גלעד קורנגולד התאחד בשבוע שעבר עם שישה מבני משפחתו שנחטפו לעזה וחזרו במסגרת עסקת החטופים, בהם נכדיו האהובים נווה בן השמונה ויהל בת השלוש. עם זאת בנו, טל שוהם, עדיין מוחזק בשבי החמאס - וחיי המשפחה לא חזרו לקדמותם.

"מצב המשפחה לא טוב. הילדים לא מצליחים להתאושש. רק עכשיו הם מתחילים להבין ולדבר על אבא", תיאר קורנגולד הבוקר (שני) ב"חדשות הבוקר", "כלתי, עדי, גם כן במצב לא טוב. טל הוא הגורם היחיד שיוכל לשקם את המשפחה. כמו טל, יש עוד אבות בתוך עזה. יש 136 חטופים. אני שומע כל היום את חמ"לי המלחמה באולפנים: תוקפים, הורסים, מפרקים, אבל לא שומע על החטופים. לא שומע למה לא מתנהל כרגע משא ומתן. אני מבין שהם לא רצו, שאנחנו לא רצינו, אבל משא ומתן תמיד צריך להיות באופק".

"החטופים בסכנה עוד יותר גדולה כרגע. סיימנו עם הצפון, עכשיו אנחנו בדרום - איפה אתם חושבים שהם נמצאים בדיוק? בים? טעות אחת קטנה ומחסלים לנו את כל החטופים. החטופים חייבים לחזור הביתה וכמה שיותר מהר. זו מחויבות המדינה, אף אחד לא עושה לנו טובה. אנחנו רוצים את כולם בחוץ. חייבים להפעיל את התותחים הכבדים כדי לשחרר את החטופים ומיד. הם חיים על זמן שאול, עם המלחמה המטורפת שהולכת שמה. אני לא איש צבא, לא מדבר אם זה מוצדק או לא מוצדק, כרגע מה שמעניין אותי זה החטופים וביניהם הבן שלי".

ממה ששמעת מכלתך ומהנכדים, מה עבר עליהם בשבי?
"אספר מה עבר עליהם בדרך לשם. נווה ראה הכל. אבל הכל. רק עכשיו הם מתחילים לספר. לא לי, אלא למטפלים. לכולם קשה. אנחנו, בתוך המשפחה, מנסים קצת לעזור, להוציא אותם קצת מהבית, לפחות את הילדים. זה קשה מאוד. אנחנו הולכים ברחוב ובוהים בהם. זה מפחיד מאוד את הילדים. השיקום לא יוכל להיות בלי האבות. הוציאו את המשפחות, שזה דבר נפלא, אבל זה לא מושלם. תוציאו גם את האבא. בכל משפחה, האבא הוא גורם מרכזי לשיקום. בלי שחרור האבות, לאף משפחה לא יהיה שיקום".

הילדים פגשו את אביהם בשבי?
"למיטב ידיעתי לא. הם לא שמעו ממנו, הוא לא היה איתם. אנחנו גם יודעים שהוא נלקח לפניהם".

הילדים מבינים שהסיוט נגמר, שהם מוגנים?
"אלה שיחות שמתבצעות בין הילדים לבין אנשי המקצוע. אני משער שבחלק מהזמן הם בסיוטים. זה לא פשוט. נווה יכול לשבת שעתיים ולצייר דברים הזויים. יהל התחילה לצחוק קצת, שזה דבר מדהים. קשה לי לראות אותם במצב הזה, מתפרקים ככה. משפחה שהייתה שמחה ועליזה, מפורקת. העם צריך להבין שאומנם המלחמה חשובה מאוד, אבל חשוב יותר להוציא כרגע את 136 החטופים. אף אחד לא האמין שבשישה ימים ייצאו כמעט 100 איש. לא נפלו השמיים. כולם הרוויחו. לא מעניין שאותי הצד השני הרוויח, מעניין אותי שהרווחנו משפחות שלמות בחזרה".

אתה נשמע מוטרד מאי פעם.
"במוצאי שבת חזרנו הביתה. אני גר במקום שאני שומע ורואה הכל. הבית שלי עף באוויר מעוצמת הפצצות. אתם לא מבינים מה הולך שם. אני חי מספיק שנים בעוטף כדי להבין מה הם עושים בעזה. אני מאוד מודאג מטעיות אפשריות, ממיסקלקולציה. אולי מהצד שלהם, אולי מהצד שלנו. צריכים להציע הצעות, לא להיגרר. אף אחד לא חשב שאפשר לעשות פסק זמן בן שישה ימים ולהוציא 87 אנשים אומללים. הם יצאו משם אומללים. אין לנו הרבה זמן, זה הזמן לעשות. המשא ומתן חייב להימשך, יש לעשות מאמץ עליון. אחר כך המחיר יהיה הרבה יותר יקר ואולי יהיו לנו נעלמים שלא נוכל למצוא אותם לעולם".