פינת ישיבה אידיאלית לסלון לא צריכה להיות רק יפה, אלא גם נוחה ופונקציונלית: כזו שחיה בשלום עם כל בני הבית כמו ילדים קטנים או בעלי חיים, בו בזמן מתאימה לקו העיצובי של הסלון, וגם אטרקטיבית בשביל לרצות לשכן בה אורחים לוגמי קפה. אז איך מחליטים על הקומבינציה הרצויה מבלי לשוטט שעות על גבי שעות באולמות תצוגה ולהסתנוור מאינספור אופציות מפתות?
"כדאי להחליט קודם מה הקונספט הכללי, ולא לרכוש סתם ספות ואחר כך להתאים להן שולחן או שטיח" אומרת מעצבת הפנים אורית בנדר. הדרך לקונספט מוצלח מתחילה בהכרעות קשות אך הכרחיות בנושאי בד וצבע. החלוקה היא פחות או יותר לשניים - יש שאוהבים אווירה של רוגע ואז הסגנון הוא מינימליסטי וקר יותר, ויש אנשים שאוהבים אנרגיה, ואז נכנס יותר צבע. צבעים נפוצים, למשל, הם צבעים ניטרליים כמו אפור או בז', או צבעים חלקים עם נגיעות של בורדו או סגול. גם שחור ולבן נחשבים בגדר 'תמיד אופנתיים'.
אופציות פופולריות במיוחד, לפי מעצבת הפנים שירלי בר, הן סטים של צבעים שמביעים תמה עיצובית המקנה לסלון אופי ויזואלי ברור. בין אם מדובר בסגנון יפני (שחור, אדום ולבן), מודרני (שחור, לבן ונירוסטה), עתיק (שמנת, אדמה, בורדו או ורוד) או כפרי (צבעי אדמה, ירוק זית או בורדו).
בגזרת הבדים והדוגמאות - המבחר הוא אינסופי. "בדרך כלל מי שמעדיף בד לא מוכן לשמוע על עור ולהפך", אומרת בר. למה בד? כי בדים על בסיס כותנה הם מאד נעימים, נוחים ומשרים אווירה חמימה, אבל מאידך קשים לתחזוקה ולניקיון, במיוחד כשמדובר בבית עם ילדים ובעלי חיים. החיסרון הגדול בעור, לעומת זאת, נעוץ בדביקות שלו בקיץ ובתחושת הקור שלו בחורף. אבל מצד שני, הוא ניתן לניקוי ולא סופח כתמים. קיימות גם אופציות של בדים סינטטיים, בדים מקטיפה או ספות מעור הפוך (אלקנטרה), לאלה שמעדיפים לחסוך לעצמם ויכוחים ולבטים.
סלון לכל סגנון
נקודה קריטית שכדאי לחשוב עליה בשלב התכנון, היא איך מתאימים את פינת הישיבה לאופי הסלון והבית. אם יש לכם בית בסגנון כפרי או מודרני, שימו לב לעצות ולטיפים של מעצבות הפנים.
• לבית בסגנון כפרי או עתיק - הספות המתאימות הן ספות מבדים, בצבעים נעימים. פינת ישיבה כזה תשתלב היטב עם רצפת פרקט. בנדר: "כדאי שהספה תהיה מבד או זמש בגוונים בהירים וחמים, אבל בשום אופן לא שחור (צבע שלא מתאים לסגנון החם והרומנטי). הספה יכולה להיות גם לבנה בשילוב כריות עם הדפס". בר: "כדאי ללכת על קו נקי, בדים רכים, בדרך כלל ספה צבעונית או פרחונית או עם רגליים מעץ".
• לבית בסגנון היי טקי אורבני - מערכת הישיבה שתתאים לו תהיה בעלת מראה קריר, מינימליסטי ומודרני. מערכות הישיבה יכולות לשלב אלמנטים של מתכת או אלומיניום, או לכלול ספות מעור. הגוונים השולטים – שחור, לבן, אפור, בז'. בנדר: "הספות יכולות להיות בצבעים 'משוגעים', אבל עם קווים נקיים וישרים".
בר: "מאפיין בולט של מערכת הישיבה הוא בדרך כלל בחיתוכים החדים, השימוש ברגלי ניקל, משענת חתוכה ונמוכה"..
• לבית בסגנון יפני תתאים מערכת ישיבה בצבעים בהירים, ריהוט פשוט ומינימליסטי, ופינות ישרות וחדות בשילוב עם שולחן נמוך. בר: "בסגנון יפני הבסיס יהיה מעץ, לפעמים השוליים בולטים החוצה, בקווים מאד ישרים ונקיים, ועליו מזרונים או כריות, אבל לא גבוהות במיוחד".
בר: "ניתן גם לנסות לשלב בעיצוב פינת הישיבה, למשל, אלמנט בקו קלאסי ולידו משהו עתיק, אבל צריך מאד להיזהר משילובים לא מוצלחים, ולעשות את זה רק אם יודעים איך. אחרת זה כמו לשחק באש".
