הולכים עם הילד לרופא: אלו הטעויות שאתם עושים

אל תצפו מהילד שיבין

ילד שכבר יודע לדבר ולתקשר את רצונותיו, עדיין רואה את העולם מנקודת המבט של חוויותיו הצעירות מאד. עד גיל 5, לעתים אף יותר, הילדים חווים את העולם בצורה קונקרטית. החשיבה המופשטת עוד לא מפותחת אצלם וקשה להם להבין דוגמאות מורכבות, משלים ופתגמים. הם מתקשים לתאר לעצמם מהלכים מורכבים קדימה, ולכן אין טעם לומר לילד בן 6 שהוא הולך לרופא השיניים כי היגיינה מניעתית ושמירה על בריאות השן תבטיח לו שלא יהיו לו בעיות חניכיים בגיל המבוגר. אפשר לומר לילד שכדי לשמור את השיניים בריאות צריך לצחצח אותן, אך אי אפשר לצפות שהמוטיבציה ושיתוף הפעולה כעת ישען על הסבר עתידי רחוק.

נכון יותר להשתמש במילים פשוטות שמתארות את החוויה הקרובה, עם סיום צפוי: "הרופאה תסתכל לך בפה כדי לראות שהשיניים בריאות".

אל תשקרו

בגילים הצעירים הילדים מונעים מסקרנות לגלות עולם חדש מצד אחד, ומפחד מחוויות שליליות מצד שני. נוכחות של אדם מוכר שסומכים עליו מאפשרת לילד להיכנס לסיטואציות לא מוכרות יותר בקלות. כאשר ההורה מטעה את הילד בכוונה האמון נסדק. מדובר בשבר רגשי עמוק שיכולות להיות לו השלכות עתידיות קשות. גם כאשר מדובר באירוע רפואי שעומד להיות לא נעים, בשום פנים ואופן אל תשקרו לו.

כדאי לתאר לילד את מהלך הבדיקה בקצרה ובשפה המתאימה לגילו אפשר לומר לילד בצורה פשוטה: "אני אחזיק לך את היד בזמן שהאחות תיקח ממך דם לבדיקה. זה יכול להיות צובט ולא נעים, ולכן אני אחזיק לך את היד ואתן לך חיבוק חזק. אחר כך נתקשר לסבתא לספר לה הכל". אמירת אמת לגבי הצפוי מגבירה את יכולת הילד לבטוח בהורה גם בעתיד.

אל תסתירו חרדה

הילדים שלנו קולטים כבר בגיל צעיר מאד את הרגשות שאנחנו משדרים, גם ללא מילים. אם אתם חוששים חרדים ומודאגים, אך אומרים לילדה "אמא שמחה לבוא לפה" – יש סיכוי טוב שהילדה תבין שמשהו לא טוב הולך לקרות, משום שהפער בין שפת הגוף למילים יצרום גם לאוזניים צעירות.

עדיף לומר: "אמא מתרגשת לבוא איתך לבדיקה. אני ממש רוצה כבר להבין יותר טוב את הבעיה, ואולי הרופא יוכל לעזור להפסיק את השיעול שלך".

אל תציעו לילד בחירה במקומות שבהם אין ברירה

כאשר אתם מגיעים לבדיקה המתוכננת - אין טעם לשאול את הילד אם הוא רוצה להיכנס לחדר, אם הוא מסכים שהרופאה תבדוק אותו, או אם הוא מסכים לקחת את התרופה. אם אנחנו, כהורים, החלטנו שזה הדבר הנכון עבור בריאות הילד, אז להציע כשאלה משהו שנקבע מראש היא פעולה חסרת טעם ומבלבלת. להחזיר לילד את השליטה במצב על ידי הצעת בחירה בין שתי אפשרויות זו אופציה מצוינת, אבל רק כאשר הבחירה עצמה היא בין שתי אפשרויות קבילות.

עדיף לומר: "בואי ניכנס לחדר ותחליטי אם את רוצה לעמוד או לשבת", או "אתה רוצה לשתות את התרופה עם מיץ תפוזים או לבלוע ישר מהכפית?" או "לבחור אם להסתכל על היד בעת הבדיקה או לא". אפשר גם להציע לילד תפקיד במהלך הבדיקה אם זה אפשרי (לדוגמה: לספור עד עשר או לנקות בעצמו את אזור הבדיקה, זאת כדי להגביר תחושת השליטה וחוויית השותפות והאחריות.

אל תעבירו את חששותיכם אליו

עבור הילד, גיבור הוא מישהו שמתגבר על משהו מפחיד ומאיים. מומלץ שלא להשתמש במילים כמו "גיבור" ו"אמיץ" לפני הבדיקה כשמתארים לילד את העומד לקרות, כדי לא לטעת בו את התפיסה שהולך להיות אירוע שדורש התגייסות עילאית.

