לכל אחד מאיתנו יש העדפות באוכל. יש שלא אוהבים ברוקולי ויש שלא אוהבים עגבניות. לפעמים אנחנו יודעים להגיד שאנחנו לא אוהבים את הטעם, הריח, המרקם, לפעמים זה בכלל קשור לחוויית אכילה. אבל מתי זה הופך לבררנות? ולמה זה בכלל משנה?
אכילה בררנית מאופיינת בחוסר נכונות לאכול מזונות לא מוכרים או לנסות מאכלים חדשים, צמצום סוגי המאכלים, או העדפה למזון בטעם או במרקם מסוים. בררנות אכילה בילדים עשויה לפגוע באיכות החיים של המשפחה כולה, ובמקרים בהם קיימת בררנות קיצונית, היא יכולה להוביל ללא מעט התעסקות סביב אוכל, מאבקי כוחות, ואף לבעיות בריאות וחסרים תזונתיים משמעותיים. בררנות יכולה להופיע כחלק מההתפתחות וכך גם לחלוף, אך במצבים מסוימים היא עשויה להעמיק או פשוט להישאר. קשיים התפתחותיים שונים באים לידי ביטוי גם עם בררנות, אם על רקע תחושתי, קושי בשינויים ומעברים, או קשיים במיומנויות אוראליות סנסומוטוריות.
כהורים, חשוב לנו מאד שהילד יאכל אוכל בריא, מגוון ומזין. כך אנו רגועים שהוא מקבל את כל המרכיבים התזונתיים החיוניים ויוכל להמשיך להתפתח ולגדול. לכן מול ילד שאינו אוכל מגוון מקבוצות מזון שונות אנו עשויים לחוש מצוקה ודאגה. אכילה בררנית עלולה להציף תחושות של אשמה או חוסר מסוגלות ולהעלות בנו משפטים כמו "מה לא טוב באוכל שלי", "למה הוא לא אוכל לי?".
כדי שהילד יתגייס לשתף פעולה, להיענות, להיפתח ולגוון במאכלים, הוא צריך שגרה, סדר יום מאורגן וקבוע, שותפות בהכנת האוכל ועריכת השולחן. כך הוא יוכל ליהנות מחוויה נעימה ולהיפתח להתנסויות חדשות של טעימת מאכלים מגוונים.
אספנו לכם כמה טיפים שיכולים לעזור לילד הבררן:
המלצות לשמירה על שגרה וסדר יום: רצוי שזמני הארוחות יהיו קבועים וכי משך הארוחה יהיה כ-40-30 דקות. שמירה על מרווחים בין הארוחות (כ-3 שעות) תאפשר לילד לפתח תחושת רעב לקראת הארוחה הבאה. חשוב לזכור: הילד יאכל כשהוא מוכן ורוצה. בכל ארוחה הציעו 3-2 אפשרויות לבחירת מאכלים, כדי לאפשר תחושת שיתוף ושליטה, כאשר האפשרויות יכללו מזונות שהוא אוהב לצד מזונות שלא אכל מתוך התפריט הביתי.
אם הילד לא רוצה לאכול יש לכבד את הסירוב שלו, ייתכן והוא עדיין לא רעב וייתכן שהוא לא חש נוח עדיין לאכול אוכל פחות מוכר. מומלץ שלא להציע לו מזונות חלופיים, חשוב שהילד יבין שיש כללים וגבולות מוסכמים בהתנהלות הארוחה. מומלץ להקפיד על ארוחות ללא הסחות דעת כמו טלוויזיה, טלפונים ניידים וטאבלטים. כאשר הילד אוכל ללא הסחות, הוא פנוי יותר להתנסויות חדשות וממוקד בארוחה.
המלצות לחשיפה: השתתפות בארוחה משפחתית חושפת את הילד למגוון של מאכלים, הארוחה מאפשרת חשיפה לחוויות תחושתיות מגוונות כמו ריח התבשילים, הנאה מצבעיהם המגוונים של מגוון ירקות חתוכים, נגיעה בצלחות ההגשה של האוכל, הסלטים או המטבלים כדי להעבירן מאחד לשני ועוד. שיתוף של הילד בהכנת הארוחה מאפשרת לו להיות פעיל. הוא נחשף למגוון התנסויות, יכול לגעת ולחוש את האוכל, דבר המאפשר לו להעז ולטעום. ניתן לקחת אותו לקניות אוכל, ולבחור איתו יחד מבין המגוון המוצע, לדוגמה באיזו צורה של פסטה לבחור. הילד יכול לעזור בארגון הקניות עם ההגעה הביתה, בהכנת האוכל, שטיפה וקילוף הירקות לתבשילים, הגשת הצלחות המרכזיות לשולחן, פינוי השולחן, פינוי שאריות אוכל ואשפה, העמסת מדיח, שטיפת כלים וכדומה, כמובן בהתאם לגילו ויכולותיו.
הגשה: מומלץ להגיש האוכל בצורה מעניינת ומושכת. לדוגמא את הגבינה והירקות ניתן לסדר בצורה של פרצוף על פרוסת לחם או חביתה. מומלץ לשנות את אופן ההגשה של המוצרים, בטטה נוכל להגיש כצ'יפס או פשטידה, רצועות או קוביות, לחם אפשר להגיש כצנימים או טוסט, מפורר בתוך גבינה, או להכין עם הילד "עוגת גבינה" וכדומה.
למזון חדש דרושות חשיפות חוזרות. כך נאפשר לילד לפתח את הטעמים שלו, בקצב שלו. זכרו כי זיהוי וטיפול נכון בגיל צעיר, חיוניים לטווח הרחוק.
ביום רביעי, ה-3.7 בשעה 21:00 יתקיים וובינר "שניידר עד הבית" בנושא בררנות ואתגרי אכילה והאכלה בגיל הרך, עם צוות מרפאת בררנות בשניידר.
דקלה ברק היא מרפאה בעיסוק, מאיה חן, פסיכולוגית התפתחותית, מגי קולה, דיאטנית קלינית וד"ר שי ארליך, מנהל מרפאת בררנות אכילה במרכז שניידר לרפואת ילדים