תחשבו רגע על תחביבים של ילדים בני 9 שאתם מכירים. עכשיו תחשבו שוב. כי בין תרגול פסנתר, ענפי ספורט שונים ואומנויות לחימה, דיוויד באלוגון בן ה-9 אוהב גם ללמוד על מדעים ותכנות מחשבים. הילד הצעיר ממחוז בקס שבפנסילבניה קיבל לאחרונה את תעודת הבגרות שלו וכעת הוא ומשפחתו מחפשים עבורו מסגרת של קולג' בה יילמד.
דיוויד התחיל ללמוד זמן קצר לפני שמגפת הקורונה סגרה את המדינה בתחילת 2020 וסיים עם ממוצע ציונים גבוה במיוחד - פחות משלוש שנים מאוחר יותר. "כשבדקנו את המחוננות שלו בכיתה א', הוא כבר עבר את רמת כיתה ב' במתמטיקה ובאנגלית", סיפרה רוניה באלוגון, אימו של דוד, בראיון וידאו לאתר אינסידר, "אמרתי 'הוא לא צריך ללכת לכיתה ב'. הוא צריך ללכת לכיתה ג'". ואז הגיעה הקורונה. שנתיים וחצי לחר מכן הוא סיים את התיכון"
דיוויד באלוגון, המתגורר בבנסלם עם משפחתו, השלים את שיעורי התיכון שלו באינטרנט בבית הספר Reach Cyber Charter שבסיסו בהריסבורג, שם הוא זכה להתמקד בנושאי STEM ׁׁׁׁׁׂׂׂ(מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה). משפחתו מספרת עליו כי הוא רוצה להיות אסטרופיזיקאי, לחקור חורים שחורים וסופרנובות.
מאז התיכון, דיוויד עשה כמה שיעורים בקולג' קהילתי, והוריו סיפרו שהם מחפשים כעת את המכללה המתאימה שבה דיוויד יוכל להמשיך את לימודיו. עם זאת, השאלה באיזו אוניברסיטה הוא יילמד עדיין עומדת לדיון אצלם בבית במיוחד מכיוון שזה ידרוש התאמות מסוימות בהתחשב בגילו. כרגע האופציות שנמצאות על הפרק הן אוניברסיטת פרינסטון, פנסילבניה והרווארד. "אנחנו עדיין סוג של מתמודדים עם כל הדברים האלה, אם זה הגיוני, כדי להבין מה ההתאמה הנכונה. שוב, הוא בן 9", אמרה האם, "זה ידרוש הרבה".
להנרי ורוניה באלוגון, הוריו של דייויד, שבבעלותם מרפאת חוץ פסיכיאטרית יחד, יש מספר תארים מתקדמים, אך יחד עם זאת הם הדגישו וחזרו על כך שהם לא רוצים למהר או לדחוק בדיוויד ללכת לקולג'. "אפשר רק לדמיין ילד בן 9 מתרוצץ בקמפוס בעצמו", אמר הנרי באלוגון. "קשה לו להתמקד במה שמבוגרים בדרך כלל אוהבים להתמקד בו. והם עלולים להסתכל עליו ולשאול - אוקיי, איפה ההורים שלך ילד?"
גם לפני שהלך לבית הספר באינטרנט, דייויד נאבק כדי ש"באמת שיהיו לו חברים" בבית הספר הממלכתי, סיפרה אימו. "בכל כיתה או לאן שנכנסתי אליו, כולם פשוט היו מפסיקים לדבר. אבל כשזה מגיע למשחק בפועל, היינו יוצאים החוצה ואף אחד לא היה אומר, 'דייוויד, אתה רוצה לשחק איתי?'", הוסיף דיוויד עצמו, "אבל אם אנחנו בתוך הכיתה ואנחנו משחקים, אני האל של הכיתה".
"לא האל. המנהיג אולי", דייקה רוניה באלוגון, דתית. "ילדים נוטים ללכת אליו כדי לקבל הכוונה או לבקש מידע או לבקש הסבר, אז הפן החברתי היה צריך להינתן מחוץ לבית הספר. ההיבט החברתי, ליכולות שלו, הוא שצריך לפגוש אנשים כמוהו, עם דעות וידע, רוב הזמן זה מבוגרים". כשהיא דנה ב"דיכוטומיה של להיות כל כך צעיר וכל כך חכם", דיוויד שיחק עם הדגם החביב עליו בלגו שהוא בנה וקידד. "הוא משחק עם הלגו שלו. הוא רק ילד רגיל בן 9", היא סיכמה, "זה שהמוח שלו יכול להבין ולנהל איתך דיון גדול על רעיונות גדולים או תיאוריות מורכבות, זה לא אומר שהוא לא יתנהג כמו כמו ילד בן 9".