לא מעט ילדים מתמודדים עם ביישנות, שמאופיינת בתחושות של פחד, מתח ואי נוחות במצבים חברתיים. אם אתם לא ביישנים, נסו לחשוב על משהו אחר שגורם לכם לחרדה – טיסה, בחינות, פחד גבהים או עכבישים – האם עצם המחשבה על מצב זה גורמת לכם להרגיש לחוצים? זה מה שאנשים ביישנים מרגישים במצבים חברתיים: דופק מואץ, הזעה, רעד ולפעמים הסמקה.
מצבי לחץ ומתח מתמשכים, כמו למשל, המלחמה והחטופים שעדיין מוחזקים בעזה, עלולים להיות זרז להתעוררותן של חרדות מסוגים שונים. זאת בנוסף על השורשים לחרדה, שניטעו כבר בתקופת משבר מגפת קורונה, שבמהלכה ילדים ובני נוער היו מסוגרים בבתיהם והתעוררו אצלם חששות מפני מפגשים חברתיים.
כשלושה חודשים מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" 70% מהאזרחים דיווחו על מצב רוח ירוד, על פחדים ועל חרדות. בקרב ההורים, 61% מהם דיווחו כי ילדיהם חווים פחדים וחרדות, ושליש דיווחו על קשיים של ילדיהם בלימודים, על התקפי זעם ועל קשיים בקשב וריכוז - כך עלה ממחקר חדש, שנערך ברשות המחקר במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.
לא כל סיטואציה חברתית מלחיצה באותה מידה מבחינתם של אנשים ביישנים, אך מצבים מסוימים, למשל, היכרות עם אנשים חדשים, שיחה עם מורה או שיחה על רקע רומנטי, עלולים לגרום למתח מוגבר. במצבים אלו, אנשים ביישנים נוטים להיות עסוקים במחשבות, כגון "מה האדם הזה חושב עליי?" ולפעמים אפילו "איך אני יכול לברוח?".
על ההורים לנסות לזהות את ביישנותו של ילדם, להאזין לדאגותיו של הילד ברצינות ולהתייחס לרגשותיו. עם זאת, חשוב שהם לא יעשו למען הילד דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו. לדוגמה, אם ילד ביישן מסוגל לגשת למוכר בחנות, חיוני שההורים לא יעשו זאת למענו. הורה שמגדל את ילדו בסגנון הורות שמעניק חום, הבנה, בד בבד עם מתן עצמאות ככל האפשר, עשוי לעזור להפחית ביישנות.
גיל ההתבגרות, למשל, הוא תקופה פגיעה במיוחד, שבה הביישנות עלולה להתעצם. בגיל ההתבגרות, כחלק נורמלי מתהליך גיבוש הזהות, ילדים יכולים להיות מודאגים מאוד ממה שאחרים חושבים עליהם. הם עשויים לדאוג לגבי זה גם כאשר אחרים לא חושבים עליהם כלל. תופעה זו נקראת "קהל דמיוני". זוהי תופעה פסיכולוגית שמתרחשת בעיקר אצל מתבגרים, שבה הם מרגישים שכולם צופים בהם, ושכולם חושבים עליהם. תופעה זו עשויה להגביר את הביישנות כי היא גורמת למתבגרים להיות מודאגים עוד יותר ממה שאחרים חושבים עליהם.
עם זאת, מחקרים מראים שישנם תלמידים ביישנים שמסתדרים מצוין, יש להם חברים קרובים והם לא מתמודדים עם בריונות. נמצא שלילדים אלו יש יכולת טובה לשלוט ברגשות שלהם במצבי לחץ, אפילו כשהם נרגשים או לחוצים מאוד, הם יודעים להסתיר את תחושתם ולא למשוך תשומת לב. מנגנון זה נקרא ויסות רגשי – היכולת לשלוט בתגובה הרגשית בכל מצב נתון. לעומת זאת, ילדים שמראים בבירור את רגשותיהם במצבי לחץ יכולים למשוך תשומת לב ולחוות בריונות והטרדה מצד ילדים אחרים.
