"קל יותר להשיג אלכוהול בפיצוציה מתמיכה רגשית מההורים"

סוף חודש נובמבר, אנחנו נפגשות בזום. נערה ממרכז הארץ, תלמידה מצטיינת ופעילה חברתית. היא מיישרה מבט למצלמה ומזקקת את החוויה של לא מעט בני נוער (והוריהם) בתקופה הזו למשפט אחד וחד: "הרבה יותר קל להשיג אלכוהול בפיצוצייה מתמיכה רגשית מההורים".

בני נוער בישראל מתמודדים עם אתגרים ייחודיים הנובעים מהמצב הביטחוני בנוסף לאתגרים הרגילים האופייניים לגיל ההתבגרות. שילוב זה בין טראומה לאומית למאפייני הגיל עלול להוביל אצל חלק גדול מהם לשימוש באלכוהול, סמים ולהתנהגויות ממכרות כדרך התמודדות או בריחה מהמציאות המורכבת. הם מחפשים את מה שיעזור להם להרגיש קצת יותר טוב, או לחילופין, את מה שיקל על הכאב ויפחית את תחושות החרדה.

פיתוח חוסן נפשי: מפתח למניעת התמכרות

חוסן הוא היכולת של אדם, קבוצה או מערכת להתמודד עם קשיים ומשברים, ולהתאושש מהם בצורה יעילה. המושג חוסן כולל יכולת התמודדות, הסתגלות והתאוששות בעזרת משאבים פנימיים וחיצוניים. הספרות המחקרית מתייחסת לרוב לחמישה ממדי חוסן: רגשי, קוגניטיבי, חברתי, גופני ורוחני.

מבחינה ביולוגית, הגוף והנפש שלנו מסוגלים להתמודד באופן טבעי עם מצבי לחץ ומשבר. כאשר אנחנו פונים לחומרים ממכרים כדרך ל"טיפול עצמי" ולא נעזרים במשאבי החוסן שלנו, אנחנו למעשה מונעים את האפשרות שנחלים באופן מלא ובריא. כלומר, ככל שנשענים על חומרים והתנהגויות ממכרות כמקור לנחמה וסיוע, כך מאבדים את תחושת המסוגלות להתמודדות בעזרת המשאבים הטבעיים, ובכך נפגע פוטנציאל ההחלמה הטבעי.

ההפך מהתמכרות הוא קשר

ניסוי "פארק החולדות" שערך החוקר אלכסנדר ברוס בשנות השבעים של המאה הקודמת מדגים את הרעיון הזה בצורה מעניינת. כאשר החוקר סיפק לחולדות חיי חברה, עניין ופעילות באמצעות מתקני שעשועים, לצד גישה חופשית למורפיום, הוא מצא כי החולדות נטו פחות לפתח התמכרות לחומר, בהשוואה לחולדות ששהו במרחב נטול חיי חברה ותעסוקה. ברוס ועמיתיו הסיקו מהניסוי כי לתנאים סביבתיים וחברתיים יש השפעה מכרעת על התפחותה של התמכרות. כמובן שלא ניתן להקיש באופן מלא מחיי החולדות לחיי בני האדם, אבל ניסויים נוספים הראו, שגם בקרב בני אדם, יחסים משמעותיים, תעסוקה משמעותית, חיי פנאי עשירים ועוד, היו גורמים מגנים מפני התפתחותה של התמכרות.

אפשר להבין זאת גם כך - כאשר אנחנו חסרים את היכולת לרקום מערכות יחסים משמעותיות עם אחרים או מתנתקים מהקשר עם הגוף והנפש שלנו, אנחנו עלולים לחפש מענה במערכת יחסים מפצה עם חומר ממכר או התנהגות סיכונית. כאשר אלו הופכים "פתרון" למצוקה רגשית ולכאב, הדרך קצרה להתפתחותה של תלות והתמכרות. הגורם המגן עלינו מתהליך זה הוא היכולת להתחבר למשאבי החוסן שלנו, להיות בקשר מיטיב עם עצמנו ועם הסביבה ולבקש עזרה כשאנחנו במצוקה או מרגישים חלשים וחסרי תקווה.

בואו נחזור לאותה נערה, זה בדיוק מה שהיא אומרת לנו, תנו לי קשר, תמיכה, כלים להתמודדות וזה יקטין את הסיכון שאחפש מענה בשתיית אלכוהול. הקשרים במשפחה והחוסן המשפחתי הם גורמים חשובים מאד בבניית היכולת לפתח משאבים פנימיים.

אז איך ניתן לחזק את החוסן המשפחתי ולסייע במניעת שימוש בחומרים? הפסיכולוגיה החיובית מספקת לנו שלל עצות, תפיסות ורעיונות לחיזוק החוסן והרווחה הנפשית. בימים כאוטיים כמו אלו שאנחנו חווים, כדאי להתחיל בארוחות ערב משפחתיות - צעד שאינו קשה ליישום והוא חלק משגרת חיינו.

מחקר שבחן מה המשותף לבני נוער שלא עשו שימוש מזיק בחומרים, מצא כי הם בילו כשלוש ארוחות ערב משותפות עם בני המשפחה במהלך השבוע. ארוחת ערב משותפת משלבת מספר מרכיבי חוסן: המפגשים הקבועים עם בני המשפחה מייצרים עוגן של יציבות. זוהי גם הזדמנות טובה להעניק לילדים תפקידים בהכנת הארוחה ובתוך כך תחושה של משמעות ומסוגלות. הארוחות המשותפות מחזקות את החוסן הרגשי באמצעות תמיכה והקשבה ותורמות לתחושת השייכות שכל כך חיונית לחוסן החברתי. אנחנו מרוויחים פה כמובן גם את האפשרות לחזק את החוסן הפיזי באמצעות עידוד של תזונה מאוזנת והרגלי אכילה בריאים.

בארוחות ערב משותפות וקבועות אנחנו פוגשים את הילדים שלנו ויכולים להביט להם בעיניים, לשאול לשלומם ולהתעניין בחוויות שלהם. זמן הארוחה הוא הזדמנות מצוינת לשמוע מה מעסיק את הילדים ולשתף אותם גם במה שמעסיק אותנו, באופן המותאם לגילם. כך הילדים מרגישים שרואים אותם, שהם חשובים והם גם נחשפים למודל של הקשבה ושיתוף המשמעותי ביותר בפיתוח החוסן האישי שלהם. לפעמים דברים פשוטים ועקביים מאפשרים לנו לחזק את החוסן האישי של ילדנו, לחזק את החוסן של התא המשפחתי ולצמצם את הסיכוי לכך שילדנו יחפשו מענים באמצעות שימוש בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות.