1. תסמונת מוות פתאומי של תינוק, הידועה גם בכינויה מוות בעריסה (באנגלית: SIDS - Sudden Infant Death Syndrome) מוגדרת כמוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק שהושכב לישון בריא ונמצא ללא רוח חיים בעריסתו. למרות בדיקות דקדקניות כולל נתיחה שלאחר המוות, בדיקות תולדות בריאותו של התינוק ובדיקת זירת האירוע - לא נמצאה הסיבה למוות הפתאומי.
>> 3 פעוטות מתו בעריסה בתוך שעות. מתחילת השבוע: שישה פעוטות
2. התופעה הבלתי מוסברת הפכה לאימתם של הורים טריים. מקרי מוות בעריסה מתרחשים בקרב תינוקות עד גיל שנה. 90 אחוזים מהמקרים מתרחשים עד גיל חצי שנה, ושיעור השכיחות הגבוה ביותר נע בין גילאי חודש וחצי לארבעה חודשים. מלבד זאת, כ-90 אחוזים מהמקרים מתרחשים בעונות הסתיו והחורף.
עד לפני 15 שנה הייתה שכיחות התסמונת בישראל הנמוכה ביותר בעולם (כשליש מהשכיחות בעולם המערבי ובארה"ב). מאז חלה ירידה ניכרת בשכיחות תופעת המוות בעריסה בכל העולם וגם בישראל. זאת בעיקר בזכות ההנחיות החדשות להורים שהונהגו בשנות התשעים. השכיחות בישראל ממשיכה להיות מהנמוכות בעולם (מקרים ספורים בלבד בשנה).
3. הגורם לתסמונת עדיין אינו ידוע. ככל הנראה, המוות הפתאומי נובע משילוב של גורמים שונים הפועלים בו זמנית. ייתכן כי בזמן שמתרחשת הפסקת נשימה או הפרעה קטלנית בפעולת הלב, שילוב של משתנים מונע מהתינוק להתאושש.
למרות שהתסמונת עדיין בגדר תעלומה רפואית, כל העת מועלות השערות חדשות הקשורות לתנאים שעלולים להוביל למוות בעריסה. כך למשל, חוקרים מצאו ששנתם של תינוקות הישנים על הבטן, עמוקה יותר, והם זקוקים לגירוי חזק יותר כדי להתעורר. כאשר רמת החמצן בחדר יורדת, הדבר גורם לירידה של רמת החמצן בדם. כתגובה לכך, במצב רגיל, גם מבוגרים וגם ילדים יתעוררו. ייתכן שתינוקות שישנים על הבטן ושנתם חזקה יותר, זקוקים לגירוי חזק יותר כדי להתעורר. במקרה של דום נשימה או ירידה ברמת החמצן בדם הם אינם מצליחים להתעורר ולהגן על עצמם.
מחקרים אחרים מצאו שבמהלך השינה אנו מקררים את עצמנו דרך עור הגוף, ואילו תינוק מקרר את עצמו דרך עור הפנים. לכן, כשתינוק ישן על הבטן ופניו במגע עם המזרון, יכולת הקירור העצמי שלו קטנה ולעיתים אינה מספיקה, בעיקר אם הוא לבוש מספר שכבות, מכוסה בשמיכות והחדר מחומם. כתוצאה מכך, חום הגוף עלול לעלות. אחד הסיבוכים הקשורים לעליית חום הגוף הוא הפסקת הנשימה. מכאן גם ההמלצה להימנע מחימום יתר של חדר התינוק.
4. באחד המחקרים הגדולים שנעשו נמצא ממצא מפתיע ומסעיר שעשוי לסייע בקידום הבנת התסמונת: חוקרים בארה"ב שניתחו תינוקות שמתו ממוות בעריסה, מצאו אצלם שינויים במוליך העצבי סרוטונין. השינויים היו בכמות הקולטנים ובפיזור שלהם בגזע המוח, שם ממוקם מרכז בקרת הנשימה.
5. ידועים כיום מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון למוות בעריסה. מסע ההסברה העולמי, שכלל הנחיות להורים ואומץ בישראל ב1993-, הביא לירידה ניכרת בשכיחות התופעה. ההמלצות הן:
• להשכיב את התינוק לישון על הגב: הסיכון לתסמונת בשינה על הבטן גדול פי שלוש מאשר בשכיבה על הגב. התנוחה על הצד אינה מומלצת מפני שרוב הילדים ישנו את התנוחה במהלך השינה ויתהפכו על הבטן. לעומץ זאת, כשהתינוק ער, חשוב מאד לעודד אותו, באמצעות שימוש בגירויים, לשכב על הבטן.
•להימנע מעישון בזמן ההיריון, ומעישון בבית לאחר הלידה.
• לשמור על טמפרטורת חדר של 21 עד 23 מעלות ולהימנע מחימום יתר של התינוק באמצעות עודף בגדים או כיסויים. החדר שנוח להורה מתאים גם לשהייה של התינוק. כדאי להשתמש בשמיכות קלות שאפשר להסיר או להוסיף לפי הצורך, להלביש את התינוק בביגוד המאפשר תנועה חופשית.
