"בשבוע השני ללחימה גויסתי בצו 8. אני מוצבת בפיקוד העורף במרכז השליטה מ.ה.ל.ב. - מרכז לטיפול וסיוע למשפחות החטופים והנעדרים, תפקיד שונה לגמרי מהתפקיד השגרתי שלי במילואים", אומרת מ' (59), המכהנת בשנתיים האחרונות כמנהלת מסלולי תעסוקה בחטיבת HR בנס טכנולוגיות, והאמונה על ריכוז ההכשרה וההשמה של מגזרים בעלי ייצוג נמוך בעולם התעסוקה כמו המגזר החרדי, הערבי והאתיופי.
"זה ברור אצלנו שכל אחד צריך לתת את מה שהוא יכול"
לאחר 25 שנות שירות בתפקידים מבצעיים, השתחררה מ' מצה"ל לפני 13 שנה, ומאז היא משרתת במילואים על פי קריאה כ-25 יום בשנה. בנוסף לתפקיד המבצעי של מ' בשירות המילואים, היא מתנדבת בשנתיים האחרונות גם בשירות מילואים בגוף יוהל"ם - יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. "אני חלק מחוליה שמשתתפת בביקורות אכ"א בכל יחידות הצבא. התפקיד שלנו הוא לוודא שכל חייל בשירות שלו – סדיר, מילואים או קבע, נשים וגברים, וכל מה שביניהם מקבלים את מעטפת המוגנות האישית שלהם, הן מצד התנאים הפיזיים והן מצד האקלים היחידתי".
במילים אחרות, תפקידה של מ' הוא לוודא שאין הטרדות מיניות או מילוליות על רקע מגדרי, שחיילים אשר נמצאים בתהליך שינוי מין, מקבלים את התנאים להם הם זקוקים, שלחיילים וחיילות יש תנאים פיזיים של פרטיות במגורים ובמקלחות, שהם לדוגמא יוכלו לנעול את הדלת אם הם חפצים בכך, ושבאווירה ביחידה יש שיח מכבד והוגן לכל אדם באשר הוא. "אני רואה בתפקיד שליחות ממדרגה ראשונה והצלת נפשות כי אנחנו שומעים גם בצבא וגם במדינה על לא מעט מקרים קשים של ניצול מרות ושל התעמרות באנשים שנמצאים במצבי חולשה, אנחנו בודקים את כל התנאים והרבדים הללו בכל היחידות בצה"ל, בכל החילות, גם בבסיסים הכי נידחים".
מאז הלחימה, כאמור, מ' מופקדת על משימה שונה לגמרי. ביחד עם קבוצה של של קציני מילואים היא מטפלת במגוון הסוגיות והבעיות שיש למשפחות החטופים והנעדרים מול רשויות ממשלתיות, מול מוסדות פיננסיים, בהטסות בני משפחה לחו"ל וכו'. "במקום שהם יתרוצצו מגוף כזה לגוף אחר, אנחנו מטפלים בכל המשימות והצרכים שלהם, יש לנו דסק שלתוכו מוזנות הבקשות של המשפחות, ואנחנו עובדים במשמרות סביב השעון".
מ' מספרת כי היא מקבלת גיבוי מלא לשירות המילואים שלה ממקום עבודתה – נס טכנולוגיות. "כל עוד המלחמה נמשכת, אנחנו מטפלים במשפחות של החטופים והנעדרים כי הבעיות שלהם לא מסתיימות ודורשות המון השקעה וטיפול, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורן אחרי שחוו את הקטסטרופה הזו. נס מאוד תומכת באנשי המילואים שנקראו בצו 8, חלקם נמצאים בקו ראשון ולא עובדים, בין אם זה בהענקת תווי שי ובין אם זה בקשר ותמיכה הדוקים של מנהלות משאבי אנוש במשפחות לכל צורך ובעיה שמתעוררת. בין המשמרות במילואים ובשעות הקטנות של הלילה, אני מטפלת בדברים דחופים בעבודה, והוקצה לי כוח אדם שיסייע לי במשימות".