בלי פרסים

כאשר אתם רוצים לעזור לילד שעבר בדיקה לא נעימה או פרוצדורה – המילים שלכם הן הדבר הכי חשוב ומשמעותי, בעיקר אם הן מלוות בחיבוק חם. פרסים כגון ממתקים או צעצועים יצרו מעגל של התניה בין כאב לעונג – וזה הרי לא מה שרציתם לחזק אצל הילד. בנוסף, אתם עלולים ליצור מעגל משני של ציפייה ואכזבה, ויכוח ומניפולציה סביב אופי הפרס ומשכו. מומלץ מאד להימנע לגמרי ממעגל אינסופי כזה.

אז מה כן לעשות?

• כדי לתווך לילד את העומד לקרות חשוב שאתם כבר תהיו מצוידים בידע המתאים. שאלו את כל השאלות מראש, בלי שהילד נוכח. שם יהיה המקום להעלות את דאגותיכם ולקבל תשובות. אם אתם חוששים שתתרגשו יותר מדי – אולי כדאי שההורה היותר רגוע יתלווה לילד.
• הכינו את הילד מראש עם הסברים פשוטים, מותאמי גיל, בלי הפתעות ובלי הסתרות. בהתאם לגיל הילד, לא כדאי להתריע תקופה ארוכה מראש על אירוע שיכול להיות מאיים. אפשר לומר "ביום ראשון לא נלך לגן. אבא לוקח חופש מהעבודה וייקח אותך להיבדק כדי שהרופאים יעזרו למצוא למה אתה משתעל. בגלל שהבדיקה יכולה להיות לא נעימה, הרופא ייתן לך תרופה שתרדים אותך ולא תרגיש אותה בכלל. כשתקום אנחנו נהיה לידך וכשתחזור הביתה תוכל לספר לאחותך כל מה שקרה".
• השתדלו לבחור מרכזים טיפוליים המותאמים לילדים. חדר המתנה עם משחקים, חדר צילומי רנטגן עם ציורים עליזים על הקיר, נוכחות של ילדים אחרים, וצוות המורגל ויודע איך לדבר עם ילדים - יקלו עליכם ועליהם את החוויה. במקומות שבהם מטפלים בילדים הצוות לא יהיה קצר רוח כשילד מהסס להיכנס לחדר, יימנע מלדבר מעל לראשו ויתאים את השפה והתיאורים לעולם המושגים שלו.
• העזרו באנשי מקצוע. אתם אמא ואבא וסבתא ודוד. מותר לכם להיות חרדים ולחוצים, תפקידכם להישאר בצד הדואג. אם אתם עומדים בפני אירוע משמעותי שיכול להערכתכם להיות קשה לכם ולילד – מומלץ להיעזר באנשי מקצוע כדי להכין אתכם ואת הילד לקראת האירוע. בבית החולים אלי"ן לשיקום ילדים, לדוגמה, עובד צוות חינוכי מיומן עם הילדים לעבד איתם את החוויות שעברו ולהכין אותם לפרוצדורות רפואיות ושיקומיות בהתאם לגיל.

ומה לעשות כאשר למרות הכל הילד מסרב לשתף פעולה? במקרה כזה יש לחשוב שוב על הסיטואציה. אם מדובר בטיפול שגרתי, קבוע, שהילד לא מעוניין לשתף איתו פעולה אך באופן אובייקטיבי אין בו איום חמור (צחצוח שיניים או מתן תרופה) – חשוב לתת לילד חופש פעולה בתוך הסיטואציה אך לא לוותר לו או לה (בחירה בין שתי מברשות או בטעם של המשחה, למשל).

אם מדובר בפעולה רפואית שחשוב לבצע אותה, יש אפשרויות שונות שעוזרות להרגיע את הילד – החל משימוש בדמיון מודרך, דרך אמצעי מציאות מדומה בקסדות ובמשחקים שונים, ועד תרופה מטשטשת. גם אם מדובר במפגש חד פעמי, אירוע של כפיה על ידי זרים, ותחושה של תקיפה ואובדן אמון, יכולים לגרום לחוויות שיצרו קשיים רגשיים.

לסיכום, לא בטוח שמה שמפחיד אתכם או מניע אתכם, מפחיד או מניע גם את הילד. אנחנו נוטים לראות את הילדים שלנו כשלוחות של עצמנו, כיצורים החווים את אותן החוויות העומדות בפנינו. אך האמת היא שהילדים מונעים על ידי רצונות, סקרנות, פחדים ותהליכי למידה שונים מאלו של המבוגרים. אם נדע להתחבר אליהם מתוך נקודת המבט שלהם, נמצא שאין צורך - ואין טעם - לשכנע אותם לשתף איתנו פעולה. הם בעצמם יראו לנו איך אפשר לעזור להם. במקום לשנות את נקודת הראות של הילד – תשנו את התנהגותכם איתו ואם תצליחו לראות את העולם מבעד לעיניו, ולהתאים את הסביבה אל עולמו, יהיה הרבה יותר קל. ההצלחה היא בהבנה כי ברגע שניצור עבור הילד סיטואציה לא מאיימת, מסקרנת ומהנה, נביאו אותו לשתף פעולה מתוך מוטיבציה פנימית, תחושת מסוגלות ועצמאות.