בשנים האחרונות הולכת ועולה בעולם המודעות לאלרגיות מסכנות חיים למזון, ובפרט לאחת הנפוצות והמסוכנות שבהן – אלרגיה לבוטנים. בישראל, שבה הבמבה ניצבת במעמד החטיף הלאומי, מדובר בסוגיה חשובה במיוחד. עבור רובנו היא המובן אליו, חטיף שנמצא בכל בית שיש בו ילדים, אבל עבור חלק מהאנשים, מפגש תמים עם החטיף עלול להפוך לאירוע מסכן חיים.
נושא האלרגיות רק קיבל תשומת לב גדולה יותר לאחר שלפני שבוע התלונן קותי סבג על הנטל שמהווים לטענתו ילדים אלרגיים על סביבתם והציע לרכז אותם בבתי ספר המיועדים רק להם. לאחר מספר ימים סבג התנצל, אבל השד כבר יצא מהבקבוק.
הדיון עלה והתלהט לאחרונה שוב בעמוד הפייסבוק "פניות הציבור", ששיתף את הפוסט של ירדן ברגר, אם לילד עם אלרגיה: "אתמול הלכתי עם הבן שלי בן ה-5 לקניות בסופר. הסתובבנו בין המדפים ואספנו את הדברים שאנחנו צריכים. כמה דקות אחר כך ראיתי ילדה בת שנתיים בערך יושבת בעגלת הסופר עם שקית במבה גדולה פתוחה והיא אוכלת לה בהנאה בזמן שאמא שלה דוחפת את העגלה בין מעברי הסופר", סיפרה האם. "כמובן שבאותו הרגע אנחנו שינינו מסלול והתרחקנו. ראיתי מרחוק איך הן עומדות ליד הירקות והילדה נוגעת בידיים מלאות במבה בכל עגבניות השרי שהיו על המדף, הנחתי, הנחה מתבקשת והגיונית, שלא רק העגבניות קיבלו מעטפת פירורי במבה מהידיים הקטנות האלו".
ברגר סיפרה שהתלבטה האם להגיד משהו לאותה אמא: "האמת היא שלא תמיד יש לי כח לבקש ולהסביר. לפעמים אני מעדיפה פשוט להתרחק כדי לשמור על הילד שלי", הסבירה. "ברור לי שהאמא הזאת כמו הורים אחרים לא עושים שום דבר מתוך כוונה רעה אלא רק מחוסר מודעות, אבל לפעמים זה באמת מתיש להיות בעירנות שיא בכל רגע נתון כשאנחנו מחוץ לבית כי אם לא ניהיה זה עלול לעלות בחיים של הילד שלנו. בבקשה, בבקשה, בבקשה, השאירו את הבמבה בבית", היא ביקשה, והסבירה: "בוטנים הם אלרגן נישא באוויר מה שאומר שילד אלרגי לבוטנים עלול להגיב בתגובה מסכנת חיים אפילו רק בהרחה של האלרגן ובמבה מתפזרת בכל מקום". לסיום, היא הוסיפה גם רשימת חטיפים שלא מכילים בוטנים ואגוזים שהם אלרגנים נישאים באוויר: ביסלי, תפוצ'יפס, אפרופו, דובונים, פרינגלס, חטיפי Poof, כיפלי ובייגלה.
הפוסט קיבל אלפי לייקים, שיתופים, וגם תגובות רבות מהורים, כאלה שילדיהם אלרגים בעצמם וגם אלו שלא: "תודה רבה על הפוסט הזה לטובת כולם", כתב לה אחד הגולשים, "וכל אלה שחושבים שלא יכולים להתאפק במקום ציבורי עם במבה, זו פשוט חוסר התחשבות. כמו שלא מסתובבים עם סיגריה בסופר גם לא צריך להסתובב עם מאכל שמסכן חיי ילדים".
"כמה שאת צודקת", כתבה לה אם נוספת לילד עם אלרגיה מסכנת חיים לבוטנים, "אנחנו לא באים לשנות את העולם, רק לעבור עוד יום בלי להשתמש במזרק אפיפן". "מקווה שתהיה יותר עירנות לנושא ושהורים יבינו שזה יכול לסכן את הסביבה שאלרגית", הצטרפה עוד אם, והוסיפה זווית נוספת: "גם אם לא מדובר באלרגיה, למה אני בתור צרכן צריכה לקנות מוצרים שהתלכלכו בחטיף?".
"עד לפוסט הזה לא חשבתי בכיוון בכלל", הודתה אחת הגולשות בתגובה, "אני בטוח שגם אותה אם לא חשבה. טוב שהעלת אותו". "בזכות הפוסט שלך אסרתי על הבת שלי לקחת במבה לפסטיגל היום, לקחה חטיפים אחרים על אף שהיו פחות לטעמה", הוסיפה עוד אם בתגובות, "הסברתי שאסור להכניס במבה למקומות ציבוריים בגלל אלרגיות מסכנות חיים".
