יש הרבה מה לומר על הפרק הראשון של "מבחן ההורים הגדול", אבל הבולט והחשוב מביניהם הוא העובדה שלכל שמונה זוגות ההורים שהשתתפו בה יש אשכרה שיטת חינוך עם התחלה, אמצע וסוף. יש להם אג'נדה ברורה, עם נקודות, פרמטרים, גישה מוסדרת וזה נראה שהם מאמינים בה מבוקר ועד ליל. לי יש שניצל ללא גלוטן במקפיא, בינג' קבוע בנטפליקס וידיעה שהכול זמני.
ואולי זו כנראה שיטת החינוך הידועה לי (ושל בעלי כמובן, אבל ברשותכם - רק על עצמי בטור הזה לספר ידעתי). גם היא זמנית, כמו כל דבר בחיים האלה. כשהילדים היו קטנים, שיטת החינוך הייתה מאוד עוטפת, מקבלת, חובקת ומלטפת עם תנאי אחד בלבד: "אם אתם לא ישנים בשמונה בלילה, אמא מתפוצצת". כשהילדים הפכו לפעוטות צעירים, שיטת החינוך קיבלה תפנית עם ההבנה שהקטנטנים הופכים להיות אנשים ברי דעת ורצון ונעשתה יותר תחת האג'נדה של: "תנו לשרוד את היום". והיום, כש-2/3 מתוך הילדים כבר מתבגרים, אני דוגלת בשיטת ה- "חיו ותנו לחיות. בנפרד. אם ניתן וכמה שפחות הסעות. בתודה מראש, אבא ואמא".
התוכנית החדשה חושפת אותנו לשיטות חינוך מגוונות ואחרות - ובעיקר שמה לנו מראה על ההורות שלנו ומעוררת לא מעט שאלות. כאמא לשלושה הנה כמה תובנות שעלו לי מצפייה בהורים של אחרים.
- הסוד לשיטה עקבית טמון בזוג הורים שחושבים אותו דבר
אי אפשר להנחיל שיטת חינוך סובייטית כשאמא מאמנת קראטה ואבא נטורפת מפרדס חנה, או לדגול בשיטת חינוך ביתי כשהורה אחד הייטקיסט והשני מורה לחקלאות. אחד הדברים שבלטו בתוכנית היא הראייה המשותפת של זוג הורים שחושבים ואומרים את אותם המשפטים באותה אינטונציה ועווית פנים. זמן טוב לדבר גם על זוגיות מוצלחת בתוך כל הדבר הזה שזה כשלעצמו הישג מרשים כשאתם הורים למשהו. רוב ההורים שאני מכירה ממקבלים כמה שיטות חינוך בו"ז. היה מעניין למשל להפגיש הורה בשיטת חינוך סמכותי עם שיטת חינוך משחקית. רק דמיינו כמה נפיץ הוא הרגע. - בכל רגע נתון הזדהיתי עם שיטת חינוך אחרת
מצד אחד איזה דבר יפה זה לשאול את הילד "למה אתה זקוק?" אבל איך זה מתבקש לדחוף אותו קצת בטוסיק כי "מה אתה מתפנק עליי עכשיו אחרי שאמרת שתטפס?" ואין הישג גדול יותר מלראות את הילד שלך נוגע בכוכב וכמה בא לך לחבק את הקטן המתוסכל וגם להיות מתוסכל פחד שהוא ויתר. בקיצור, הורות זה בליל של הכול מהכול ובכולנו יש עמוק בפנים הורה סובייטי-מלטף-סמכותי-ומכיל. וכשאלו מגיעים ביחד, יוצא מאתנו את מה שכולם רואים: הורה מוטרף סמוק לחיים עם שיער מטאטא ועייף מהחיים שרק רוצה ספה.
צילום: מתוך "מבחן ההורים הגדול", קשת 12 - כל שיטה מתאימה לגיל מסוים
אני זוכרת שהבכורה שלי הייתה בת ארבע, חברה טסה עם אחיינית שלה לבת מצווה וסיפרה בשובה, כמה הגיל הזה מאוס וכמה בת ה-12 זעפה ושצפה כל הביקור בלונדון כי הוא שעמם אותה וכל מה שעניין אותה זה קניון וסטארבאקס. ואני הבטתי באלה, בתי הטהורה וחברתי הטובה ביותר בת הארבע, וגיחכתי בהתנשאות פנימית וחיצונית באומרי: "עם שלי זה לא יקרה. בחיים". אבל תשמעו, הילדה הגיעה לגיל 14 ואיך אומר זאת בעדינות: לונדון עוד לא מוכנה לנו ביחד.
