בימי שגרה אימהות עובדות מג'נגלות בין המשפחה לעבודה בניסיון למצוא את האיזון ההולם בין שתי הזירות. הג'נגול התמידי בין שתי המערכות התובעניות מזוהה כמצב מתח המדלדל את משאביהן הזמינים של נשים, קל וחומר בתקופת מלחמה מתמשכת אשר קדמה לה טראומה לאומית קשה, והיא מאופיינת בדאגה מתמדת לשלום הלוחמים והחטופים, ולגורלנו כאומה בכלל.
בתקופת המלחמה מדובר רבות על התמודדותן של נשות הלוחמים עם המתח בין המשפחה לעבודה, כאשר בן או בת הזוג נעדרים מהבית ועל הקושי של שלהם למצוא איזון חדש תחת הסדר שהופר.
התפקוד בבית לא נפגם - התפקוד בעבודה דווקא כן
ואולם לחקר ניהול מערכת המשפחה-עבודה יש רלוונטיות גם לגבי כלל הנשים העובדות שהן אימהות לילדים קטנים הזקוקים להשגחה ולטיפול ולא רק לנשות הלוחמים אשר ללא ספק מתנסות בלחצים ממושכים ואינטנסיביים. במצב המתח בעקבות המלחמה סביר להניח שגם אימהות לילדים שאינן נשות לוחמים חוות קושי בשל מצב המלחמה, האזעקות שנשמעו לא מזמן בכל רחבי הארץ בתדירות שונה באזורים השנים, ההתמודדות עם חרדות הילדים בשל המצב שהמלחמה כפתה עלינו, חוסר הודאות העוטפת את המדינה ולעיתים דרישה ממקומות העבודה להתגייס ולעבוד דווקא בתקופה זו קשה יותר מהרגיל בשל צרכים דחופים של האוכלוסייה בשל המלחמה או על מנת להחליף בעבודה עמיתים מגויסים או מגויסות.
המחקר שערכתי ביחד עם ד"ר דן רמון, התמקד בסוגיית שיטות ההתמודדות שאימצו אימהות לילדים קטנים (אשר בני זוגן אינו מגויס) על מנת לפתור את המתח בין המשפחה לעבודה בתקופת המלחמה. מדגם המחקר כלל כ-200 נשים עובדות, אימהות לילדים המצויים בבית אשר חלקם הגדול הם ילדים רכים הדורשים השגחה וטיפול. הנתונים נאספו כחודשיים מתחילת המלחמה על ידי מכון המחקר פאנלס.
ממצאי המחקר הראו שמבין שני התחומים התובעניים, עבודה ומשפחה, הרי שנשים הרגישו שבתקופת המלחמה תפקודן בבית לא נפגם כלל וכלל ואולם הפגיעה בתפקודן בעבודה הייתה רבה יותר וכ-40% מהמשתתפות דיווחו על ירידה כלשהי בתפקודן בעבודה בשל המלחמה.
3 האסטרטגיות של אמהות עובדות
עוד עולה מהממצאים שנשים עובדות מאמצות בתקופת המלחמה שלוש אסטרטגיות עיקריות לניהול המתח בין הבית לעבודה: רה-ארגון (ארגון מחדש) של תפקיד העבודה והתפקידים המשפחתיים, חיפוש עזרה על מנת לעמוד במטלות שתי המערכות החמדניות (המשפחה והעבודה) ושמירה על השגרה.
על פי האסטרטגיה הראשונה, נשים מנסות לעצב ולארגן מחדש את תפקידי העבודה והמשפחה באופן המיטיב עימן, למשל על ידי ויתור על ביצוע מטלות לא הכרחיות, או ניהול משא ומתן עם שותפיהן לתפקידים השונים (ממונים בעבודה, עמיתים, ילדים בבית), במטרה להשיג הקלות שיסייעו להן לעבור את התקופה המאתגרת. האסטרטגיה השנייה, בקשת עזרה משותפי התפקיד בכל אחת מהזירות, מתבטאת אם על ידי בקשת תמיכה בביצוע התפקיד בעבודה, ואם על ידי בקשת עזרה בבית. האסטרטגיה השלישית משתקפת בניסיון של הנשים לשמור על השגרה, אם על ידי אימוץ שיטות קוגניטיביות (אמונה שיהיה טוב), ואם על ידי דבקות בהתנהלות המוכרת מהשגרה והיצמדות להרגלים קיימים בעת הניסיון למלא בו זמנית את דרישות המשפחה והעבודה. נמצא כי האסטרטגיה השכיחה ביותר הייתה שמירה על השגרה, לאחר מכן אסטרטגיית הרה-ארגון ולבסוף אסטרטגיית בקשת תמיכה ששכיחותה הייתה הנמוכה ביותר.
עוד נמצא כי ככל שנשים הרגישו מצוקה רבה יותר עקב הקונפליקט בין המשפחה לעבודה, הן נטו להשתמש בכל שלוש האסטרטגיות על מנת לחלץ עצמן מהקושי, ואולם לא כל האסטרטגיות הוכיחו עצמן כיעילות להעלאת תחושת המסוגלות שלהן בעבודה. כך נמצא כי רק אסטרטגיית השמירה על השגרה קשורה לתחושת המסוגלות בעבודה, וכי כאשר נשים משתמשות באסטרטגיה זו, הפגיעה של חוויית המתח בתחושת המסוגלות בעבודה בעקבות קונפליקט התפקידים פוחתת. זאת ועוד, נמצא כי נשים אופטימיות נטו יותר לשמור על שגרה בעת ניהול שתי הזירות התובעניות: הבית והעבודה, וכאשר גבר השימוש באסטרטגיה זו, גם תחושת המסוגלות שלהן בעבודה עלתה
לאורך שנים חקרתי את ניהול המתח בין הבית לעבודה במגוון מצבים (שגרה, מגפת הקורונה וכעת המלחמה), והמסקנה הכוללת שהגעתי אליה היא שכל אחד מהמצבים מייצר את האסטרטגיה המתאימה לו. כיום, לאחר שיצאנו מאיזון כאומה וכיחידים, השמירה על השגרה בג'ינגול בין המשפחה לעבודה מסתמנת כאסטרטגיית הזהב המיטיבה עם הנשים, ומעלה את תחושת המסוגלות שלהן בעבודה על אף המצב המאתגר.
הכותבת היא חוקרת ומרצה בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה.