מאז 1995, לקחתי חלק כלוחם וכמפקד בכל המבצעים והמלחמות. לפני שנה בגיל 45 שוחררתי ממילואים וזו הפעם הראשונה מאז שאני חווה אירוע בסדר גודל כזה מנקודת המבט של העורף. בתחילה, רגשות האשם הציפו אותי וחשבתי שלמרות שכבר השתחררתי, עלי לעלות על הרכב ולנסוע דרומה לגדוד המילואים שלי ולעזור במה שאפשר. אך ככל שחלפו הימים הבנתי שגם למנהיגות בעורף יש תפקיד. העבודה והמנהיגות הנדרשת ממנכ"ל ארגון חברה אזרחית כמו בינ"ה יש גם בה צורך בזמן מלחמה לצד המאמץ המרכזי של הלחימה.
חשש גדול מאובדן אמון במערכת
אך מכל הפעילויות והמאמצים האזרחיים, בולט דבר חשוב ביותר שעל החברה הישראלית להפנים ולפתח בשנים הקרובות לצד ההתעצמות הצבאית ושיקום הדרום - השקעה במכינות הקדם צבאיות ושנות השירות. בשנים האחרונות המגמה ברורה - ישנה גדילה משמעותית בכל שנה במספרי הצעירים המתנדבים לשנות השירות ולמכינות הקדם צבאיות, זאת בהתאמה לרוח ההתנדבותית הנדירה שמפגינים אזרחי ישראל בזמן המלחמה. החשש הגדול שלנו הוא מאובדן אמון במערכת, במדינה, ולכן עלינו להמשיך להבטיח שיותר ויותר צעירים ימשיכו לקחת חלק גם בשנים הבאות. במכינות אופק יש למשל 37 מכינות, מתוכן משתתפים כ-1,700 חניכים וחניכות בשנה. עוד על פי נתוני מועצת המכינות הקדם צבאיות, פועלות בישראל כ-100 מכינות שנתיות, בהן משתתפים כ-5,000 חניכים. אותם חניכים אגב, לוקחים חלק בכ-500 מוקדי פעילות בעורף בזמן המלחמה!
לבינ"ה מספר מכינות וקומונות שנות שירות והיה ברור מהרגע הראשון שאלו הם החיילים של החברה האזרחית ובמידה רבה גם כיתת הכוננות שלה. היכולת להפעיל, מיד בתחילת הלחימה צעירים בגיל 18, בצורה מאורגנת ומתוזמנת על פי הצרכים המשתנים העולים מהשטח, היא דבר כשמעט לא ניתן לעשות באף מסגרת אזרחית אחרת. מדובר על אלפי מתנדבים ומתנדבות באזורים שונים ובמסגרות שונות- פנויים 24/7, ללא מחויבויות משפחתיות או למקום עבודה או פרנסה. עם זמינות מיידית, מוטיבציה גבוהה וגמישות בהפעלה ובמיקום.
מעבר לאיכות הזמינות של החברה ישנם גם הארגונים המפעילים אותם. לארגון כמו בינ"ה למשל יש תשתית תפעולית היכולה לספק דיור, אוכל והסעות של כל המשתתפים. צוותים מלווים ברמה הפדגוגית ורגשית התומכים במאמץ, תוכן ומעגלים נוספים של תורמים ומתנדבים. מה שמאפשר לא רק להציע כוח אדם צעיר לכל צורך אלא גם יכולת לארגן ולנהל אותו יום יום לפי כל צורך שיעלה.
"כיתת כוננות אזרחית"
לא סתם השתמשתי בביטוי "כיתת כוננות אזרחית"- תפקידה של כיתת הכוננות הוא להחזיק את הלחימה עד להגעת כוחות הביטחון, לצערנו ב-7 באוקטובר למדנו בדרך הקשה עד כמה התגובה המיידית הזאת חשובה. גם בחברה האזרחית בחירום יש צורך כזה- עד שהגופים המקצועיים בחינוך וברווחה מתארגנים לוקח זמן. וכאן בדיוק המקום בו שנות השירות והמכינות מוכיחות את נחיצותם, אמנם מדובר בצוותים בלתי פורמליים וללא ניסיון או הכשרה מקצועית, אך יכולת ההתערבות המהירה שלהם עד להתארגנות גורמי המקצוע היא בעלת ערך רב. גם המשבר בחקלאות עם בריחת הפועלים הזרים, הוכיח את הצורך בידיים עובדות זמינות גם בענף הזה. ואכן בחודש וחצי האחרונים המכינות עוסקות בין היתר בהשמה של צעירים מהתוכניות הללו בסיוע דחוף לחקלאים.
יש כעת מוטיבציה גבוהה מאד לשירות בקרב תלמידי י"ב וזה מבורך. אך אסור לשכוח שיש גם צורך אזרחי וצריך לדאוג שטובי בנינו ובנותינו שנערו למסגרות הקדם צבאיות בשנים האחרונות ימשיכו לעשות זאת גם בשנים הקרובות, זאת על אף הקושי אובדן האמון בעקבות המלחמה הקשה אליה נקלענו. תפקיד הארגונים והמחנכים לגרום לכך שירשמו בהמוניהם ותפקיד המדינה לתקצב ולעודד ואנו מקווים שכך יהיה. מסגרות אלה אינן מחליפות את השירות הצבאי, וכמו שכל מפקד בצה"ל יודע – הן משביחות את הלוחמים ומראות באופן ניכר שנה אחר שנה אחוזי התגייסות ויציאה לקצונה גבוהים בהרבה בהשוואה למי שלא עשו שנת שירות או מכינה.
אל לנו לשכוח ולהזניח את העורף ואת הפריפריה. כ-80 אחוזים מהחניכים והחניכות במכינות אופק למשל, מגיעים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל! נתון זה הינו מרשים מאד ומדובר בערך ערכי חינוכי רב. השתתפותם משמעותית להמשך חיזוק העורף, חיזוק החברה הישראלית בפריפריה אשר עקב המלחמה הורע מצבה התפתחותית, רגשית ותקציבית אף יותר.
הכותב מנכ"ל ארגון בינ"ה (הבית של היהדות הישראלית).