לפני שמונה שנים, בגיל 45, האדריכלית ומעצבת פנים לילך לב החליטה שהיא מחפשת משמעות. היא קמה ועזבה את משרד האדריכלות שהקימה, למדה סאטיה (שיטת אימון רגשי) - ואף אימנה מטופלים. בשלב הבא היא עברה לפעילות עם משמעות מסוג אחר: הקמת בית ספר ללימודי המשך לאדריכלות ועיצוב. השנה היתה 2023, ו"כל הסושיאל של המיזם היה אמור לעלות לאוויר ב-8 באוקטובר", היא מספרת בשיחה עם mako.
רק שב-8 באוקטובר, כמו כולם, לב מצאה את עצמה במקום אחר לגמרי. כיום, שנה וחודשיים אחרי, היא מנהלת את פרויקט גני הילדים בחמ"ל האזרחי, "אחיות לטף". הצוות של לב, הכולל כ-15-20 נשים מתחום העיצוב והפדגוגיה, הקים עד כה כ-200 גני ילדים לילדי המפונים, בהם ילדים מהעוטף שחוו את זוועות ה-7.10.
לדבריה, הכל התחיל די במקרה. כבר בימים הראשונים של המלחמה, היא נרתמה לפעילות התנדבותית, בתחילה בדרום, במוקד סיוע טלפוני, שקיבל אז פניות מצד אנשים שנזקקו לפינוי, מפונים שנזקקו לחפצים בסיסיים ועוד. בהמשך עברה לפעילות באקספו תל אביב, שם הוקם מרכז הסיוע העיקרי - בכל התחומים.
מהר מאוד הבינו שם שאחד הצרכים הדחופים הם גני ילדים לילדי המפונים ששהו במלונות. "עברנו בכל המלונות וראינו כאוס. היו שם מלא עובדים סוציאליים, וילדים שדוהרים על בימבות והסתובבו אבודים בלובי. היו תרומות, היה כסף, אבל לא היה להם גן". לב והצוות שלה איתרו אזורים אפשריים בבתי המלון, והחלו להקים בהם גנים. לא תמיד זה היה פשוט, כי לא פעם הם נאלצו למקם את הגנים במחסנים, לעתים ללא חלונות, במרחבים שבעליל לא מתאימים לשמש כגני ילדים. "הבנתי שאני חייבת אב-טיפוס של גן", היא אומרת. "איתרתי חברה שמדפיסה שטחי PVC, ויחד עם מדבקות על הקירות, הצלחתי להפוך את המרחב לגן".
גן תוך יום אחד
הגנים הגנריים נתנו את המענה המיידי, אך בהמשך הבינה לב שצריך לעשות תהליך פרטני יותר. "אמרו לי שאני לא אצא מזה, אבל התעקשתי לעשות את גנים מותאמים אישית בתהליך של תכנון מבוסס הקשבה. קשה לדמיין כמה האלמנט הזה של ההקשבה היה משמעותי. בתהליך נפגשנו עם הצוותים, החינוכיים - מנהלת החינוך, הגננות המובילות, הסייעות, מנהלי הקהילות, שהן אלו שמבינות מה האג'נדה החינוכית שהיתה בגן של הילדים, ובנינו את הגן החדש בהתאם לו. הקמנו גנים של חינוך מיוחד, אנתרופוסופיים, ומה לא". לאחר תהליך התכנון, מספרת לב, הם הקימו רשימת רכש, והקימו את הגן בתוך יום אחד, באירוע של הפנינג לקהילה. "אנו נכנסים, ובתוך 5-6 שעות מקימים גן".
הקמת הגנים לקהילות המפונות, היא מסבירה, סייעה גם לראשי המועצות להחזיר את התושבים הביתה. "כשהן ראו שהחינוך לגיל הרך מטופל הן התחילו לחזור. מנהל הקהילה של מנרה, למשל, סיפר שהקהילה שלו הולכת לאיבוד, כי הורים רושמים את הילדים שלהם לגנים בחוץ. אז התחלנו בגן לשישה ילדים, חודש אחרי זה כבר הקמנו גן ל-19 ילדים. אנשים הבינו שהקהילה חוזרת, וחזרו גם הם".
האתגר הגדול ביותר, היא מספרת, היה הקמת הגנים ביישובים שעברו את זוועות של ה-7.10. "היו לנו המון מחשבות על איך מעצבים את המרחב המוגן בכל גן. אלה ילדים שישבו בממ"ד 48 שעות. חלקם פדויי שבי", אומרת לב.