"אי אפשר לסגור את העולם"
אבל לצד הורים רבים שהודו לברגר על העלאת המודעות, הפוסט שלה הצליח גם להרגיז לא מעט גולשים: "אי אפשר לסגור את העולם", כתב לה אחד מהם. גולשת אחרת הצטרפה והסבירה: "זה מאוד חשוב אבל אי אפשר לחשוב על כולם ועל הכל. ואני כאמא ל-3 שיוצאת איתם לגן שעשועים משתדלת מאוד להסביר שלא אוכלים על מתקנים כי זה מסוכן למי שאלרגי או כי פשוט אפשר להחנק בזמן משחק, מצד שני אי אפשר לחנך את כולם".
אמא נוספת הציגה צד אחר לעניין: "באותה מידה האמא יכלה לנשנש עם הילד במבה בדרך ואז להגיע לסופר ולגעת בירקות, וכנראה שלעולם לא היית יודעת. כמובן שלא מתוך כוונה רעה, אלא כי מי שלא בנעליים האלה פחות שם לב לדברים האלה. את לא יכולה לצפות מאחרים לשמור לך על הילדים, האחריות היא כולה שלך". גולש נוסף הרחיק עוד יותר: "כל מוצר פתוח לציבור כמו ירקות עבר את הידיים של המגדלים, הקוטפים, האורזים, הנהגים, המחסנאים, העובדים בסופר... והם לא רחצו ידיים, אז הילדה הקטנה אולי מוסיפה טיפה לכלוך וחיידקים שכבר נחים בכיף על כל המוצרים".
"פוסט מוגזם. לא לכולם יש מודעות לדברים האלה", פסקה עוד גולשת. "לא מביאים ילד עם אלרגיה כזו למקום שבו מוכרים מוצרים שעלולים לגרום לו ריאקציה חמורה. אי אפשר להשליט אלרגיה של מישהו אחד על כלל העולם". "זו ציפייה מאוד מאוד גדולה מאנשים", הוסיפה גולשת אחרת, "גם עם הכוונה הכי טובה בעולם זה פשוט לא ישים. עד כמה ריאלי לוודא בכל רגע נתון עם איזה אלרגן אני מסתובבת? הלב אתכם, אני באמת בטוחה שאתם עוברים גיהינום, אבל מצד שני איך אפשר להשתלט על כל רשימת האלרגנים? איך אפשר לוודא שיצאנו מהבית בלי פירור של אלרגן? רק המחשבה שאני אפגע במישהו משגעת אותי, אבל באמת, מה אפשר לעשות?".
"צריכה שהסביבה תשתף איתי פעולה כדי לשמור על הילד שלי"
בין המגיבות הייתה גם נעמה קציר, יושבת ראש עמותת יה"ל לאלרגיות מזון. שמטרתה להקל ולשפר את איכות חייהם של המתמודדים עם אלרגיות בישראל. עמדתה של קציר במקרה הזה ברורה: "יש בי הבנה לזה שמי שלא חיים את זה לא יכולים להבין את זה. קשה לתפוס איך הדבר התמים הזה שהילד שלי אוכל יכול להרוג ילד אחר. אבל כדי שבאמת אני אוכל לשמור על הילד האלרגי שלי שלא ימות מהבמבה הזאת, אני צריכה שהסביבה תתחשב ותשתף איתי פעולה. שני הדברים האלה ביחד מייצר הרבה פעמים אנטגוניזם – גם מתוך חוסר הבנה, וגם כי אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, במיוחד אם זה למנוע מהילד שלהם משהו".
מה את אומרת לאנשים שלא מצליחים להבין את זה?
"אני מבינה את זה שהם לא מבינים. אבל יש גם מין פטרונות, שאנשים מנסים ללמד אותנו איך לשמור על הילדים שלנו ולטפל בהם. אם אתם לא יודעים זה בסדר, אבל אל תנסו ללמד אותנו. אין לאנשים מושג מה זה אומר לגדל ילד במדינה שהמודעות בה היא כל כך נמוכה לגבי מה שעלול לגרום לילד למות, ומה זה אומר החרדה הזאת כשהסכנה נמצאת בכל מקום. זאת חרדה הכי אמיתית וטהורה, מהמקומות הכי עמוקים שלנו כהורים שיש להם את המחויבות, והאחריות ובוודאי הרצון לשמור על החיים של הילדים שלנו. מי שלא חי את החרדה הזאת יום יום, לא מבין את זה".
