הטרגדיה הנוראית שנחשפה ביממה האחרונה, שבה ילד רך נרצח בידי אמו, השאירה את כולם בהלם וזעזוע עמוק. התמונות הקשות שפורסמו בתקשורת מעוררות חרדה, בלבול, כעס ותחושת חוסר אונים - הן בקרב הורים והן בקרב ילדים. הרקע לאירוע עדיין לא התבהר, אך ההבנה הכואבת שאדם שאמור להגן על ילדו הוא זה שגזל את חייו מטרידה ומעוררת שאלות קשות.
בעקבות חשיפת האירוע לא מעט ילדים עלולים לחוות פחד, חרדה ותחושת איום. מחשבות על מידת המוגנות שלהם בבית ובתא המשפחתי עלולות לא להרפות ולהעלות שאלות: האם אני בטוח עם הוריי? האם גם אצלנו בבית ייתכן שמבוגר יפגע בי? מי יגן עליי?
גם אנו כהורים מוצאים עצמנו מוצפים רגשית ולא יודעים איך להתמודד עם עוצמת הרגשות ברמה האישית, ובמקביל, אובדי עצות לגבי הדרך שבה נוכל לסייע לילדינו המודאגים. חשוב לזכור שיש לנו, כהורים, את היכולת לסייע לילדים שלנו להתמודד עם ההשלכות הרגשיות של האירוע הקשה. חשוב לצייד את הילדים במידע ובמסרים מרגיעים, בהלימה לגיל הילדים, ולהיות רגישים לסימנים המעידים על קיומה של מצוקה.
המלצות למתן תמיכה לילדים ולנוער
שדרו ביטחון: ילדים צופים בהוריהם ורואים בהם עוגן של ביטחון ויציבות. לכן, חשוב מאוד שתהיו עבור ילדיכם דמויות מרגיעות, שדרו יציבות ושליטה במצב. כשאנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש, ואף עלולים להחריף את החרדה שבה הם מצויים. יש להעביר מסר שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול לשמש כתובת עבורם להתייעצות, הרגעה וסיוע. לא אחת ההורה עצמו נסער ומודאג, לפיכך, לפני שאתם ניגשים לשוחח עם הילד, רצוי לגייס לעצמכם תמיכה ולא להישאר לבד עם התחושות הקשות - על ידי שיתוף חברים ובני משפחה ברגשותיכם ובמחשבותיכם. אפשר להיעזר באסטרטגיות מפחיתות חרדה שסייעו לכם בעבר (הרפיה, ספורט, חשיבה חיובית וכד'). בנוסף, קיימת חשיבות לקבלת סיוע רגשי תומך. במסגרת שירות ער"ן למשל אפשר לקבל תמיכה רגשית זמינה, מידית ואנונימית, באמצעות הטלפון והאינטרנט.
העבירו מסר של הרגעה: הדגישו שאצלכם בבית הם בטוחים ומוגנים ושאתם שם בשבילם תמיד, שמדובר באירוע חריג ביותר ונדיר. משפחה היא מבצרו של הילד. המבוגרים בסביבתו של הילד הם אנשים מיטיבים ולא אלימים. חשוב לנרמל את התחושות ולומר כי טבעי לחשוש במצבי חוסר ודאות וכי לכולנו צורך לחוש מוגנים ובטוחים.
התאימו את דבריכם לגיל הילדים: בגיל הרך יש לעמוד לרשות הילדים, אולם להימנע מלערוך שיחות יזומות בנושא. כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער שנחשפו לאירוע בתקשורת, חשוב לשוחח איתם ולציידם במסרים מווסתים ומרגיעים, בהלימה לגילם ולשלב ההתפתחותי שבו הם מצויים.
ספקו מידע אמין ועובדתי: ידיעה מפחיתה חרדה. חשוב להקפיד על מידע עובדתי ומדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות) במינון מתאים ולהימנע מעומס. בססו את השיחה על עובדות והימנעו מתיאורים דרמטיים ומעצימי חרדה.
