"החוקרים היו שבויים במה שלמדו"
במאמר חדש של ד"ר וואנג, פרופסור לביולוגיה מולקולרית ומדע נוירולוגי, שפורסם בכתב העת המדעי Neuron, הוא מציג תאוריה בה הוא גורס כי פגיעה מוקדמת בצרבלום, המכונה גם המח הקטן, החלק במוח שאחראי על עיבוד מידע חושי, מובילה לאוטיזם, ולחוסר יכולת לפתח קשרים חברתיים נורמטיביים. את הסימנים לכשל התפתחותי שכזה ניתן לראות עד גיל שלוש, עדות לכך, על פי וונג, שהפגיעה מתרחשת בשלב מוקדם מאוד.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- מהם הסימנים לאוטיזם בילדים?
- מחקר מהפכני: ניתן לזהות אוטיזם לפי תווי פנים
- "הבן שלי אוטיסט, איך לא שמתי לב?"
הצרבולום מהווה עשרה אחוזים מהמסה הכללית של המח, והוא אחראי על תפקודים רבים, ביניהם גם קואורדינציה ויכולות תנועתיות. וונג טוען שלצרבולום יש תפקודים נוספים שאין אנו נותנים עליהם את הדעת, בייחוד כאלה הנוגעים ביכולות תקשורתיות וחברתיות. "חלק מהעדויות למעורבות המח הקטן באוטיזם ידועות כבר שנים, ונראו במחקרים קליניים שונים", אומר וונג ל'דיילי ביסט', ומסביר מדוע טרם נחקר עוד הכיוון הזה. "אך עדויות מחקריות אלה אינן הולכות יד ביד עם ההגדרה המילונית של הדברים בהם שולט הצרבלום. ברמה מסויימת, החוקרים היו שבויים עד כה במה שלימדו אותם בתואר השני".
במאמר נותר ד"ר וונג דוגמה התפתחותית שגורה: תגובה של ילד להוריו המחייכים אליו. אין תגמול לחיוך, והחיוך עצמו לא עושה דבר כדי לעורר את החלקים במוח שמגיבים לתגמול. עם זאת, במשך זמן, המוח הקטן מתחיל לקשר את חיוך ההורה עם תגמולים אחרים, אוכל למשל, ומחבר את האזורים במוח שרואים את החיוך עם אלה שמאותתים על תגמול. וונג טוען כי בילד שהמח הקטן שלו נפגע בשנים המעצבות, לא תהיה יכולת לעשות את החיבור הזה בין אותו חלק של המוח שרואה את החיוך ואת אשר מפעיל תגמולים, דבר שעלול לפגוע בהתפתחות החברתית. נזק מוקדם למוח הקטן יכול להשפיע על תחומים נוספים בתפקוד של המוח שקרוב לוודאי מעכבים את ההתפתחות נורמלית.
המאמר מציע שהסיכוי להפרעת תקשורת בילדים שידוע שסבלו פגיעה במח הקטן, הוא שווה ערך לסיכוי לסרטן ריאות באדם מעשן. אל להם, להורי הילדים שנמצאים על הקשת האוטיסטית, לחוש עכשיו אשמים, ד"ר וואנג ועמיתיו מדגישים כי סיבה יותר סבירה לפגיעה מוחית כזו מתרחשת כבר ברחם. "העדויות המחקריות עולות בקנה אחד עם הרעיון שעד הלידה, כמעט כל הפגיעות כבר התרחשו", אומר ד"ר וואנג. "יש בהחלט אפשרות לפגיעות לאחר לידה, אבל למיטב ידיעתי הראיות לכך היא חלשות, ובדרך כלל יכולות להיות מוסברות גם על ידי אירועים טרום לידתיים".
כעת, כשזיהה, מבחינתו את השורש להפרעה, מקווה וואנג לעבור לשלב הבא ולמצוא דרכי טיפול אפקטיביות יותר. "חוקרי אוטיזם כבר חופרים בגנטיקה במשך שנים", הוא אומר. "אבל הגנים רחוקים מאוד ממעגלים חשמליים במוח. יש פער עצום בין הגנים לבין התפתחות הילד. אני מקווה שהמאמר שלנו יוכל לסייע להתחיל לגשר על הפער הזה".