השבוע התבשרנו שבאולימפיאדת הפיזיקה והמתמטיקה לתלמידי בתי ספר תיכוניים זכתה ישראל בחמש מדליות כסף. זהו הישג מדהים לנבחרת ישראל באליפות העולם. הוראת המתמטיקה שינתה פנייה בשנים האחרונות. אנו רואים כיום מודלים חדשניים בהוראת המתמטיקה בישראל. ממודל מסורתי מיושן המאופיין בתרגול ובשינון החומר הנלמד ללא איתגור חשיבה כמותית, חקר והנמקה בו המורה מתייחס לכלל התלמידים כמקשה אחת החלו להתפתח מודלים אחרים המדגישים את המסר שלא מספיק להעביר לתלמידים מסרים של תבנית חשיבה מתפתחת או אמונות וציפיות חיוביות ביחס לעתידם, אלא צריך לגבות את זה במאמץ ובעבודה קשה.
צריך לגבות את זה גם ביכולת להתנסות בשלל שיטות ותהליכי למידה (אסטרטגיות), שיחזקו את בטחונו של התלמיד בהתמודדותו עם אתגרים בדרך. משמע - אומץ לנסות דרכים שונות, לחקור, ליפול ולקום מחדש, לפתח גמישות ופתיחות, לנוע עד כמה שיותר חופשי במרחב, לגלות ובעצם - ללמוד. אומץ להתנסות צומח כאשר האקלים משרה ביטחון לעשות זאת, כשיש מישהו שמעניק ביטחון וכשאני סומך על עצמי שאוכל להתמודד, כשה"הפסד" לכאורה מן ההתנסות, אינו מאיים כל כך.
לא רק במתמטיקה
זה נכון לגבי כל מקצוע, אולם זה נכון במיוחד במקצוע המתמטיקה, שמצריך הבנה לעומק של "שפה" לא מוכרת, חקירה, ניסוי וטעיה ושיש בו חששות לא מעטים שחלקם נובע, ממיתוסים רבים וסטריאוטיפים. נוכל להתבונן על נושא הביטחון הפסיכולוגי בכיתת המתמטיקה דרך שני צירים: בצד אחד - גורמים או מרכיבים המעלים ביטחון פסיכולוגי ומן הצד השני - גורמים או מרכיבים "מאיימים" (גורמים העלולים לפגום בתחושת הביטחון), שאנו מעוניינים להפחית או לעשות בהם שימוש מושכל יותר. אחד הדברים שאנו רוצים להתבונן עליו מקרוב היום, כגורם המקדם ביטחון פסיכולוגי, הוא הנושא של עבודה עם טעויות, ולמעשה, היחס והתפיסה שלנו ושל תלמידנו לעניין הטעויות.
זו הסיבה שיש להוציא את המחק אל מחוץ לכיתה בהוראת המתמטיקה כדי לקדם למידה על בסיס תבנית חשיבה מתפתחת. כאשר התלמידים טועים, הם מתבקשים להעביר קו על מה שהם תופסים כטעות ולכתוב את התיקון מעל הקו. הדבר ממחיש למעשה שינוי פרדיגמה בעולם הלמידה בכל הקשור ליחס לטעויות. טעויות הן לא משהו שיש למחוק ולהתבייש בהן אלא משהו שכדאי שיישאר גלוי לעין ונוכל ללמוד ממנו. אנחנו מעוניינים שתלמידים יעשו טעויות! אנו אף מעוניינים לתת להם אתגרים קשים שהסיכוי שיטעו בהם גדול. אתגרים ש"ימתחו" את יכולתם, יגרמו למוח שלהם להיאבק, להתאמץ. אבל, לצד זאת, נרצה ללוות אותם במסרים חיוביים על טעויות, מסרים שיאפשרו להם להרגיש בנוח לעבוד על בעיות קשות יותר, להתעכב בהן, לטעות ולמרות זאת להמשיך הלאה, מסרים שיטפחו דפוס חשיבה מתפתח המעצים את הלמידה מטעויות. זה מצריך מאתנו שינוי תרבותי בכיתה באשר ליחס לטעויות ולתהליכי למידה.
לא לאבד את החשיבה לעומק והמורכבות שבלמידה
מסר משמעותי נוסף המגיעים מתחום חקר המוח, הוא שככלל, אין לקשר מתמטיקה למהירות. במחקרים נמצא, כי שימוש במבחנים על זמן במתמטיקה, עלול לגרום להתפתחות מוקדמת של 'חרדת מתמטיקה' בקרב תלמידים מכל רמות ההישגים, ובמיוחד כמובן כאשר מדובר בילדים צעירים. שעון מתקתק ולחץ של זמן, עלולים להכניס תלמידים למצב של דריכות, שבאופן הפוך ממה שאנו מעוניינים בו, "מכבה" את האזורים המוחיים שאחראיים לתפקודים "גבוהים" ומונע מאתנו, למשל, לבצע פעולות מתמטיות מורכבות. לאורך זמן, כאשר תלמידים חווים שהם לא מסוגלים לספק ביצועים טובים בבחינות קצובות בזמן, הביטחון המתמטי שלהם עלול להישחק והם אף עלולים לפתח חרדה. חשיבה מתמטית מצריכה עומק וזמן. כאשר מודגשת מהירות הפתרון, תלמידים עלולים לקבל את הרושם המוטעה, שהיזכרות מהירה בעובדות מתמטיות היא חזות הכול, ובכך, לאבד את החשיבה לעומק ואת המורכבות שבלמידה.
ברכות לזוכים ותודה על הישגיהם. כולנו גאים בהם.
הכותב הוא מרצה במכללת תלפיות.