הגבילו את החשיפה לתכנים מאיימים: יש לגלות רגישות ולמנוע חשיפה אפשרית של הילדים לשיחות העשויות להתקיים בין מבוגרים שעלולות לעורר חרדה ולחץ, וכן לתמונות ומראות קשים באמצעי התקשורת. רוצים להתעדכן? עשו זאת בפרטיות ושימו לב לתגובותיכם. תגובות כמו "לאן הגענו" ,"אנשים פה יורדים מהפסים", "אין לזה סוף" - עלולות לנטוע תחושות של בהלה וחוסר אונים בקרב הילדים.
היו מודעים להשפעתן הפסיכולוגית של רשתות חברתיות ותכתובות וואצאפ: לעתים קרובות הורים משקיעים מאמצים לחשוף ילדים בצורה מבוקרת ונכונה לאירועים מעצימי חרדה, אך הודעה או תמונה שנשלחת אליהם לנייד טורפת את הקלפים ומאלצת את ההורה "לכבות שרפות רגשיות" עם ליבוי החרדה באופן רה-אקטיבי, במקום לנקוט בתגובות פרו-אקטיביות. חשוב מאוד שילדים ובני נוער יפנימו שאין הם חייבים לצפות בכל הודעה או סרטון המופצים ברשת. ההתקדמות הטכנולוגית מקדימה לא פעם את הבשלות הפסיכולוגית. המרחב הדיגיטלי הוא סביבה שבה אפשר לעשות שימוש מזיק ופוגעני (לא בהכרח במכוון) ומאידך יכול להיות גם כר לתמיכה חברתית ושיתוף. מעורבות הורים גם בזירה זו היא חיונית.
הקשיבו, גלו הבנה והימנעו מביקורת: שדרו אמפתיה לתחושות ילדיכם והימנעו משיפוטיות. תנו לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שונים ואף סותרים, גם להעלאת רגשות חריפים של כעס, תסכול וחוסר אונים. יש להימנע מתגובות ביקורתיות ומבטלות כגון: "אין סיבה לפחד", "אל תדבר שטויות", "אתה לא מתבייש?". כל רגש הוא לגיטימי ואין רגשות או מחשבות פסולים. כל מבוגר וכל ילד מתמודד עם המצב בדרכו, אין דרך אחת נכונה.
נהלו שיחה פתוחה: חשוב לקיים שיחה פתוחה וכנה עם ילדיכם בהתאם לגילם. שוחחו איתם על מה שקרה, ענו על שאלותיהם בצורה רגישה ופתוחה והקשיבו לחששותיהם. גלו עניין, שאלו והקשיבו לתשובות בלי לחפש אחר פתרונות ומתן עצות. פשוט היו שם: "איך אתה מרגיש? מה עובר לך בראש שאתה שומע על האירוע? מה קשה לך? מה עוזר לך ונותן לך כוחות?" שוחחו איתם על רגשותיהם ומחשבותיהם, שתפו גם אותם בחוויה שלכם במידה, וחזקו את נכונותם לשתף אתכם.
אפשרו אוורור רגשי: אפשרו לילדים המעוניינים בכך להביע את רגשותיהם בכל דרך הנוחה להם (בע"פ, בכתב ובאמצעות ציור, יצירה והבעה). עצם ההמללה, הדיבור על החרדה, מביאים להקלה בתחושת המצוקה. יציקת תוכן לפחד, תיאורו והמשגתו הופכים אותו למאיים פחות, ובעיקר, לדבר שאנו יכולים לו.
העצימו וחזקו תחושת מסוגלות: סייעו לילד לזהות בעצמו כוחות התמודדות עם המחשבות והרגשות הנובעים מהחשיפה לרצח.
היו ערניים לסימני מצוקה: יש לעקוב אחר ילדים המראים תגובות חריגות, מתמשכות וקיצוניות ובעת הצורך לפנות לסיוע מקצועי.
הכותבת היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל. מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה - כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי" בהוצאת מטר.