ריפלוקס הוא מצב שבו המזון היורד לקיבה עולה חזרה לוושט ללא כל קושי. הורים לתינוקות שסובלים מריפלוקס מכירים את כל הטריקים: להחזיק את התינוק כמה שיותר במצב מאונך, להקפיד על הוצאת אוויר לאחר כל ארוחה (בתקווה שהאוויר ייצא לבד, ללא תוספות), להטות את המזרן. כמובן שלא תמיד זה מספיק, וצריך להגיע גם לייעוץ ולטיפול אצל רופא גסטרו-אנטרולוג מומחה לילדים.
"ריפלוקס הוא בעצם חזרה של תוכן הקיבה אל הוושט, ולעיתים גם עד הפה והחוצה", אומרת ד"ר דרורה ברקוביץ', מומחית לגסטרו-אנטרולוגיה ותזונה אצל ילדים בבית החולים בני ציון. "רוב הילדים שיש להם ריפלוקס אינם סובלים, למעשה. ישנן פליטות מרובות, צריך להחליף להם יותר בגדים, אבל בכך זה מסתיים. בסך הכל, ריפלוקס שכיח אצל תינוקות עד גיל שנה, כי קצה הוושט המהווה שסתום שאמור לחסום את עליית תוכן הקיבה אינו בשל עד הגיל הזה".
מחלה? לא בכל המקרים
מקובל להבחין בין מצב של ריפלוקס (GER) שהוא שכיח ואינו גורם לבעיות מיוחדות, לבין מצב של ריפלוקס עם סיבוכים או מחלת ריפלוקס (GERD) שבה נדרשת התערבות רפואית. בכל אחד מהמצבים יש לפנות לרופא המשפחה, מכיוון שתינוקות הסובלים מריפלוקס חשים לא בנוח בזמן האכילה ומקיאים הקאות רבות, וכתוצאה מכך גדילתם מואטת והם עלולים לסבול בנוסף מאנמיה או מתופעות אחרות שאינן קשורות למערכת העיכול.
מהם הסימנים לכך שריפלוקס הוא בגדר מחלה?
"ריפלוקס הופך למחלה כאשר מתפתחים סיבוכים, בתוך מערכת העיכול ומחוצה לה. מהם סיבוכים של מערכת העיכול? כשתוכן הקיבה חוזר לוושט, הוא מלווה בתוכן חומצי מהקיבה. הוושט שלנו לא בנוי לתפקוד בסביבה חומצית, ולכן נוצרת בוושט תגובה דלקתית כימית - ESOPHAGITIS . הדלקת יכולה ליצור אצל התינוק סימפטומים של אי שקט, בעיקר בזמן הארוחות. התינוק הרעב יתחיל לאכול בשקיקה ולפתע יפסיק ויתחיל לבכות תוך סירוב להמשך הארוחה".
בנוסף, חלק מההקאות עלולות להכיל דם שמגיע מהאזור הדלקתי בוושט. גם הצואה יכולה להיות מעורבת בדם מעוכל, ואם הדימום רב או מתמשך הוא עלול לגרום לאנמיה. בעיה חמורה אחרת היא פגיעה בגדילה. הקאות מרובות עלולות להביא להאטה ואף לעצירה של הגדילה.
"ישנן גם תופעות נוספות, כאמור, שאינן קשורות למערכת העיכול: יכולים להופיע צרידות כרונית, נוזלים באוזניים, התקפי שיעול ואסתמה. יכולה להיות גם תופעה של דלקות ריאה חוזרות. תופעה נוספת היא נוירולוגית, ובה הראש והכתפיים מתקשתים לאחור (SANDYFER). הטיפול בריפלוקס מעלים את התופעה לגמרי".
מתי לפנות לבירור רפואי?
מתי נחשוד שמדובר במחלת הריפלוקס? "אם התינוק גדל טוב, אינו בוכה יותר מדי ורוצה לאכול - אז גם אם יש פליטות, אין סיבה לדאגה", מרגיעה ד"ר ברקוביץ'. "אך אם רואים פסי דם בהקאה, עיכוב בגדילה, והתינוק חסר שקט כשהוא אוכל - כדאי לפנות ולברר. בוודאי שהקאה חוזרת צריכה לעורר חשד".
כיצד מתבצע הבירור?