אולם, ליכולת להסתיר ביישנות יש גם חיסרון. מחקרים הראו שיש סוגים מסוימים של ילדים ביישנים שמבוגרים לא מזהים כביישנים. במקום זאת, הם נתפסים כמתבודדים או כשחצנים ויהירים. במקרים כאלה, דאגותיהם של ילדים ביישנים אלו אינן מטופלות, והם אינם מקבלים את העזרה שהם זקוקים לה.
איך מורים יכולים לעזור לתלמידים ביישנים?
מחקר שביצעתי הראה כי מורים עשויים שלא להבין מספיק תלמידים ביישנים. לדוגמה, על פי המחקר, מורים נוטים יותר להגדיר ילד ביישן על סמך התנהגותו של אותו ילד, ופחות על סמך הסיבה שבגינה הוא התנהג באותו אופן. לדוגמה, הם עשויים להגדיר ילד ביישן כילד שלא משתתף בשיעור, ולא כילד שמרגיש לא נוח כשכל העיניים נשואות אליו. זוהי תובנה חשובה, מאחר שכדי לעזור לתלמידים ביישנים ולהתמודד עם הפחדים שלהם, המורים חייבים להבין את החוויות הפנימיות של ילדים אלו. אחרי הכול, ייתכן שיש ילדים אחרים בכיתה שאינם משתתפים מסיבות אחרות מלבד ביישנות. כלומר, ההתייחסות הראשונה מתייחסת להתנהגות הנצפית של התלמיד, ואילו התשובה השנייה והמדויקת יותר מתייחסת לחוויה הפנימית של התלמיד, שהיא המפתח להבנה של הביישנות ולהתגברות עליה.
באותו מחקר מורים הציעו מגוון אסטרטגיות לתמיכה בתלמידים ביישנים, כגון יצירת קשר אישי עם התלמיד או מתן חיזוקים חיוביים. אחת הדרכים המוכחות מבחינה מדעית לטיפול בחרדה מכל סוג שהוא, כולל ביישנות, היא לחלק את החרדה למנות קטנות יותר. לדוגמה, אם תלמיד ביישן מתקשה מאוד לדבר בפני הכיתה, אולי יוכל להציג בפני קבוצה של ארבעה ילדים. אם גם זה קשה מדי, אפשר להציע לו להציג בפני שותף אחד בלבד, או לקרוא מתוך טקסט מוכן. לבסוף, אם כל הפתרונות הללו אינם מתאימים, אפשר להציע לתלמיד להקליט את המצגת מראש ולהשמיע אותה לכיתה. מבחינת המורים הרעיון הוא לחפש פעילויות שיגרמו לתלמיד הביישן רמה נמוכה כל כך של חרדה, שהוא יסכים לבצע אותן.
לאחר מכן, המורה יכול לבקש מהתלמיד לחזור על הפעולה שוב ושוב, עד שהיא הופכת לפעילות שגרתית שנוח לו לבצע. מחקרים מראים, שלאורך זמן השיטה הזו יכולה לעזור בהדרגה לאנשים ביישנים לעשות יותר ויותר, ולהפחית את הפחדים שלהם ממצבים חברתיים. לכן, חשוב שבהכשרת המורים יושם דגש על פיתוח היבטים רגשיים-חברתיים כדי שירכשו כלים מקצועיים שבאמצעותם יוכלו לסייע לילדים ביישנים ולפתח אצלם חוסן נפשי.
כדי להבין מה גורם לביישנות אצל הילד שלכם ומהן האסטרטגיות להתגבר עליה, אפשר לנסות לדבר עם יועצת בית הספר. ייתכן שיחד תוכלו למצוא דרכים שבאמצעותן ילדכם יוכל להתגבר על חלק מהפחדים שלו, להרחיב את החוויות שלו וליהנות יותר מההזדמנויות החברתיות סביבו. היבט זה חשוב תמיד אבל יש לו משנה חשיבות בתקופה הנוכחית רוויית המתחים והחששות.