נוף הילדות של ארבעת ילדיה של מ' היה הורים במדים, לכן אימא במילואים הוא עניין טריוויאלי עבורם, וכיום גם הם ממשיכים את דרכה. "הבן שלי מ"פ בתותחנים בסדיר שנמצא בקרבות, ושלושת הבנות שלי משרתות במילואים ביחידות מבצעיות. זה ברור אצלנו שכל אחד צריך לתת את מה שהוא יכול, וזו לא עוד סיסמה אלא משהו שמממשים ביום יום".
נשאר לך זמן לדאגה?
"יש לנו ילד אחד בקרב ושלושת הבנות ביחידות במבצעיות אבל הן לא לוחמות, המשימתיות והשקיעה בעשייה ממלאות אותי וקצת משכיחות ממני את הדאגה הבלתי פוסקת והמחשבה מה יהיה. אני מוצאת את הנחמה שלי בעשייה אינטנסיבית".
עד מתי תמשיכי לשרת בהתנדבות במילואים?
"כל עוד יצטרכו אותי ואצליח להחזיק במקביל את העבודה, זה המעט שאני יכולה לעשות. היות שאני לא בתפקיד לחימה, הניסיון והגיל הם יתרון בתפקיד שאותו אני מבצעת".
"זה השיעור הכי טוב שיכולתי לתת לילדיי"
"עזבתי בבית 5 ילדים עם חששות ולחצים לטובת השליחות הזו", אומרת ורד (47) אשר גוייסה בצו 8 עם תחילת הלחימה למערך החוסן של מודיעי הנפגעים. תפקידה של ורד הוא לשמור על הכשירות והחוסן של מודיעי הנפגעים אשר מוסרים את ההודעות למשפחות. תפקיד אותו היא מבצעת בשירות מילואים בהתנדבות ב-15 השנים האחרונות. בהכשרתה ורד היא עו"סית, בארבע השנים האחרונות היא מכהנת כמנהלת בחטיבת משאבי אנוש בחברת ICL.
ורד מספרת כי העובדה שאימא במשרה מלאה פלוס אינה זרה לילדיה (18,15,12, ותאומות בנות 10) "הילדים מכירים את הצורך לתרום ולעשות הכי טוב שאני יכולה גם בשירות המילואים וגם בעבודה, הרגשות אשמה ירדו מהר מאוד, זה השיעור הכי טוב שיכולתי לתת להם והם מעורבים ותומכים מהבית: בעלי מבשל ליחידה, הבנות אופות עוגות. הבת הגדולה שלי שתתגייס בעוד כמה חודשים להיות לוחמת, מתנדבת במד"א ומהיום הראשון למלחמה היא תורמת את זמנה, כל אחד מוצא את הדרך לתרום ולתת כדי לצלוח את התקופה הקשה הזו".
לצד הבית, איך מג'נגלים שירות במילואים עם עבודה במשרה מלאה?
"התפקיד שלי במקום העבודה משמעותי, בטח בעתות מלחמה וחשוב שהעסק ימשיך לעבוד, יש מחויבות ללקוחות ולעובדים, לצד זה, גם אני וגם הארגון ראינו לנגד עינינו את הצורך הלאומי והיה טבעי שאתגייס למילואים. ICL מקדם את הנושא של התנדבות לקהילה ותרומה והעמיד מערך תמיכה עצום לקהילה: שיחות טלפון, חבילות מפנקות למילואימניקים, יש לנו קבוצת וואטסאפ עם המנכ"ל ואנחנו מקבלים מענה. במילואים אנחנו עובדים במשמרות, בחודש הראשון זה היה יותר אינטנסיבי המשמרות היו יותר ארוכות, וחזרתי הביתה בלילות, לאט לאט זה מתאזן אבל כרגע אין יעד לסיום".
ורד מספרת כי שבועיים ברבעון היא בכוננות מילואים ומשרתת בסך הכול כ-5 ימי מילואים בשנה. "המציאות אליה נקלענו היא שונה לגמרי מהשגרה, אנשים שמוסרים את ההודעות מתמודדים עם אירועים חדשים, נסיבות שונות וסביבה שונה ממה שהם היו מורגלים. עיקר האירועים היו בדרום ואנחנו מטפלים באוכלוסיית הדרום והעוצמה הייתה רבה".
אמנם בשגרה ורד רואה את חבריה המשרתים איתה במילואים בתדירות נמוכה, אך כיום כולם מגויסים, והאינטנסיביות שנוצרת במהלך התקופה מייצרת דבק שמחבר ביניהם. "המערך שלנו זה כמו משפחה וקשה לצאת משם. החיבור והאינטנסיביות יצרו את השייכות המוגברת שיהיה קשה להתנתק ממנה".
