בשבועות האחרונים, כאשר יותר מ-50 קיבוצים ועשרות מושבים עדיין מפונים, כאשר תושבי הצפון והדרום כורעים תחת נטל הפגיעה בחקלאות, בתיירות, בתעשייה ובביטחון האישי, החליט שר החינוך לפעול לסגירת החינוך ההתיישבותי, המאגד תחתיו את בתי הספר העל יסודיים של אותן מועצות אזוריות.

זוהי החלטה שנועדה לכאורה להביא להתייעלות כלכלית, אך משמעותה היא פגיעה בציבור רחב, ציבור שהופקר זה לא מכבר על ידי הממשלה, ציבור שחלק גדול ממנו רחוקים מביתם ולא יודעים מתי ישובו, ופגיעה נוספת בערכים הדמוקרטיים ליברליים של החינוך הממלכתי בישראל.

טרם הקמת המדינה היו ביישוב שלושה זרמים. בזרם הכללי למדו את מקצועות הלימוד הרגילים, בזרם העובדים שהיה משויך למפלגות העובדים ניתן דגש לחקלאות, ציונות והתיישבות, ובזרם המזרחי של המפלגה הדתית לאומית של אז, ניתן דגש על לימודי דת וציונות, נוסף על התכנים הרגילים.

ב-1948 מצאה הקמת המדינה את מערכת החינוך הרשמית כאשר כמחצית מהילדים למדו בזרם הכללי, מעט יותר מרבע ב"זרם העובדים" ומעט פחות מרבע בזרם המזרחי. כאשר היישוב הכפיל את גודלו בתוך שנה וחצי, הונהגה במעברות ובמחנות העלייה שיטת החינוך האחידה על ידי הסוכנות היהודית. כולם מקבלים חינוך זהה וחילוני. הדבר יצר שערורייה וקונפליקט פוליטי שהוביל להקמת ועדה מיוחדת שביקרה בתקיפות את החינוך האחיד, ולמעשה גרמה להתפטרות בן גוריון והפלת ממשלת ישראל השנייה.

עם הקמת הממשלה השלישית, פעלו בן גוריון וחברי ממשלתו להסדרת החינוך הממלכתי. בחוק שנחקק עוגנו מטרות החינוך הממלכתי, שהן עד היום המצע הרעיוני של הליבה החינוכית בישראל, ובעצם הוסדר מעמד הזרמים - זרם העובדים מוזג אל תוך הזרם הכללי, הזרם המזרחי שהיה שייך למפלגה אחת, קיבל מעמד עצמאי, ואילו זרם אגודת ישראל קיבל מעמד עצמאי חוץ מערכתי מיוחד, עד היום. היום לומדים בחינוך הממלכתי 66% מילדי ישראל, כ-14% בחינוך הממלכתי דתי, ואילו 20% האחוז הנותרים ברשתות החרדיות המפלגתיות.

מהזרם שבוטל, זרם העובדים, נותרה מזכרת בדמות מחלקת החינוך ההתיישבותי במשרד החקלאות. זו תקצבה, הסדירה וניהלה בתי ספר על יסודיים במועצות האזוריות. המחלקה הזו עברה בשנת 1961 למשרד החינוך תחת השם "מנהל חינוך התיישבותי" ובשנת 1996 מוזגו לתוכה גם הניהול של כפרי הנוער, הפנימיות ומוסדות עליית הנוער. 

ניסיונות פוליטיים כאלו ואחרים לסגור את המנהל לחינוך התיישבותי נעשו כבר משנות ה-90, ובכל פעם פוסקים הגורמים המקצועיים במשרד בעקביות כנגד ההחלטה, מטעמים מקצועיים. כמנהל לשעבר של בית ספר בחינוך ההתיישבותי, אני יכול לומר בביטחון - ביטול מערך התמיכה הייחודי לבתי הספר התיכוניים במועצות האזוריות יביא לפגיעה משמעותית בתלמידי הקצה, במשפחות החלשות, לחוסר עצום בצוותים חינוכיים ולסגירת בתי ספר, לפגיעה במרקמים קהילתיים אזוריים ייחודים. המנהל כמחוז נפרד שם דגש על "מרחב הומניסטי המצמיח שייכות אזורית", על "פדגוגיה מוכוונת קהילה" ועל "פיקוח פוקח" - כפי שהגדיר את המנהל בתוכנית האסטרטגית שלו ב-2019. למעשה החינוך מותאם לתנאי החיים הייחודים במושבים, בקיבוצים וביישובים הקהילתיים. בקהילות שכאלה, כדי לספק שוויון הזדמנויות לתלמידים יש צורך בתגבור לימודי ייחודי, במימון של מקצועות לימוד מתוגברים והסתכלות שונה על הבאת מחנכים ומחנכות מתוך הקהילה.

כמנהל בית ספר בערבה זכיתי למפקחת שניהלה בית ספר במרחב הכפרי, זכיתי לתקצוב שלקח בחשבון את צורכי הקהילה הייחודיים ולסיוע עתיר תקציב בתמיכה בתלמידי הקצה שלי, כאשר לו היה מדובר בבית ספר עירוני, הייתי פשוט מתבקש להעביר את הילדים הללו בית ספר.

