מדי כמה חודשים יוצאת הודעה חדשה ממקורות יודעי דבר לגבי איכות המים שזורמים לנו בברז. בהודעה אחת הם ראויים ואין חשש לשתות אותם, ובשנייה הם כבר מזוהמים ויש להימנע מצריכתם. הפקפוק הנצחי בטיב המים בישראל, והייאוש מכמות בקבוקי המים המינרלים הריקים שמצטברים מתחת לפח ומכאיבים לכיס, מניעים אנשים רבים לחפש פיתרון אחר לצריכת מים זכים וחפים ממזיקים. פתרון שיהיה יעיל יותר מקנקן הבריטה אבל סביבתי יותר מבקבוקי הפלסטיק. אחת התשובות שעומדות לרשות הצרכן היא התקנת מערכת לטיהור מים בבית.
אז מה חשוב לבחון כאשר בוחרים מערכת ביתית לטיהור מים, אילו גורמים יש לקחת בחשבון מדוע יש לדרוש מהחברה שמספקת את השירות להציג תעודה ממכון התקנים, ומי יכול להסתפק במי הברז הישנים והטובים?
לדברי ד"ר צבי קרן, ראש המעבדה לכימיה וטקסטיל במכון התקנים הישראלי, לכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה, ולכל אחד יש העדפה אחרת. "מי ברז הם יותר זולים, יותר זמינים ובדרך כלל באמת בריאים", הוא אומר, "אבל לפעמים מצויים בהם כל מיני זיהומים, בין אם כימיקלים ובין אם חיידקים שיש להתגבר עליהם". מים מינרלים, לדבריו, הם הקרובים ביותר למים הרצויים לנו. "הם משתנים ממעיין למעיין", הוא מציין, "ישנם מים שמכילים יותר סידן ופחות נתרן ולהיפך, משהו שכל אחד יכול להתאים לעצמו. החיסרון הוא כמובן המחיר".
"מתקני טיהור וסינון המים - הם הרבה יותר זולים. החיסרון הוא שהם לא תמיד מנקים דווקא את מה שאנחנו רוצים, ומצריכים תחזוקה שוטפת כמו החלפת פילטרים. בנוסף, צריך להיות עם יד על הדופק. אם ישנה, למשל, הודעה של משרד החינוך על איסור לשתיית מי ברז, כדאי להחליף גם את הפילטרים כי מצטברים עליהם חיידקים שיכולים לגרום לנזק בריאותי".
להתקלח עם מים מטוהרים
רוב מטהרי המים מותקנים מתחת לכיור ומתחברים לרשת אספקת המים סמוך לברז המים, בדרך כלל במטבח. ישנן מערכות שמתחברות לראש ברז אחד, ובו מותקן מתג שמאפשר לבחור בין מים רגילים ומים מסוננים. ישנה גם אפשרות לחבר מערכות לטיהור מים ליד לשעון המים בבית, כך שמים שעברו סינון יגיעו לכל הברזים בבית. פעולת הסינון כרוכה בהזרמת מים דרך פילטר שמסנן חול, חלודה ולכלוך, והטיהור מנקה את המים ממתכות כבדות, מלחים שונים, ממיסים אורגניים וחיידקים. קיימים גם מיני ברים, שמותקנים מעל הכיור ומחממים ומקררים את המים. מערכות אלה מתחברות ישירות לברז או למערכת המים, ואפשר להוסיף להן גם מערכת טיהור.
יצחק גדון, שעוסק בהתקנה, ייעוץ ומכירה של מערכות טיהור מים ומסננים, מחלק את מערכות טיהור וסינון המים למערכות פשוטות ומורכבות יותר, כאשר לפשוטות פעולה בסיסית כמו סינון לכלוך, בלימת אבנית וסילוק ריחות וטעמי לוואי, ואילו המורכבות פועלות בשיטה של אוסמוזה הפוכה, בה המים עוברים בלחץ גדול דרך ממברנה שמסננת מתכות, מלחים וחיידקים, וכך סינון המים טוב יותר.
המכשירים הפשוטים עובדים על סוגים שונים של מסננים. סנן מכני הוא סנן המסנן חלקיקים מוצקים כמו חול, חלודה ואבנים קטנות. סנן פחם פעיל הוא סנן שפועל לשיפור הטעם והריח של המים וסופח חומרים אורגניים וכלור. הפחם פעיל לא מקטין את תכולת המינרלים שבמים, ואינו מרחיק מתכות. לעתים נעשה שימוש גם בנורה עם קרינה אולטרה-סגולית, שממיתה חיידקים. על פי פרסומי מכון התקנים, המים לא נפגעים מהקרינה והיא לא נותרת במים אחרי היציאה מהמערכת. את המסננים יש להקפיד להחליף בזמנים קבועים, בין חצי שנה לשנה, תלוי בכמות המים שעוברים דרך המסנן.