מושב לכל דייר
אחרי שהחלטתם על הסגנון, הבד והצבע, אתם נדרשים לחשוב על מספר מקומות הישיבה הרצויים. הסטים המוכרים שכוללים כורסאות של שלושה מקומות ישיבה - ספה דו מושבית וספה בודדת מאותו סוג - כבר לא הכי אופנתיים. במקומן, טוענת בנדר, נהוג ללכת על ספה זוגית, ספה משולשת ועוד שתיים בודדות אם יש מקום לכך. אם אכן בוחרים שתי ספות בודדות נוספות, אפשר שיהיו דומות אבל שונות משאר הסט: לדוגמה, אם הספות המרכזיות הן בצבע בורדו, רצוי לבחור כורסאות בודדות עם נגיעה של בורדו בלבד, או ספות בודדות בעיצוב עתיק שמשתלבות עמן בקווים נקיים וישרים.
שירלי בר, לעומת זאת, טוענת כי הסטים הנפוצים ביותר הם שילוב בין ספה משולשת וזוגית באותו הצבע, יחד עם כורסה בודדת ושונה לחלוטין מבחינת צבע או בד, כשניתן להוסיף גם הדום. באותה נשימה, אגב, בר פחות ממליצה מראש על רכישה של ספה תלת מושבית - "היא פחות פרקטית משום שאף אחד לא מעוניין לשבת באמצע", היא אומרת. "עדיף לרכוש ספה דו מושבית קצת יותר גדולה, בגודל של מטר שמונים למשל".
אחד הטרנדים הכי בולטים לאחרונה בתחום הוא פינות הישיבה הפינתיות שנצמדות אל הקיר בצורת ר', המכונות גם שזלונג. פינות כאלה מגיעות במגוון צבעים ובדים ועם משענת נמוכה או גבוהה. בחלק מהמקרים, ניתן לסובב את החלקים ולהחליף ביניהם או להפריד את ההדום, שמגיע בלי המשענת. אלא שבר ממליצה להיזהר ברכישה של פינת ישיבה כזו - "צריך להתחשב גם בהנדסת האנוש", היא אומרת. "לעתים עומק הישיבה מוגזם, ואז הרגליים לא מגיעות לרצפה וזה לא הכי נוח. מעבר לכך, ברוב המקרים המשענת נמוכה מדי, ואנשים נוטים לטעות ולקנות את הכיוון הלא נכון".
כל המוסיף גורע?
להשלמת המערכת כדאי לחשוב כעת על קצת שפצורים לקונספט, תוספות ואביזרי נוי. אם רוצים לשבור קצת את הצבע והמרקם של סלון חלק, למשל, כדאי להוסיף שתיים שלוש כריות פרחוניות או עם דוגמת פסים, אומרת בר: "זה משהו שתמיד אפשר להחליף ויכול לרענן ולחדש את הסלון, גם אם מדובר בסתם פינה מאוסה".
בנדר מוסיפה כי הכל תלוי באלמנטים שמצויים מסביב. אם יש טפט על הקיר אפשר להוסיף כרית מתאימה, אבל רצוי מאוד להתחשב בסגנון: לסלון כפרי מתאימות הרבה כריות; סלון מינימליסטי, לעומת זאת, פחות דורש אותן ואם כבר כריות, אז עדיף חלקות ולא מקושקשות.
גם שולחן במרכז פינת הישיבה, למשל, הוא בהחלט לא בגדר מאסט - "זה נוח במקרים של אירוחים רבים", אומרת בר, "אבל פחות נוח בבתים בהם מסתובבים ילדים קטנים". מה שכן, גם אם אין שולחן, כדאי שיהיה בכל זאת משהו צדדי או פינתי בעל אלמנט עיצובי בפני עצמו שלא חייב להיות קשור לסלון או למטבח. אם הנטייה היא כן להוסיף שולחן, כדאי לדברי בנדר ללכת על זכוכית או פורמייקה שמתאימים לסגנון מינימליסטי, ועץ אלון או אמבויה לסלון בסגנון כפרי.
אלמנט שנוי במחלוקת נוסף הוא כורסת הטלוויזיה: היא אולי נוחה ומתבקשת, אבל חסרת טעם בעיני רבים. "ברוב המקרים הכורסה נמצאת בסלון בחוסר פרופורציה מוחלט, כמו מפלצת בתוך החלל", אומרת בר, ולכן עדיף להגלות אותה הצידה ולמקם אותה בחדר טלוויזיה או בחדר הקרנה. אם בכל זאת מתעקשים על כורסת טלוויזיה, כדאי לנסות כורסאות יותר מתוחכמות מבחינה עיצובית בצבעים כמו בורדו, אפור או צהוב.
וטיפ כללי אחרון - רצוי להתחשב גם בחללים הסמוכים לפינת הישיבה ולא להפר את האיזון הכללי של הבית, במיוחד אם אלה חללים שנמצאים באותו מישור ונראים יחד כשנכנסים לבית. "אם המטבח והסלון קרובים או יוצרים חלל אחד, כמובן שהם צריכים לדבר באותה שפה" אומרת בר, "לאו דווקא בצבעים, אבל כן בקו הכללי. הסלון, למשל, יכול להיות מעץ לבן והמטבח מעץ וונגה, אבל לא יכול להיות שאחד יהיה בסגנון עתיק והשני בסגנון מודרני".
