תארו לעצמכם את הגוף שלכם נעלם בנשיפה של עשן. אתם מתים, או אולי הפכתם, באורח קסם, לסלע או לעץ. האם תרגישו משהו בגלל זה? אם אתם נוקט במבט ניטרלי לחלוטין על העולם, אתם כנראה תגידו לא - לא תרגישו כלום. אבל אם תשאלו ילדים, סביר להניח שתקבלו תשובה אחרת. ילדים מדברים לעתים קרובות על האמונה שלהם בנשמות, ועל כך שנפש יכולה להתקיים ללא גוף.
החוקרות נטלי אמונס ודבורה קלמן טוענות כי ילדים מאמצים את האמונות הללו באופן ספונטני, בלי שילמדו אותם, כיוון שלא מעט פעמים הם נחשפים לאמונות דתיות וחברתיות על החיים שלאחר המוות, שמניחה מראש שהנפש האנושית יכולה להאריך ימים יותר מהגוף.
השתיים ביצעו מחקר ובו הן שאלו ילדים על האמונות הרוחניות שלהם, וניסו להיצמד לשאלות שסביר להניח שהילדים לא נתקלו בהן בעבר, בפרט, במושג "קדם-חיים" – מה קורה לפני שאנחנו מגיעים לעולם. הן חקרו שתי קבוצות של ילדים שחיים באקוודור: ילדים ממרכז עירוני ליד קיטו (עיר הבירה של אקוודור), שגדלו בעיקר על פי מסורת הקתולית, וילדים מאוכלוסייה ילידית - השואר - שחיו בכפר נידח באגן האמזונס, שהחינוך הדתי שלהם הציג אלמנטים של נצרות ואמונות ילידים מסורתיות. אומנם הילדים הגיעו מעולמות תרבותיים שונים, אך היה להם משהו במשותף: אף אחת מהקבוצות לא נחשפה לרעיונות תרבותיים על "קדם-החיים".
החוקרות שאלו שאלות שונות, בהן: "לפני שנים, לפני שאמא שלך הייתה בהיריון איתך, האם העיניים שלך יכלו לראות?, האם הלב שלך יכול היה לפעום? האם חשת רעב?", כמו כן הן שאלו אם הם זוכרים משהו, או אם הם חשו אושר ורצו דברים מסוימים.
על פי התוצאות התשובות של הילדים היו תלויות בגילם: ילדים צעירים (בני 5 ו-6) לא ממש הבינו מה המשמעות של "קדם-החיים" - ובלבלו את המושג עם התקופה שבה הם היו עוברים. עם זאת, ילדים בני 7 ו-8 האמינו בדבר, והם שייכו את תקופת "קדם-החיים" שלהם לחוויות פסיכולוגיות - כמו רגשות, יותר מתפקודים פיזיולוגיים (ראייה). כמעט כולם הציעו הסברים בהם: "הייתי מאושר כי הרגשתי את אהבת ההורים שלי". כמו כן נמצא כי 75 אחוזים מהילדים בגיל 11-12 לא האמינו בדבר כלל, ואלו שכן האמינו בכל אמרו שה"אני" שלהם יכול היה גם לחשוב וללמוד: "האינטואיציה שמנחה ילדים בתחילת החיים זו האמונה שאנו יכולים לחוות מצבים רגשיים מסוימים מבלי שיהיה לנו גוף חי", סיכמו החוקרות.
";