את דואגת למודיעי הנפגעים, ומי דואג לך?
"יש לנו מערך של חוסן, אנשי חוסן כמוני שעושים את אותה עבודה ומשתפים אחד את השני, תומכים אחד בשני ומשתדלים בזמני יציאה לעשות דברים שממלאים בחזרה, ובעיקר תחושת השליחות והמשמעות היא שמייצרת את החוסן האישי שלי".
"מוכנה לתת את נפשי בעבור המדינה שלי"
"אין תחליף לאתגר, לעניין, לדינמיקה וליצירתיות שיש בתפקידים הרגישים שעשיתי בצבא", אומרת זוהר כהן (49) אשר שירתה בצבא קבע במגוון תפקידים מיוחדים במשך 25 שנה. לאחר שהשתחררה משירות קבע, היא מכהנת בשנתיים וחצי האחרונות כמנהלת אבטחת מידע וסייבר של חברת מגדל ביטוח ופיננסים.
"לא הייתי נשארת כל כך הרבה זמן בשירות קבע לולא החומר האנושי, המקצועי והאתגרים שהגיעו לפתחי. שנים רבות לא נכחתי בבית, יצאתי לפני שהילדים היו מתעוררים וחזרתי בדרך כלל כשהם כבר ישנים, היו לא מעט חגים ושבתות שהייתי נאלצת להישאר בצבא, ואם היה אירוע קריטי הייתי עוזבת הכול והולכת. החופשות שלי היו מתוכננות מבעוד מועד ולא פעם בוטלו ברגע האחרון בשל אירוע בלתי מתוכנן, נדרשתי לזמינות של 24/7. הכל היה מתוך בחירה מלאה, למרות שאני חייבת להודות שהיו מקרים רבים בהם רציתי להיות יותר בבית עם המשפחה והילדים".
לדברי זוהר, ההיעדרות שלה מהבית דווקא חישלה את ילדיה והעצימה אותם. "הם עדיין שואלים אותי מתי אני חוזרת הביתה. עכשיו אני מתחילה להיות איתם יותר בסופי שבוע. זה הפך אותם לעצמאים, בוגרים ומאוד ענייניים, הם למדו לתפוס פיקוד על הבית".
זוהר היא אימא לשלושה ילדים (22,19,16) שלמדה לגנוב רגעים של זמן איכות עם הילדים, ולאורך כל שנות הקריירה הצבאית שלה, קיבלה תמיכה וגיבוי מהמשפחה. "את לומדת לנצל את הרגעים המעטים שיש לך עם הילדים, אפטר באמצע השבוע ובסופ"ש ולעשות את כל מה שאת רוצה לעשות וקיבלתי המון עזרה. המשפחה שלי תמכה בי מאוד ולמזלי, בורכתי בילדים מדהימים שעם השנים הבינו שלאימא יש קריירה משמעותית בצבא, הם למדו מתי ואיך מתקשרים איתי. אני רואה בשירות הצבאי ערך וזכות גדולה. כשהשתחררתי מייד התנדבתי לשרת במילואים באותו תפקיד, (אני משרתת בממוצע כ 30 ימים בשנה) ב-7 באוקטובר כבר בשעה 11:00 הייתי בדרך לדרום, שלחתי הודעה למפקד "אני לשירותך", היה לו ברור שאגיע. מבחינתי, לא הייתי צריכה אפילו לחכות להודעה, גם אם לא היו קוראים לי, הייתי מתייצבת, זהו צו השעה".
משהו קורה לנו כשאנחנו הופכות להיות אימהות, חוששות לקחת סיכונים, שומרות ומגוננות לא רק על הילדים אלא גם על עצמנו, למען הילדים. אבל זוהר נושאת את שני ההפכים: היא אימא בכל רמ"ח איבריה, וגם מגוייסת לצבא ולמדינה, בכל נימי נפשה. "אני כל הזמן תחת סיכון, אני לגמרי מוכנה לתת את נפשי בעבור המדינה שלי. יש עוד הרבה מפקדים וחיילים מלבדי שנמצאים בסיכון, אבל בסוף לצבא יש מעטפת מלאה, פקודות ונהלים ברורים לגבי תנועה ונשיאת נשק, אבטחה צמודה באזורים מאוימים. אני עושה את מה שהמשימה דורשת, גם אם יש לזה מחיר. יש סביבנו פלטפורמה תומכת שמגנה עלינו ואני סומכת עליה".