במערכות שמבוססות על אוסמוזה הפוכה, הממברנה יעילה בהרחקת מתכות, אבל לא תרכובות אורגניות שונות. מערכות סינון וטיהור שמבוססות על אוסמוזה הפוכה בדרך כלל יכילו גם סנן מכני וסנן פחם פעיל. החיסרון – שיטה זו מרחיקה מהמים גם את תכולת המינרלים שמצויה בה. בנוסף, מערכות מהסוג הזה צורכות הרבה מאד מים, כשרק 25 אחוזים מהמים המוזנים למערכת מטופלים ומשמשים לשתיה. השאר הולכים לאיבוד בביוב. המים המתקבלים נוטים להיות גם חסרי טעם, ופחות ערבים לחיכם של רבים.
גרים סמוך לתעשייה צבאית? אל תשתו מהברז
באשר למחיר – המערכות הפשוטות זולות יותר. לדברי גדון, הן נמכרות במחיר המתחיל ב-350 שקלים, לא כולל התקנה שעולה עוד 200 שקלים לפחות. מחירן של מערכות האוסמוזה ההפוכה גבוה יותר. ישנן מערכות שמיובאות מסין ונמכרות בפחות מאלף שקלים. המערכות האמריקאיות יכולות להגיע ל-1,500 שקלים ואף יותר.
לפני שמתקינים מערכת תת כיורית כדאי, לדברי גדון, לבדוק את לחץ המים בבית (הוא צריך להיות מעל 2.7 אטמוספרות). אם לחץ המים לא מספק, תידרש התקנה של משאבה שתהיה כרוכה בעלות נוספת. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שכדי להתקין מערכת כזו יש צורך לקדוח חורים בשיש, כדי להתקין ברז מזיגה. גדון ממליץ לעבוד עם חברות מובילות בתחום ולא להתפשר על טכנאי התקנה. "ראיתי עבודות שגובלות בפשע", הוא אומר. "בדירה אחת בה ביקרתי ברמת גן, בדקתי את המים וגיליתי שבני הבית שתו מים שלא סוננו כלל. לאחר בדיקה התברר שהמתקין לא התקין להם מסיבה כלשהי את האטמים הנחוצים".
מבין כל המערכות, גדון ממליץ בעיקר על מערכות האוסמוזה ההפוכה. "הן מנקות טוב יותר את המים, ומעניקות הרגשה בטוחה יותר", הוא אומר, "אבל אפשר להסתפק גם במכשירים רגילים".
לדברי קרן, כל צרכן מכיר את סביבת המגורים שלו, וכדאי שיבחר מערכת בהתאם. "מישהו שגר בסביבה שבה אין תעשייה צבאית או כימיקלית אין סיבה שירכוש משהו מסובך אלא מערכת רגילה עם שניים, שלושה מסננים - פחם ומיקרוביאלי", הוא אומר. "אם מישהו גר באזור עם תעשייה צבאית או תעשייה כימית כבדה כמו רמת השרון או אשדוד, יכול גם לרכוש מערכת של אוסמוזה הפוכה, שמנקה ביעילות רבה יותר".
כיוון שהשוק מוצף בחברות שמשווקות מערכות כאלה, כדאי לדעת שרק שלוש חברות קיבלו תקן של מכון התקנים הישראלי – חברת תמי 4 ומי רווה על טיהור וסינון, וחברת גל-על על סינון בלבד. לדברי ד"ר קרן, בעת רכישת מערכת לטיהור או סינון מים, חשוב לבקש תעודת בדיקה של מכון התקנים, מהשנים האחרונות.
"כדאי לבדוק שיש תקן על המערכת כולה ולא רק על הסנן", מזהיר קרן, "פעמים רבות היבואנים מראים אישור רק על פילטר אחד ולא על כל המערכת". קרן ממליץ ליצור קשר עם מכון התקנים לפני הרכישה, שכן חברות רבות הולכות רחוק אף יותר ומזייפות אישורים של המכון. "קיימים הרבה רמאים ונוכלים בשוק", הוא מוסיף. "לא חסרות חברות קיקיוניות ושיטות להונאה של הציבור. הם מפחידים לקוחות עם כל מיני מצגות שווא, ופטנטים שונים. צריך להיזהר ולדרוש תעודות".