הרבה דברים קורים בשנים האלה והילדים גדלים והופכים להיות אנשים. רוצה לומר: אני לגמרי יכולה לראות את שיטת החינוך המכילה והמאפשרת וזו שנותנת מקום לקטנים לבטא את עצמם ואיפה שלא נוח להם, להרפות. אבל כאמא לילדים גדולים יותר, גם עולה השאלה: עד מתי? כי לאף אחד לא באמת מתחשק להזיז את התחת שלו מהספה לטובת אימון כדורסל, או לעוף מהמסך לטובת שיעור באנגלית. ולפעמים צריך מישהו כמו איגור בלינדרמן שייתן איזה פוש בישבן ויגיד בפנים חתומות: "יש דברים חיוביים בשטיפת מוח". ככה. פשוט ונקי. - איזה כיף להיות כיפי
תשמעו, איזה כיף להיות הורה מהנה עם שמחת חיים והמון אנרגיות. כזה שרוקד וממציא משחקי לשון ושירים וחרוזים ויושב על הרצפה כאילו אין שום בעיית גמישות בחיים מבלי להתקשות להתרומם ממנה שעה לאחר מכך, כזה שמצליח לשלוף את עצמו מהמסך לטובת משחק עם הילדים. אני יודעת, כי פעם הייתי כזאת. היי, לרגעים אני אפילו כזו עכשיו (10 שניות מוגדרות כ"רגעים"?). אז תודה לגלית ועשהאל רומנלי שהזכירו שאפשר לשחק קצת. בדגש על קצת. כי באיזשהו שלב, ממש כמו משחק "חתחתול" שמשוחק בלופים, זה נכנס לך למערכת העצבים וחבל עלייך ועל סביבתך.
צילום: מתוך "מבחן ההורים הגדול", קשת 12 - רגע, מה ראיתי עכשיו?
הילדים של עדי ואוהד עירון יודעים מה זה קולורבי. ורק על זה מגיע להם לנצח. תיכף תגידו לי שהם גם יודעים להבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה והם לגמרי יכולים להנהיג את העולם. - רגע, מה ראיתי עכשיו 2?
הילדים שיודעים לנווט מפה ולהבין מתי לקחת ימינה ומתי שמאלה במרכז תל אביב. מצב שאתם מצטרפים אלי לנסיעה הבאה? - לא בא לי
ליאת ואורן שמילוביץ' הם הורי המשמעת והספורט. אלו שכל החלטה מתקבלת פה אחד, הפה של אמא. ליאת סיפרה שאין "לא בא לי" בבית. ואני חושבת שהיא גאון אבל בחיים לא הייתי יכולה להיות היא כי בדיוק אלה אמרה שלא בא לה על הפסטה שהכנתי, אוהד אמר שפחות בא לו טוב שיעור מתמטיקה ואדווה אמרה שבא לה קרחת. פחות. - משפחה הפוכה
הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לי יותר מהפסקת חשמל בערב בינג', יותר מללכת ליד מתבגרים עם ספריי שלג ביום העצמאות או אפילו לסרק לקטנה כינים אחרי מסיבת פיג'מות הוא לאפשר לילדים להחליף איתי תפקידים ולגלם אותי כאמא. העולם לא מוכן להתמודד עם זה.
צילום: מתוך "מבחן ההורים הגדול", קשת 12 - סקס
הבעיה היחידה שיש לי עם האמירה שהילדים של משפחת רומנלי יודעים שהם עושים סקס והיה להם אחלה, היא לא העובדה שהם יודעים שאמא ואבא עושים סקס ושהיה להם אחלה חלילה, אלא הידיעה שהם אשכרה עשו סקס. מתי בדיוק, באיזה תדירות ואיך זה מרגיש? אגב, אתם רוצים שנעודד אתכם או שנהיה בשקט? ותזכרו תמיד: אין טעויות. רק למידה.