חיימשלי/עינת נתן
״אני מאמינה באווירה משפחתית שאנחנו לוקחים עליה שליטה. אני מאמינה בשיפור יחסים. אני מאמינה באינטואיציה הורית ובכוונות טובות. אני מאמינה שלפעמים מספיק לחשוב אחרת או לפרש אחרת כדי להשתפר. כדי לכתוב את הסיפור עם יותר רגעים מאושרים בתוכו.
ילדים מגיעים לעולם בלי הוראות הפעלה. ובדיוק כמו שלא יעלה על דעתנו להאכיל אותם יום כן יום לא, או להחליף חיתול רק מתי שמתחשק לנו, אי אפשר לצאת למסע ההורות בלי להבין למה הילדים שלנו זקוקים ברמה הרגשית כדי להתפתח ולהפוך לאנשים שלמים.
האתגר המשמעותי שלנו כהורים הוא להרחיב במעט את הפרשנות האוטומטית. להוסיף עוד אופציות להיגיון הפרטי, שהרבה פעמים מנהל את איך שאנחנו מרגישים בסיטואציות מול הילדים ושולט בתגובותינו. אז אנחנו מגיבים — מכבים שרפות שהם מדליקים, מתעצבנים כשהם מעצבנים, נהנים כשהם חמודים או משתפים פעולה, ובאופן כללי תלויים בהם ובהתנהגויות שלהם. אנחנו לא בשליטה אמיתית. אין לנו שליטה על המון דברים, אבל יש לנו שליטה על היחסים בבית".
ב־18 השנים האחרונות גידלה עינת נתן חמישה ילדים. במקביל פגשה אלפי הורים בקליניקה שלה, בהרצאות ובהדרכת קבוצות. היא העניקה להורים האלה הדרכה מקצועית, והם העניקו לה אפשרות ייחודית להתבונן באתגרי המשפחה במאה ה־21.
איך לגדל ילדים מאושרים/ ויטאלי בוצ'אצקי
לאחר שויטאלי בוצ'אצקי פתח בפייסבוק את העמוד "איך לגדל ילדים מאושרים",
העמוד תפס תאוצה ותוך חצי שנה היו בו מעל שישים אלף הורים עוקבים פעילים.לאחר פחות משנה עקבו אחרי ויטאלי מעל למאה אלף הורים.
בסוף 2016 ספרו "איך לגדל ילדים מאושרים" ראה אור ותוך חודשים בודדים נמכרו אלפי עותקים.
הספר "איך לגדל ילדים מאושרים" ינחה אתכם כיצד לממש את הייחודיות של ילדיכם ולהגשים את יעדיהם ואת חלומותיהם, צעד אחר צעד, במסע שכולל בתוכו שישים ואחד פרקים של עצות וכלים מעשיים.
ספר זה הוא מקור להשראה להורים, למחנכים, ולכל העוסקים במקצועות הטיפוליים הרוצים לדעת יותר:כיצד להשפיע ולהנהיג כהורה במשפחה, כיצד למוסס התנגדויות ולהניע את ילדיכם לפעולה, כיצד לסייע לילדיכם להגשים את חלומותיכם ואת יעדיהם., כיצד ליצור מערכות יחסים מצוינות בין בני המשפחה וכיצד לפתח התמדה ונחישות אצל הילדים.
ביום בו תקרא לי אבא/ אביעד פרידמן
כל הילדים הרגילים דומים זה לזה. כל ילד מיוחד, מיוחד בדרכו שלו.
עד לידתו של אברומי היינו אנחנו ילדים רגילים. כמו ילדים רגילים, הרגשנו כמעט בלתי מנוצחים. אין דבר שנעשה, שלא יצליח. אין מכשול, שלא נוכל להתגבר עליו. לא הבנו עד כמה זרחה עלינו שמש התמימות. לא הבנו עד כמה חיינו עשויים להיות שונים.
ספר זה נולד מלילות ארוכים של יאוש, ומימים נפלאים של תקווה. את הימים, קל לי לשכוח. לפעמים, אתה יודע שהם היו כאלו רק בדיעבד. את הלילות הקשים אתה חש במלוא כובדם בזמן התרחשותם. לא אשכח אותם לעולם.
ספר זה נכתב בכדי לתאר את החוויה ההורית, הזוגית, ולא פחות מכך את החוויה האבהית של גידול ילד עם אוטיזם. לפעמים נדמה שלילדים מיוחדים יש רק אימהות. האבות, נעלמו. רציתי לכתוב כדי לתת לאותם הורים ולאותם אבות תקווה וכוח במאבק הצפוי להם עם המוסדות, עם המשפחה, עם החברים ועם האויב הקשה מכולם — עצמם. רציתי לכתוב כדי לומר להם: אל תוותרו. אתם פוסעים את צעדיכם הראשונים במסע ארוך וקשה. הילד שלכם לעולם לא יהיה ילד רגיל, אך אם תשקיעו, תראו פרי בעמלכם ושכר בפעולתכם.
רציתי לכתוב כדי לחוות את הצער על מה שיכול היה להיות ולא להיות לעולם, ומתוך כך ללמוד לחיות וגם לשמוח במה שיש.
ורציתי לכתוב, וגם כתבתי, כדי לתת פתחון פה נדיר למי שאינו זוכה כמעט לעולם לפתחון פה — לנער המיוחד, אברומי, שיוכל להשמיע את דבריו, את צעקתו, ואת שמחתו.
אמא מאמנת/ אפרת לקט
יותר מדי אימהות מוצאות עצמן עם השאלה: "איך הפכתי להיות האמא הזו, שרוב הזמן אוהבת וכועסת בו זמנית?"
הגישה של אמא מאמנת מפייסת אותן עם עצמן,עם הילדים שלהן, עם האימהות שלהן,עם הכאבים והפחדים, ומפגישה אותן עם עולם חדש של כלים המאפשרים, להן להפוך את הבית לרגוע, את ההורות למספקת, ואת הילדים למאושרים ומיומנים הרבה יותר.
הספר "אמא מאמנת" מכיל 291 עמודים בהם:10 עקרונות, 4 בסיסים ו- 7 הזדמנויות שמרכיבים את ארגז הכלים המאפשר לאימהות (ואבות) לנתב כל חוויה של הילדים,בכל יום, כדי ללמד אותם את המיומנויות והכישורים החשובים ביותר עבורם להיות מאושרים, להצליח ולחיות היטב בעידן הנוכחי בו כולנו חיים.
דרוש כפר / דותן לוי
איך מייצרים עבור ילדים ומתבגרים במאה ה-21 חווית לכידות של "כפר שלם"?
איך הופכים בית ספר ,קבוצה או קהילה ל"כפר שלם"? מה תפקיד המבוגרים בכפר השלם, מה תפקיד המחנכים ומהו מקומם של הילדים והמתבגרים?
זו הזמנה למסע משותף שבו ננסה לנווט בין המבוכים של גיל ההתבגרות, המזמנים כמיהה למשמעות לצד מרד נעורים, המתנער ממוסכמות ומחשב מסלול מחדש בכל רגע נתון, נרשה לעצמנו להיות נבוכים מעט ולסמן כיוון
ודרך, שיסודם באותנטיות ספונטנית מצד אחד ובתפיסה מסודרת ושיטתית מצד אחר.
הניסיון המעשי של המחנכים ב"דרך כפר" מתבסס על חינוך נוער מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית של החברה הישראלית.
עם זאת, לא מדובר בשיטת חינוך מיוחדת לנוער בסיכון-אין דבר כזה.
חינוך הוא חינוך, ואדם הוא אדם.