רק שהממשלה הזו, כפי שהממשלה הזו נוהגת לעשות, חושבת ופועלת אחרת. שר האוצר, השר במשרד הביטחון והשר שלפיו יישק תקציב משרד החינוך, בצלאל סמוטריץ, כבר אמר בעבר שלדעתו לחינוך הדתי מגיע יותר מהחילוני והוא מיישם בתוקף.

ביטול מנהל החינוך ההתיישבותי הוא שלב בדרך לפתיחת אזורי רישום, לסגירת בתי ספר קיבוציים ומושביים ובעצם לחיסול של הצלחה ציבורית בתוך מערכת החינוך מטעמים פוליטיים. הכניסה של תפיסות פורום קהלת לתוך משרד החינוך, נועדה להשיג בדיוק את המטרות הללו - הפרטה וגרירת הזהות הישראלית לזווית יהודית דתית ולאומנית.

עוד חשוב לומר, כי מה שיישאר במנהל הפנימייתי הוא מכונת הלבנת כספים לטובת הציבור הדתי והחרדי. מתוך 212 הפנימיות הנתונות תחת פיקוח המנהל ישנן 71 פנימיות חרדיות ו-86 פנימיות לחינוך הממלכתי דתי, לצדן 55 פנימיות לתלמידי החינוך הממלכתי כאשר חצי מהן מיועדות לנוער בסיכון. 

כ-75% מתלמידי הפנימיות היום בישראל הם דתיים או חרדים, ובמגזרים אלו, זוהי שגרה ונורמה לפיה הילדים גדלים מחוץ לבית, במימון ניכר של המדינה. נוסף על כך, גם תשלומי ההורים שנגבים עבור הפנימיות הם גבוהים יותר במגזר הדתי מאשר החילוני, והאוכלוסייה אמידה הרבה יותר, וכך נוצרת אפליה מעשית גם בתוך המגזר בין כאלו שידם משגת ובין היתר. רק באחרונה תוסף התקציב המיועדת לפנימיות הדתיות והוזלו תשלומי ההורים, זאת כאשר כבר באופן חישוב המלגות ניתנת עדיפות למשפחות דתיות שבדרך כלל גדולות יותר. 

המסר ברור, ואמר אותו סמוטריץ בבירור כשדיבר על ההורים הישראלים בעמוד הפייסבוק שלו: "אם הם רוצים לקבל את הילדים שלהם ממערכת החינוך רדודים, מבולבלים, שטופי מח פרוגרסיבי, חסרי זהות לאומית, אישית ומגדרית, נעדרי ערכים ומנותקים מזהותם ושורשיהם היהודיים – שישלחו את הילדים לחינוך הממלכתי החילוני. אבל אם הם רוצים להעניק לילדים שלהם חינוך יהודי שורשי וערכי, ולקבל אותם מחוברים לזהותם ולעמם, בריאים ויציבים, עם עמוד שדרה וגאווה לאומית – שישלחו אותם לחינוך הממלכתי דתי".

הדרך להגשמת החזון הזה, של הפניית תלמידי ישראל כולם לחינוך דתי, מושג לאט לאט, דרך תקצוב עודף, תחרות בתנאים לא שווים וסגירה של כיסי התנגדות ליברליים.  אגב, ואולי רצוי להרהר גם בסוגיה הבאה - על פי הלוגיקה שהביאה את האוצר לסגירה של מנהל החינוך ההתיישבותי הפעולה הבאה שצריכה להיות היא סגירה מוחלטת של מנהל החינוך הדתי – השריד העקום האחרון לשיטת הזרמים, והפגיעה הקשה בממלכתיות ובשוויון שהוא מייצג. זהו לא מנהל פרוצדורלי כמו ההתיישבותי, אלא ממש מרכז רעיוני דתי שאינו כפוף הלכה למעשה לחזון המשרד כולו. אך אל דאגה, לא רק שסמוטריץ לא מתכוון לסגור את מנהל החינוך הדתי, הוא גם הצליח להעביר עוד 200 מיליון שקל למקורביו שם, למרות הקיצוץ הרוחבי במשרד החינוך.

ועוד מילה על קיש - אני לא יודע לומר מהו חלקו של שר החינוך. אני מניח שכמו עוד לא מעט רפורמות ותוכניות שמשרדו מוציא תחת ידיו מאז כינון הממשלה, הוא או לא יודע, או לא מבין את חומרת הנזק שהוא עושה. בכל מקרה, אם משהו ייזכר מהקדנציה שלו, זו כנראה הביזה הזו, של כבשת הרש ההתיישבותית, כאשר הרועה נמצא עדיין במלון בים המלח, כי הבית שלו כבר שרוף.

 

הכותב הוא מנהל משמר החינוך הממלכתי מייסודן של קרן ברל כצנלסון, גבעת חביבה אידאה ותנועת החלוץ