אתחיל בהשראה מתרבות אחרת ורחוקה מכאן, שבה אתגרים שונים ואחרים מבישראל, אך אפשר ללמוד ממנה. לדאק הוא אזור הררי ומבודד בצפון הודו, שבו מתגוררת בעיקר אוכלוסייה בודהיסטית ממוצא טיבטי. התרבות שם משלבת בין מסורת חקלאית, רוחניות בודהיסטית וקהילה מלוכדת. בלדאק החקלאות מרכזית מאוד לכלכלה. במהלך חודשי הקיץ, הילדים באופן מסורתי היו עוזרים להורים בשדות, ובעונת החורף – כשיש שלג והעבודה החקלאית הפסיקה – הילדים נותנים זמן ללימודים ופעילויות חינוכיות וקהילתיות אחרות בבית או במנזרים (היה זה לפני שהיו בלדאק בתי ספר מודרניים כמו היום).
החינוך בלדאק שזור בתרבות הבודהיסטית המדגישה ערכים של סובלנות, חוכמה ואיזון פנימי. המיקוד בלימודים כולל לא רק לימודים במובן המקובל, אלא גם לימודי רוחניות, דת ומוסר פנימי. הילדים היו חוזרים לעיסוק בלימודים כשהם מביאים את החוויות מהקיץ - הקשיים והאתגרים שעברו לצד אחיהם, הוריהם ואנשי הקהילה שלהם, אבל גם את תחושת ההישג והמסוגלות מהעבודה הקשה בשדות. החזרה לעיסוק לימודי היתה בטקסים קהילתיים. המסורת בלדאק יכולה לשמש השראה לילדים ולהורים כיום בישראל בכך שהיא מדגימה שאפשר לחיות בתנאים מאתגרים של עבודת חקלאות קשה, ממושכת ומפרכת, ועדיין לשמור על שגרה מובנית ומחזורית ועל חינוך ערכי ואיכותי לילדים.
ובחזרה אלינו לישראל ולהתמודדויות שלנו כאן: המצב הביטחוני הביא איתו אתגרים רגשיים משמעותיים עבור ילדים בישראל החשופים לשגרה שמשתנה בתכיפות גבוה, ולפעמים גם לחשש ממשי לביטחונם האישי. כל אלו יחד יוצרים אצל חלק מהילדים תחושות של חרדה, חוסר יציבות ולעתים אף חוסר אונים. בין הילדים נראה כאלה שיותר מושפעים מהמצב, וכאלה שפחות. הדבר תלוי בעד כמה הילדים חשופים ישירות לאירועים ביטחוניים מבחינת אזור מגוריהם, וכן באישיותם ובנטיות הרגשיות והסביבתיות שקדמו למלחמה, כגון רגישות, נטייה לחרדה, היכולת לווסת רגשות וכן בסביבה המשפחתית.
אחת מהגישות המחקריות והטיפוליות שיכולה לתת כלים להתמודדות עם המצב שאותו אנו חווים כעת היא גישת הלוגותרפה של ויקטור פרנקל. "כשאיננו יכולים עוד לשנות מצב, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו" - כך אומר פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות". לפי פרנקל, כשאדם ניצב בפני מציאות כזו המפתח להתמודדות ולהתאוששות נעוץ במציאת משמעות אישית. ילדינו, במצבים כאלה, יכולים להרגיש שחייהם אינם יציבים או צפויים, מה שמוביל לתחושות של חוסר שליטה ובלבול. גישת הלוגותרפיה מדגישה את היכולת האנושית למצוא משמעות גם בזמנים קשים, ובכך לשפר את התחושה הכללית ואת החוסן הנפשי.
אנחנו יכולים לעזור לילדים שלנו למצוא כעת משמעות בהשתייכות למשפחה (למשל להגדיר מה מאפיין את המשפחה שלנו), בהשתייכות לקהילה (להגדיר עם הילדים מי הקהילה שלנו, איך אנחנו מחזקים כעת את תחושת השייכות לקהילה הזאת ומסייעים לקהילה), בשיגרות שהם מצליחים ליצור לעצמם למרות התנאים המשתנים (שיכולות לכלול פעילות חברתית, ספורט, לימודים, פעילות יצירתית, זמן משפחה) ובמטרות שהם מציבים לעצמם (למשל חשיבה לקראת תחילת השנה מה המטרות שלהם השנה, מה היו רוצים לשפר ובמה חשוב להם להשקיע).
אפשר לתת לילדים דוגמאות מההיסטוריה וממלחמות אחרות בישראל, לספר להם סיפורים מעוררי השראה, או לראות יחד סרטים בנושאים של חוסן. דרך כלים אלו, המקנים לתקופה זאת משמעות, ניתן לחזק את תחושת השליטה של הילדים במצב, ולסייע להם למצוא את הכוח להתמודד.
ההורים בישראל צריכים להתמודד עם קושי רגשי לא פשוט. לחלק מההורים תחושה של חוסר שליטה, וחלד גדול מבטאים דאגה משמעותית לביטחון הילדים והמשפחה. בנוסף, האתגר המשמעותי כעת הוא להחזיר את הבית לשגרה, בזמן שהמצב הביטחוני אינו יציב, מה שיכול ליצור עומס רגשי על ההורים.
