הדיירים: שרית אדריכלית פנים בת 39, רפאל, עומר וליה, תאומיים בני שנתיים.
הדירה: דירה בת ארבעים שנה שלא שופצה מעולם. גודל: 90 מטר, בקומה גבוהה בבניין בצפון תל אביב. כשראיתי אותה לראשונה, היא היתה ישנה ומוזנחת, קופסתית וחסרת מעוף. אך לא יכולתי שלא להבחין בפוטנציאל העצום שלה. הנוף הנשקף מהחלונות, במערב - הים עם שקיעות מדהימות, בדרום -בנייני העיר הגבוהים שמזכירים את ניו יורק. בנוסף, הבריזה המצוינת שנשבה מפתחיה, התקרה הגבוהה, הלבנים האדומות שחיפו את קירותיה החיצוניים, ובודדו אותה מחום ומקור, השפיעו על ההחלטה לקנות אותה.
החזון: הייתי אז בהריון עם תאומים בחודש רביעי. הרצון למצוא להם קן ולהפוך אותו ליפהפה, חם ומואר, גבר על הכל. היה לי ברור שאני הורסת את כל הקירות ומתחילה הכל מחדש. יתרון נוסף ומשמעותי מאוד היה שבכל הדירה היה רק עמוד אחד, וגם הוא ניצב היכן שפעם היתה מרפסת, מה שאיפשר לי לעשות ככל העולה על רוחי. החלטה משמעותית אחת קיבלנו לפני שהתחלנו, בדירה יהיה רק חדר רחצה אחד, כדי שנוכל לתכנן גם חדר עבודה עבורי. החלטה נוספת שקיבלנו בעצב מסוים, הייתה לוותר על החימום התת רצפתי. בינינו, אנחנו ממשיכים ליהנות ממנו בחורף בזכות דיירי הקומה מעל וזו שמתחת, ובזכות הלבנים האדומות כאמור.
רצפת עץ מולבן, פינת אוכל צהובה
השיפוץ: כל חיי התגוררתי בדירות צבעוניות להפליא. הפעם, אולי בגלל ההיריון והלידה ותחושת ההתחדשות, החלטתי שהצבע הדומיננטי יהיה בהיר, שרצפת הבית כולה, למעט המטבח וחדר הרחצה, תהיה מעץ גושני מולבן, שהרהיטים יהיו בסגנון רטרו שיק בשילוב עם נגיעות מודרניות ושהתאורה תהיה רומנטית (שנדלריה). היכן שיכולתי הרחבתי את הפתחים, שמוסגרו בפרופילים של אלומיניום בלגי בצבע שמנת, ונתנו כבוד לנוף.
הסלון: חדר המגורים הוא היחיד שנותר היכן שהיה. כמובן שנתווספו לו פינוקים כמו מערכת קולנוע ביתית, מסך ומקרן, ספסל ישיבה שהכיל במגירותיו את כל הדיסקים שלנו, והספה, שהיא כמעט הרהיט היחיד שעבר איתנו דירה.
מטבח: את המטבח הקטן והמחניק שמוקם בחדר מעבר עם חלון קטן לצפון, העברתי כך שיהיה פתוח לסלון, עם שלל מקומות אחסון. בארונות העליונים ועל גבי הדלפק שגב הספה (ראו תמונה) שולבה זכוכית סבתא.
חדר הרחצה: מוקם היכן שהיה המטבח. הוא קטן אך מאוד פונקציונלי ומפנק, בלי לגרוע מיופיו. בהתאהבות ספונטנית רכשתי לו מראה ונציאנית עגולה עם שולי נחושת, בשוק הפשפשים. הבריקס (לבנים) המעטרים את קירות החדר נבחרו להיות בגוון ירוק בהיר ושולבו בה שתי נישות מוארות לאחסון בעומק 10 ס"מ עם אריחים ספרדיים יפהפיים עליהם חלמתי זמן רב (רוחמה שרון כמובן) ומדפי זכוכית.
חדר עבודה: חדר העבודה מוקם במקום המרפסת, שנוצלה על ידי הדיירים לאחסון. החלטתי, שאני רוצה קשר עין ואוויר עם חלל המגורים ולכן הפרדתי ביניהם באמצעות קיר משרביות (לבני תחרה) מעוטר לבבות (רוחמה שרון), שלמרגלותיו ספסל. מצידו האחר של הקיר מוקמה פינת האוכל הצהובה, ששאבה השראתה מהמנורה הצהובה בחדר העבודה. פינת האוכל נבחרה בשלב שנמאס עליי הצבע הלבן והתגעגעתי לצבעים אחרים.
במסדרון שהתקצר מאוד שילבתי נישה עם ספריה צבועה תכלת ים, הוא מוביל לכניסה לחדר הילדים משמאל ולחדר ההורים מימין.
חדר הילדים חולק לשני חללים: חלל שינה בו מוקמו מיטותיהם של התאומים, שידת ההחתלה ושני ארונות פשוטים מעץ אורן, מעליהם ארון לבן ורחב. וחלל משחקים בו מוקמה ספה נוחה, ספריה למשחקים ספרים וטלוויזיה. ההפרדה בין שני החללים נעשתה באמצעות קיר גבס נמוך שקצהו בצורת תלתן חצוי, וכן באמצעות טפטים וצבעוניות בהירה ורכה בשמנת וכסף בחלל השינה, ובירוק וסגול בחלל המשחקים. חלון נפער בקיר המערבי לים.
חדר הורים: לחדר ההורים נכנסים דרך מבואה קטנה, בה מוקמה שידת איפור משוק הפשפשים ומעליה נישה עם מראה תואמת. מול השידה, ארון הזזה מלוא הקיר ובו שלל מגירות נעליים ומדפי בגדים. חדר השינה מוקם היכן שהיו מרפסת השירות והאמבטיה. הלבנים החשופות עוררו בי השראה, דמיינתי אך מיטת השוק הכבודה נחה לה אחר כבוד וגבה אליהן. וכך היה. הטלויזיה נבלעה בנישה.
פריט אהוב במיוחד: מכונת כתיבה אדומה. אני כותבת פרוזה, חולמת ועובדת על הוצאת ספר פרי עטי. מכונת הכתיבה שגם נרכשה מאספני שוק הפשפשים, משמשת לי השראה ומוסיפה כתם צבע אדום עז לחדר השינה.
פרולוג: אני ממליצה לכל מי שעומד לקנות דירה או לשפץ, לראות את הפוטנציאל מאחורי המעטפת. הכי חשוב שהדירה תהיה מלאה אור ואוויר, השמחה תבוא אחריהן. הכי נהניתי לשבור את הקירות ולראות את הדירה בעירומה, וגם לרכוש לה פריטים יפים ומיוחדים שיצרו את התמונה השלמה.
שרית חביב, אדריכלית פנים, מתמחה בבנייה ציבורית ופרטית
צילומים: רוני לוריא
רוצים לראות עוד בתים לפני השיפוץ ואחריו?
שיפצתם את בית חלומותיכם ואתם מעוניינים להשתתף במדור? כתבו לנו מייל