- בגלל שאין הגדרה רשמית ל״מה היא התמכרות למסכים״, ההערכות בספרות הן מגוונות, אך מדברות על כך שבין 10-35 אחוזים מהאוכלוסייה מכורה למסכים - עם מספרים גבוהים יותר בקרב צעירים, ובקרב גברים. למרות זאת, למעשה כמעט כולנו נגועים בצורה כזו או אחרת, בשימוש מוגזם במסכים.
- זה לא סתם מעצבן אתכם, וזה לא כי אתם ״בומרים״, שלא מבינים כלום - התמכרות למסכים יכולה להשפיע באופן קשה על הבריאות הנפשית והפיזית של ילדיכם. בין היתר, לגרום לתסמינים כמו בעיות בשינה, בראייה, כאבי צוואר (בעיקר במקרה של טאבלטים או טלפונים) וכאבי ראש, וכן בעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון.
- ילד שמגזים עם משחקי מחשב, יתחיל להפגין תסמיני התמכרות, בהם: שינויים בהתנהגות (שינה, אכילה, איחורים, התחצפויות, אלימות), רצון לשחק עוד ועוד, צמצום תחביבים אחרים וריגושים אחרים, התרחקות מחברים, התעקשות על המשך משחק - למרות ויתורים כואבים (פספוס מחנה של הצופים, למשל), כעס שהמשחק מורחק ממנו (ורגיעה מהירה כשהמשחק מוחזר לו), כעס כלפי הביקורת של סובביו, והמשך המשחק למרות הנזקים (הרגשיים, הפיזיים, החברתיים והלימודיים) שהדבר מסב לו.
- מעבר לשעות השימוש ״ברוטו״, שמונעות מהמשתמש לעסוק בפעילויות אחרות ״בריאות״, חשוב גם להבין מה הם התכנים. משמע, אם ילדיכם נחשף לתכנים אלימים, אולי סרטונים הקשורים ללחימה, תכנים מיניים לא מותאמים וכד׳. אם כן, ההתייחסות חייבת לבוא בצורה נקודתית, לתוכן אליו הוא נחשף.
- פנייה להתמכרות, מכל סוג, היא לרוב בריחה ממציאות מתקיפה ועוינת. אם ילדכם מצאו אסקפיזם בעולם המסכים, חשוב לבדוק מה מתרחש בנסיבות חייהם האמיתיות. אולי זה חרם בבית הספר, אולי זו פגיעה אחרת. למרות החיים העמוסים שלנו חשוב לפתוח עם הילד שיח פתוח, כן ותדיר. לשאול מה שלומו, איך הוא מרגיש, מי החברים הכי טובים שלו וממה הוא הכי נהנה לאחרונה. לא חייבים להקציב זמן מיוחד, פשוט קחו אותו איתכם לסידורים, שבו אתו לפני השינה, שלבו את הדבר אל תוך שגרתכם, ילדים צריכים בעיקר אהבה ונוכחות.
- חשוב מאוד להבין מהי היקף הבעיה, כדי שיהיה לנו טיעון ״מובהק״, ״מספרי״, מול הילד, כדי להמחיש לו אותה, וגם כדי לעקוב אחר השינוי החיובי שיגיע עם הצמצום. ניתן לבקש ממנו לקחת דף ועט ולרשום זמן התחלה וסיום, או לחילופין לעשות שימוש בכלים טכנולוגיים.
- חשוב לא ״לטמון ראש בחול״, ולא לחשוב שהדבר יעבור מעצמו. ממש כמו כל התמכרות אחרת, הצורך בריגוש רק ילך ויעלה, וכך גם היקפי התופעות והנזקים שבה. זה לא ״פשוט יעבור״. קחו גם בחשבון, כי חשוב לא להעביר מסרים סותרים, אם אתמול, כשהיינו עסוקים (והתאים לנו), זה היה בסדר שהוא משחק, אז למה היום, זה פתאום לא?
- אז מה עושים? ראשית מפקחים על התכנים, יושבים לשחק עם הילד במשחק, מתעניינים במה הוא מוצא בו, ומנסים לנהל עמו שיח פתוח לגבי הצורך לווסת ולצמצם.
- לצד זה, מנסים לייצר לו חלופות אטרקטיביות. מאפשרים סביבת למידה ופנאי בריאה, לוקחים אותו לטיולים בסופי השבוע, רושמים אותו לחוגים, יושבים לצדו וקוראים יחדיו ספר. הכי חשוב כאן זה לא לוותר. תחילה הוא יתנגד, תחילה יהיו תסמיני גמילה, אך בסופו של דבר השקט של הטבע, או העומק של הספר ינצחו, והוא יבין את הקסם שפספס.
- התמכרות, גם למשחקי מחשב, היא הפרעה רפואית מורכבת, אשר לעתים מובילה להשלכות קשות. אם יש לכם את הספק הקל ביותר שהדברים מסובכים מדי, שאתם או ילדכם הלכתם לאיבוד, היעזרו באיש מקצוע זמין. שילוב של מעקב פסיכיאטרי (עם או בלי תרופות), וטיפול רגשי נכון, יכולים לזהות מצבים חריגים, למנוע התדרדרות, ולהציע תהליך טיפולי, שיאפשר יציאה מהמלכוד, וחזרה לאיכות חיים טובה ובריאה.
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל המרכז הרפואי MindMe