ד"ר ברקוביץ': "תחילה יש לפנות לרופא ילדים. ישנם רופאים, במיוחד כשמדובר בילד ראשון שעולה יפה במשקל, שמעלים את האפשרות כי מדובר בהאכלת יתר, ואמהות אינן צריכות להיעלב מאבחנה זו. אם הרופא מתרשם שאכן ישנה בעיה, הוא יתחיל במתן הדרכה ראשונית בסיסית: להחזיק את התינוק במצב אנכי לאחר ארוחה, להטות את המיטה ל-45 מעלות, ולתת פורמולה מיוחדת המשפרת ריפלוקס (אנפמיל AR)".
השלבים לטיפול בריפלוקס
1. אצל רופא הילדים: הרופא יבדוק שלא מדובר בהאכלת יתר, ויציע דרכי מניעה כמו החזקת התינוק לאחר הארוחה והטיית המזרן ל-45 מעלות. הרופא יכול לרשום פורמולת מזון מיוחדת שגורמת להסמכת המזון בקיבה.
2. אצל גסטרו-אנטרולוג ילדים: הרופא יחליט אם מדובר בריפלוקס על סמך שיחה עם ההורים. במקרים שאינם ברורים, הוא ישלח את התינוק לבדיקה של בליעת בריום. לטיפול בריפלוקס הוא ישתמש בתרופה סותרת חומצה. אם מזונו של התינוק עדיין לא הוסמך, גסטרו-אנטרולוג ידאג לכך.
3. הטיפולים הבאים יכולים להינתן במקרים קשים יותר, שבהם הטיפול בסותר חומצה ובמזון אינו מועיל: בדיקת PH מטריה, בדיקת גסטרוסקופיה וניתוח לתיקון מבנה הוושט.
מאיזה גיל אפשר לתת את הפורמולה?
"ממש מהלידה מכיוון שהרכבה זהה להרכב פורמולות המיועדות לתינוקות. ייחודה בכך שהיא הופכת לסמיכה בסביבה החומצית של הקיבה. אם מדובר בתינוקות מעל לגיל חודשיים, ניתן להסמיך את המזון על ידי הוספת דייסות שונות".
מתי מפנים את ההורים לרופא גסטרו-אנטרולוג?
"אם ההקאות נמשכות גם לאחר ההדרכה הראשונית, הגדילה של התינוק אינה מספקת, התינוק לא שקט ומסרב לאכול, או כשיש הקאות דמיות או אנמיה - יש להפנות את התינוק לגסטרו-אנטרולוג ילדים. לאחר שיחה עם ההורים ובדיקת התינוק, הוא יחליט אם יש צורך בביצוע בדיקות לאישוש האבחנה או יסתפק בדיווח של ההורים על המצב".
ד"ר ברקוביץ' מסבירה שכיום ניתן, במקרים מובהקים, להתבסס על דיווח ההורים ולהימנע ככל האפשר מבדיקות המערבות קרינה. "גסטרו-אנטרולוג יעדיף להסתמך על הנתונים מההורים ולא לשלוח לבדיקה של בליעת בריום. אם המזון עדיין לא הוסמך, הוא יסמיך אותו. בנוסף, הוא ימליץ לילד על תרופה לסתירת חומצה".
לסיכום, אומרת ד"ר ברקוביץ', הריפלוקס הוא תופעה שמגבירה את עצמה. "התינוק לא מתחיל מהקאות, אלא מפליטות. אזור הוושט התחתון הופך להיות מודלק וההקאות הולכות ומתגברות. למעשה, הפליטות וההקאות שאנו רואים הן קצה הקרחון של מה שמתרחש בתוך מערכת העיכול. אצל תינוקות שמריירים הרבה בגיל צעיר, מה שהסבתות קוראות: 'מתחילים להוציא שיניים', ייתכן כי הריור משמש לשטיפת הוושט מהחומצה שמגיעה מהקיבה, ואין קשר לשיניים כלל. כאשר אנו מטפלים בדלקת, אנו גם מטפלים בעקיפין בהקאות. טיפול בחומציות תורם גם לסגירה טובה יותר של המעבר בין הקיבה לוושט.
"אצל רוב התינוקות תופעת ההקאות החוזרות עקב ריפלוקס תיפתר לקראת גיל שנה, בזכות שיפור בתפקוד הוושט וכן משום שהפעוט עובר לאכילת מזון מוצק. חלק קטן מהפעוטות נשאר עם תופעה של ריפלוקס קיבתי ושטי לאורך כל ימי חייו. בנוסף, פעוט שבשנת חייו הראשונה סבל מריפלוקס משמעותי ימשיך ויגדל להיות ילד המקיא בקלות בסיטואציות של מחלה במשך כל חייו".
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים. לקבלת מגזין מתנה לחץ כאן.