כל הורה צעיר היה שמח לדעת קצת יותר על ההתפתחות של התינוק בן השנה שלו, איך הגוף שלו פועל, אילו תנועות הוא מסוגל לעשות ובאיזה אופן הוא מגיב לסביבה. בחיפוש אחר תשובות מדויקות יותר, צוות חוקרים מהמעבדה להמחשה מכנית של אוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו וחברת הרובוטיקה היפנית "קוקורו" פיתחו תינוק-רובוט אנושי, שמהווה את הגרסה המכנית הכי קרובה לפעוט אנושי בן שנה.
בעוד שבמציאת הפתרונות המכאניים הושקעו אינספור שעות מחשבה, בחירת השם הייתה פשוטה למדי, והרובוט זכה לשם המתבקש "דיאגו-סאן" (דיאגו הבן), על שם המקום בו הוא בא לעולם. מטרת הרובוט המיוחד היא ללמוד כיצד פעוטות מפתחים כישורים מוטוריים בשנה הראשונה של החיים, וכיצד הם מתקשרים עם העולם הפיזי שסביבם. הרובוט מיועד גם לחקור את האופן שבו תינוקות רוכשים ומשכללים את התקשורת הבלתי מילולית שלהם, כיצד הם יוצרים מחוות גופניות וכיצד נוצרות אצלם הבעות פנים.
למרות שלפעמים נדמה כי תינוקות בגיל שנה הם יצורים פשוטים למדי - ישנים, אוכלים, בוכים ומחסלים חבילת טיטולים ביומיים - מסתבר שהמכונה האנושית מציבה סטנדרטים מאתגרים גם לחברות הטכנולוגיה המתקדמות בעולם. לדיאגו-סאן הקטן יש 60 חלקי גוף נעים, מה שהופך אותו לרובוט המסובך ביותר שהורכב אי פעם בחברה המתקדמת. ולמרות שהוא לא נולד לשושלת כדורסלנים מפוארת, מימדיו הפיזיים גדולים בהרבה ממימדיו של תינוק אנושי – גובהו 1.30 מטר והוא שוקל 30 ק"ג. גם הראש שלו גדול למדי, הודות ל-20 חלקים שמרכיבים אותו ומאפשרים לו ליצור הבעות פנים שונות. במקום עיניים יש לתינוק הרובוטי מצלמות ברזולוציה גבוהה, לצד פה שמצויד ברמקול משוכלל ואוזניים בעלות צירים של מדי-תאוצה שמאפשרים לו להתמצא במרחב ולנוע בו.
לדיאגו-סאן יש גם ידיים עם חמש אצבעות, מה שמאפשר לו לאחוז חפצים כמו בקבוקי חלב. יש לו חיישנים שמאפשרים לו לאמוד את רמת הלחץ שמופעל על כל מפרק, כך שהוא יוכל לשנות תנוחות ולבצע תנועות שונות, כמו קימה והתרוממות מתנוחת ישיבה על כסא.
הפרצוף הנוכחי שלו, שממש אינו עונה על ההגדרה של "בייבי-פייס", עדיין נתון במחלוקת. כרגע, הפנים הגדולות שלו עשויות מגומי והמפתחים עדיין מתלבטים אם להעניק לו פנים אנושיות יותר - או בכל זאת להשאיר הבדל ברור בין הגרסה הרובוטית לגרסת המציאות.