לצורך כך, לב והצוות שלה נפגשו עם ד"ר קטי לאווי, מטפלת מוסמכת בטראומה, שתיארה בפניהם מה עובר על ילדים שעברו טראומה. למשל, שאם הם נכנסים למצב סטרס המתבטא ברעידות, התגובה האוטומטית היא חיבוק, בעוד שלמעשה הגוף חייב להיות בתנועה. היא הכניסה את חברי הצוותים לחדר סנוזלן (סביבה של חוויה רב חושית), כדי שהם עצמם יחוו את ההשפעה. בעקבות השיחה איתה הוחלט שחדרי הסנוזלן בגנים ימוקמו במרחבים המוגנים, מתוך מחשבה שאולי גם בעתיד הילדים ייאלצו לשהות בהם זמן ממושך. יש שם ערסלים, פופים וטרמפולינה, כדי לאפשר תנועה ושחרור סטרס.
"אין לי נוסחת קסם, אבל פיתחנו מתודות תוך כדי תנועה. אחד הדברים שעשינו זה הקמת מרחב תיאטרון בגנים. נוכחנו שזה מרחב שהילדים מדברים בו על רגשות, בגלל ששם הם בעצם משחקים תפקיד של מישהו אחר", היא מספרת, "הבנו מהר מאוד שכל מה שצריך בשביל המרחב הזה הם סטנד ותחפושות, ואיזו במה קטנה. ושזה מאוד משמעותי לעיבוד חוויות. אחד הגנים שהקים הצוות של לב הוא לקהילת ילדי ניר עוז.
"בהתחלה הילדים שיחקו בחטופים"
את תהליך הקמת הגן של ילדי ניר עוז בשכונת כרמי גת בקריית גת ליוותה פסיכולוגית והכל נעשה ברגישות גדולה ותוך מחשבה. כך למשל, הצוות החינוכי סיפר שהילדים מאוד מחוברים לנוף של התלמים שיש בניר עוז. אף שאת המרחבים של ניר עוז מחליפים כיום הבניינים של שכונת כרמי גת, לב השיגה מדבקות קיר שבעזרתן עיצבה נוף של תלמים. כמו כן הצוות הקפיד להנגיש את הטבע לילדים: בגן נבנתה פינת חקר, ולכל ילד יש סלסלת קש וזכוכית מגדלת, וביציאות החוצה, אף שמדובר בשכונה עירונית, הם אוספים לסלים אלמנטים מהטבע.
מי שמובילות את הפרויקט מראשיתו הן אדריכלית רותם סמו-ברקת, שמפתחת ומנהלת את התכנון הפדגוגי ואפרת הילדסהיים, העוסקת בעיצוב פדגוגי. הילדסהיים היתה מפקחת חינוך במחוז חיפה, בעלת תואר שני בחדשנות וחינוך, ובשנה שלפני המלחמה יצאה לחל"ת ממשרד החינוך, ועסקה בתחום המשלב בין עיצוב לעקרונות חינוכיים.
כחודש לאחר המלחמה מצאה את עצמה הילדסהיים בצוות הקמת הגנים של החמ"ל האזרחי. "היה לנו חשוב ליצור מסגרות איכותיות, דווקא בגלל שמדובר בילדים שפונו מהבתים שלהם", היא מספרת. "רצינו שהסביבה תהיה מתוכננת כסביבה אסתטית, שמעוררת משחק, התנסות וחקר, אפילו כשהגן היה באזורי לובי במלונות, או במרתף יין. לא ויתרנו על החיבור למהות של הגיל הרך, שזה המשחק. לקראת המעבר לגני קבע זמניים, כמו הגן ברוחמה לילדים של כפר עזה והגן בחצרים לילדים של בארי, פיתחנו עקרונות של קשר בין התפיסה הפדגוגית לבין העיצוב והתכנון של המרחבים.
"הבנו שחשוב שיהיה מרחב כמה שיותר גדול למשחק סוציודרמטי, שמאפשר לילדים לשחק ולעבד את החוויות בלי שיפוטיות. למשל, בהתחלה, הם שיחקו בחטופים, וקראו להם גנובים. לכן, תמיד אנו שמות דגש חזק על המרחב הסוציודרמטי". מרחבי ההרגעה, היא אומרת, מאפשרים לילדים "להיות רגע עם עצמם. יש גננות שמחברות לזה את הספרייה או בית בובות מעץ. בחלק מהגנים לקחנו 'בית קוקו', שעובד מאוד טוב: מאפשר להם מצד אחד את המשחק, ומצד שני להיות עם עצמם".
מרחב משמעותי אחר בגנים, הוא מרחב הבנייה, המשפיע על תחושת המסוגלות של הילדים. מרחבי הגנים הם ורסטיליים, כך שהילדים יכולים לשנות את המרחב בהתאם למשחק. "הם יוצרים לעצמם את מרחב המשחק מכל מה שקיים", אומרת הילדסהיים. "זה נותן להם את ההבנה שהם יכולים לשנות את המציאות שלהם על ידי השפעה על המרחב. פיתחנו מודל של גן שמפתח את כל המיומנויות והערכים, אבל מותאם למציאות הזו שמשתנה בכל יום".