כמו כן, אסור להשכיב את התינוק על סדין חשמלי. תינוק חולה הסובל מחום גבוה זקוק לפחות שמיכות מהרגיל.
• להשכיב את התינוק על מזרן קשיח בעל תו תקן. להדק את השמיכה למרגלות המיטה ובצדדים, ולהימנע מהנחת כריות, צעצועים ובובות רכים לצד התינוק.
• להימנע משינה משותפת עם התינוק באותה מיטה או על ספה כלשהי (בחודשים הראשונים מומלץ להשכיב את התינוק בעריסה בחדר ההורים).
• להשתמש במוצץ מגיל חודש עד שנה (לתינוקות יונקים מומלץ לתת מוצץ לאחר התבססות ההנקה, בגיל חודש).
• רצוי להניק את הילד עד כמה שאפשר – עד גיל חצי שנה לפחות.
6. איך יודעים אם התינוק במצוקה? על פי הנחיות משרד הבריאות הסימנים הכלליים הם: קשיי נשימה, צבע עור כחול, עיניים לא ממוקדות ובוהות בחלל, חום גוף גובה או חום גוף נמוך.
7. מרבית המקרים של מוות בעריסה מתרחשים בשעות הלילה, בזמן השינה, אך ארעו מקרים של מוות בעריסה גם בעגלה או במושב הבטיחות ברכב באמצע היום.
8. בקבוצת הסיכון נכללים תינוקות שנולדו פגים, בייחוד אם יש להם גורמי סיכון נוספים או אם הם קטנים מאד וחולים. תינוקות אשר אמם נטלה סמים בזמן ההיריון נמצאים בסיכון מוגבר במידה קלה. עם זאת, רוב התינוקות שמתים ממוות בעריסה אינם משתייכים לקבוצת סיכון כלשהי.
ישנם תינוקות שעוברים "מקרה של כמעט מוות" – אירוע של דום נשימה קשה, בו תופסים את התינוק כשהוא מכחיל או מחוויר ונדרשת התערבות רפואית משמעותית כדי לגרום לו להתאושש. כיום, יודעים שגם תינוקות כאלה אינם נמצאים בסיכון מוגבר למוות בעריסה, אם הם אינם סובלים ממחלת רקע כלשהי.
בעבר סברו שתינוקות לאחים שמתו ממוות בעריסה נמצאים בסיכון מוגבר, אבל היום ידוע שאם מדובר בתינוקות בריאים, הסיכון שלהם זהה לסיכון של תינוקות אחרים.
9. בחלק מבתי החולים קיימות מרפאות ייעודיות לתינוקות המצויים בסיכון מוגבר ולאלה שנזקקים לניטור ביתי בחודשי חייהם הראשונים. במרפאה מתבצעת הערכה באשר למידת הסיכון של התינוק, ונקבע אם יש מקום לטיפול כלשהו או לגישה מונעת בנוסף להמלצות לאוכלוסיה הכללית.
השגחה באמצעות ניטור רצוף של קצב הלב ונשימות התינוק בזמן שינה ניתן לפרק זמן מוגבל, בעיקר לתינוקות שנמצאים בסיכון מוגבר לאירועים מסכני חיים כמו אפילפסיה מסוימת, פרכוסים, הפרעה בקצב הלב או בתפקוד הלב. משפחות לתינוקות אלו חייבות לקבל הדרכה בהפעלת מוניטור ביתי טרם השימוש בו. במהלך ההדרכה ההורים לומדים לזהות אירוע אמיתי ואזעקות שווא, כיצד להגיב במקרה של אירוע אמיתי, ומתן עזרה ראשונה. צוות המרפאה הוא זה שמחליט מתי ניתן להפסיק את ההשגחה על התינוק. חשוב להדגיש כי לא כל מוניטור ביתי מתאים לניטור תינוקות בסיכון מוגבר.
מחקרים מצביעים על כך שיעילותם של המוניטורים הללו במניעת מוות בעריסה מוגבלת מאד ובתינוקות בריאים כולל אלו שעברו אירוע מסכן חיים ("כמעט מוות") אין מקום ברוב המקרים להשתמש במוניטור ביתי.
10. ומה עם מכשירי הניטור הביתיים שהם מוצר מדף בחנויות לציוד תינוקות? המוניטורים הביתיים הללו לא הוכחו כיעילים במניעת מוות בעריסה, למרות שנוטים לקבל אותם כמתנה להולדת התינוק. המלצות איגוד רופאי הילדים ומשרד הבריאות (בארץ ובעולם) הן לבצע ניטור ביתי רק לתינוקות בסיכון מוגבר לאחר הערכה מקצועית ולתקופה מוגבלת, ולהימנע מניטור גורף בקרב תינוקות בריאים. ניטור כזה אף יכול לגרום לנזק ולחרדות מיותרות.
סייע בהכנת הכתבה: פרופ' יעקב סיון, מנהל המכון לריאות וטיפול נמרץ ילדים והמרכז לרפואת שינה בבית החולים לילדים "דנה"