למה בעצם זה לא רק עליכם? למה אתם צריכים את העזרה של הציבור בזה?
"אין כמעט עוד מצב בריאותי כזה, כמו אלרגיה למזון, שדורש מהסביבה לעשות משהו עבורי, כדי לשמור על הילד שלי. יש כל מיני סוגי אלרגיות, אבל אלרגנים מסוימים נישאים באוויר, ועצם נוכחותם בסביבת מי שאלרגי אליהם, עלולה לגרום לו לתגובה שיכולה גם להיות מסכנת חיים. אחד האלרגנים האלה הוא בוטנים, ועוד יותר מזה, חטיפי בוטנים כמו במבה. החטיף הזה, שהוא טעים ואהוב במיוחד בישראל, הוא הסכנה הכי גדולה של מי שאלרגי לבוטנים, כי הוא נמצא בכל מקום, והוא גם מתפורר ומתפזר באוויר".
תגובה אלרגית למזון היא תמיד מסכנת חיים, אפילו רק מחלקיקי במבה שנמרחו או התפזרו. אם ילד אלרגי בטעות נגע בהם והכניס לפה או שפשף את העין, זה יכול לגרום לו לתגובה אלרגית קשה וחמורה שנקרא תגובה אנפיקלטית שיכולה להתבטא בירידה בלחץ דם, קושי בנשימה, הקאות, איבוד הכרה, עד כגי סכנת חיים ממשית. אבל גם אם זאת תגובה אלרגית שמובילה רק לחוסר נוחות, זה עדיין לא בסדר. אני רוצה שהילד שלי יהנה כמו כל הילדים. יש עלינו איזה כעס שאנחנו מבקשים להתחשב, אבל אנחנו מבקשים את זה בדחילו ורחימו. זה לא נעים לנו לבקש את זה, אבל זאת הדרך היחידה שלי לשמור על הילד שלי, ולאפשר לו לחיות חיים נורמליים ומלאים".
"תנסו לדמיין מה זה אומר למשל לקחת ילד אלרגי לפסטיגל, להצגה, ליום הולדת, לקולנוע. הרבה פעמים זה גורם לנו להימנע מהמותרות, מהבילויים, משעות ההנאה שלנו עם הילדים. והחובה שלנו היא לא רק לשמור שהם לא ימותו, אלא גם לדאוג לשהם יוכלו לחיות פה. לא רק פיזית, אלא לחיות חיים מלאים כמו כל ילד בגילם".
מה את מבקשת מאנשים בכלל, וספציפית הורים, שאין להם ילדים אלרגיים ולא מכירים את הנושא?
"ברור שאנחנו לא מצפים שהעולם יהיה סטרילי, רק שבמקומות מסוימים תהיה יותר התחשבות. לא ביקשנו מאנשים לא לאכול, רק לא חטיף בוטנים, כי יש לו סכנה מיוחדת. בעולם מתוקן, הייתי רוצה שיבינו שלא חייבים לאכול בכל מקום, לא חייבים לאכול בג'ימבורי, בקולנוע, בהצגה, בגם משחקים. אבל אני מבינה שזה קשה, אז אני אומרת שלא חייבים לאכול דווקא דברים שיש בהם סיכון. אפשר במקום זה לאכול חטיף אחר שאין בו את הסכנה המאוד מיידית וברורה הזאת".
ואיך את מציעה להורים לילדים אלרגיים להתמודד עם מצבים כאלה?
"קודם כל לא להתבייש. אם אתם חושבים שיש משהו שמסכן את הילד שלכם באופן מיידי, אפשר תמיד לבקש מלב ללב, מאמא לאמא, מאבא לאבא, ולהגיע לעמק השווה. דווקא במקרה מהפוסט, אותה אמא בסופו של דבר לא ביקשה, בדיוק מתוך הפחד הזה, שלא נעים, ומה האמא השנייה תגיד. מיליון פעמים הייתי בתוך הדילמה הזאת, וזה באמת רגע מאוד קשה. אבל הרגע שאתה חושב שהילד שלך נמצא בסכנה, חשוב כן לדבר על זה, ולבקש בטון הנעים והנכון. וכמובן, להיות מודעים ואמפתיים. לעשות את הכל בצורה נעימה, כי בסוף אף אחד לא חייב לנו כלום – אנחנו צריכים לגרום לאנשים לעשות את הדברים האלה מתוך הבנה ומודעות ואמפתיה, ולא לבוא ולדרוש בכוח. כשהילד שלי היה קטן, תמיד היו לי חטיפים בתיק, וכשהייתי מבקשת מאמא לא לפתוח במבה, דאגתי לתת חטיף אחר לילד שלקחו ממנו. זה מייצר מצע יותר חלק להתנהלות הזאת".