"היום הבת שלי משרתת איתי במילואים"
מה-7 לאוקטובר זוהר משרתת במילואים משעות הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות. גם בתפקיד בו היא מכהנת במגדל, כמנהלת אבטחת מידע וסייבר נדרשת ממנה זמינות מסביב לשעון. המחויבות שלה למגדל לא פחותה, במיוחד בימים אלו. "חרבות ברזל היא לא עוד מלחמה, היא מלחמה קשה ולצידה מלחמת סייבר מתוחכמת ומאתגרת, בדגש על הסקטור הפיננסי".
"מגדל ביטוח ופיננסים הוא ארגון פיננסי בין המובילים במדינה. למגדל כ - 2.5 מיליון לקוחות, ואנו מחויבים להגן על הנכסים הפיננסיים והאישיים שלהם. יש לנו גוף ניטור ובקרה חדשני ביותר, כחלק ממערך הגנה מתקדם מאוד בארגון, לסוגיו השונים. אותן מערכות, עליהן אני מופקדת, פועלות כל העת לשמור על הארגון ועל הרציפות העסקית של החברה. אירוע סייבר מהווה סיכון גדול ומשמעותי וזוכה לתשומת לב ניהולית בדרגים הבכירים ביותר בחברה. כשאני מגויסת למילואים, יש לכך משמעות. לשמחתי, האנשים שעובדים איתי בתחום אבטחת מידע איכותיים ומקצועיים מאוד, אנשי סייבר מהשורה הראשונה, הם מעדכנים אותי באופן שוטף ואני סומכת עליהם מאוד".
זוהר מספרת כי לכאורה, המנהל שלה יכל לבקש ממנה לא להתגייס, היות ומדובר בתפקיד קריטי ורגיש בארגון, בוודאי בעת הזו, אבל זה אפילו לא נרמז. "הם כל כך מבינים את חשיבות השירות במילואים, שמייד נתנו את ברכתם המלאה, ואני מרגישה תמיכה מלאה לאורך כל התקופה. מעבר לכך, מגדל פינקה את אנשי המילואים שגויסו כולל בני משפחותיהם במארז ממתקים עד הבית, תרמה מיליוני שקלים לטובת שיקום העיר שדרות, מובילה מיזם התנדבות לעובדים כדי לסייע לחקלאיים שבעוטף, על חשבון זמן העבודה תחת הסלוגן "צו 8 לחקלאות", כך שאני מרגישה שהחברה מגויסת אף היא למלחמה. חשוב לי להשתייך לארגון שעולם הערך והתרומה לקהילה הוא חלק בלתי נפרד ממנו".
זוהר זוכה בימים אלה לסגירת מעגל, כאשר מי שמשרתת איתה במילואים היא לא פחות מאשר בתה הבכורה. "שנים היא לא הבינה למה אימא לא נוכחת הרבה בבית, לא יכולתי לשתף מטעמי הגנה על הסוד את בני המשפחה, והיום היא מבינה כשהיא משרתת בתפקיד משמעותי ומיוחד. אמנם הילדה שלי לא נשארה כמוני בשירות קבע אלא השתחררה, אבל היא משרתת במילואים כמוני ואני גאה בה על כך".
לדברי זוהר, במבט לאחור, לא הייתה משנה דבר, למרות המחיר המשפחתי הכבד ששילמה. "כל מה שעשיתי, בנה אותי, הפך אותי לטובה יותר, צמחתי והתפתחתי מכל קושי ואתגר בדרך, הצבא המיוחד שלנו הוא גוף מרתק ומאתגר. המלחמה דורשת ממני לשלב בין המילואים לעבודה. למרות שהנוכחות הפיזית שלי בעבודה מצומצמת ביותר, אני מצטרפת לפגישות מרחוק, ומעורה בכל אשר קורה. אני מאמינה שבשלב מסוים יהיה איזון, ניכנס לשגרת מלחמה ואהיה נוכחת יותר פיזית בחברה".