גישת הפסיכולוגיה החיובית נותנת אפשרות להתמקד כהורים בחוזקות הקיימות שלנו ושל ילדינו. לפי הפסיכולוגיה החיובית, אפשר לזהות ולחזק את התכונות האישיות שהופכות אותנו ואת ילדינו לחזקים יותר במצבי משבר. לדוגמה, היכולת להשתמש בהומור, לחוש רגשות אושר מדברים פשוטים, להכיר תודה, או היכולת לגייס יצירתיות כדי למצוא פתרונות מחוץ לקופסה לאתגרים שונים. ברוח זאת, אפשר ליצור שיח חיובי ואופטימי יותר, להקפיד שהילדים לא יחשפו יותר מדי לתקשורת ולשיחות מדאיגות של המבוגרים, וליצור בבית אווירה יצירתית של עשייה ויוזמה. ברמה הקונקרטית, הורים יכולים לנסות לארגן (למרות ובכפוף למגבלות) טיולים קצרים בטבע ופעילויות חווייתיות למשפחה, שיחות עם הילדים על ערכים משפחתיים חשובים, ארוחות משותפות ואפילו בישול ביחד, והכנסה לשגרה של פעילויות יצירתיות ומשחקיות שמקדמות אופטימיות ותחושות חיוביות בבית.
וברוח האופטימיות, איך נוכל להחזיר את ילדינו לשגרת בית הספר, תוך התחשבות באתגרי התקופה?
יצירת שיגרה קבועה: ילדים מחפשים עוגן להיאחז בו כדי לחוש ביטחון. כעת, כאשר מתחילה שגרת לימודים קבועה, זה הזמן להכניס אלמנטים קבועים בשגרה הביתית – ארוחת ערב עם כל המשפחה, זמן קריאה או דיבור משותף לפני השינה, שעת שינה מסודרת, וסדר פעולות קבוע להתארגנות בבוקר.
תקשורת רגועה ופתוחה: הילדים קולטים מהסביבה יותר ממה שנדמה לנו. הם שומעים את החדשות ואת שיחות המבוגרים סביבם, מרגישים את המתח, ושואלים את עצמם שאלות שהם לא תמיד יודעים כיצד להביע במילים. בעיקר בתקופה הנוכחית ילדים עלולים לחוות חרדה, לכן, חשוב ליצור בבית אווירה פתוחה, שבה הילדים יכולים לשאול כל שאלה, לשתף את מחשבותיהם ולקבל תמיכה. לעיים נראה כאילו המצב אינו משפיע על הילדים, אבל אלה שרגישים יותר יכולים לחוות דריכות, קשיי שינה ואכילה או הימנעויות מדברים שהם רגילים ואוהבים לעשות. חשוב לדבר עם הילדים על תחושותיהם באופן שגרתי, להתעניין, להעלות רעיונות, ולשתף בכך שגם אתם לפעמים חשים את אותן התחושות. חשוב לתת לתחושות מילים ולגיטימציה. ולהעביר לילדים מסר של אופטימיות כדי שלא יחוו ייאוש או ירגישו שהמצב הנוכחי לא יסתיים.
יצירה ושימור של קשרים חברתיים: השגרה של ילדינו כללה טיולים וסיורים בית ספריים ומשפחתיים, שינה מחוץ לבית, והרבה חופש פעולה במישור החברתי. חשוב לעודד את הילדים לשמור על קשרים חברתיים. אפשר להזמין חברים למפגשים או שינה אצלכם בבית, לתכנן פעילויות משותפות עם משפחות אחרות, לצאת לטיולים משפחתיים במסגרת מה שאפשר , ולא להימנע מיציאה עם הילדים לטבע ומחוויות אחרות.
עיסוק בספורט: הילדים שלנו זקוקים לשחרור אנרגיות. פעילות גופנית לא רק מסייעת לשמור על הבריאות הפיזית, אלא היא גם כלי יעיל במיוחד לפרוק חרדות. טיול בטבע, ריצה, ספורט או משחקי כדור, יכולים לשפר את מצב הרוח ולחזק את הקשרים המשפחתיים. עידוד הילדים להמשיך להתאמן בענפי ספורט שהם אוהבים, למצוא תחום ספורטיבי חדש, ולהירשם לחוג הכולל תנועה וספורט.
חזרה לשגרה: חשוב להיות עם הילדים בשבועות הראשונים לחזרה לבית הספר כדי ליצור תנועה רגשית הדרגתית אצל הילדים ממצב של חופש ומנוחה למצב של מחויבות, אחריות ולוח זמנים יותר מסודר. אפשר לבדוק איך הם מרגישים עם החזרה לשגרה, לתת לגיטימציה גם לאכזבות ולקשיים סביב החזרה, לדבר על השינויים במסגרת החינוכית מאז השנה שעברה, להתעניין בהסתגלות למסגרת החדשה אם הילד עבר מסגרת, ולעקוב מקרוב אחר ההסתגלות הרגשית של הילדים.