תינוקות ידועים בכך שהם מצליחים להוציא גם מהקשוחים ביותר משהו חם ומתוק, ואת הוריהם הפרטיים הם לרוב יודעים להפוך ליצור מצייץ, מזמר ומקשקש שיעשה שמיניות באוויר על מנת לקבל חיוך. אם גם אתם מצאתם את עצמכם מביטים בעצמכם מהצד לרגע והתקשיתם להאמין שזה מה שנהיה מהאנשים הרציניים והמשכילים שהייתם פעם, אתם יכולים לשמוח: מחקר חדש מוצא שבעזרת הדיבור התינוקי והמוגזם הזה אתם בעצם מפתחים את יכולות הדיבור של הילדים.
ההמלצה: דיבור אחד על אחד
המחקר, שיתוף פעולה ארוך טווח של אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת קונטיקט, גילה שבניגוד למה שנהוג לחשוב, אין זו כמות המלל שהילד שומע בתקופת חייו הראשונה שמשפרת את יכולותיו המילוליות אלא הצורה שבה מדברים אליו. תינוקות שדיברו אליהם הרבה בדיבור תינוקי, שכולל דיבור איטי בהברות מוגזמות ופיץ' גבוה, ידעו לומר יותר מילים בגיל שנתיים. על מנת לברר את הנושא הזה לעומק, ניתח צוות החוקרים אלפי הקלטות קצרות, כל אחת בת שלושים שניות, שנלקחו מהתינוקות והוריהם, ומהאינטראקציה ביניהם בגיל שנה. בתוך הקלטות ניתחו החוקרים את כמות הדיבור הרגיל של ההורה מול הדיבור התינוקי והמוגזם, האם הדיבור התקיים בקבוצה או אחד על אחד.
"המחקר מראה לנו באופן ברור שהורים שמשתמשים בדיבור תינוקי בסיטואציות של אחד על אחד עם הילד מביאים אותו להתפתחות שפתית משופרת, בהווה ובעתיד", מסבירה אחת החוקרות, ד"ר פטרישה ג'ול. "ככל שההורים מגזימים בביטוי ההברות, ומגביהים את הקול, הילד נוטה יותר לפטפט בעצמו, וככל שהילד מבטא יותר צלילים ומקשקש יותר, ו'משוחח' כך עם ההורה, התפתחותו השפתית מהירה יותר וטובה יותר".
26 ילדים בני שנה השתתפו במחקר, במסגרתו עטו על גופם וסט שמכיל ציוד הקלטה, בו נאספו סאונדים במשך שמונה שעות ביום, ארבעה ימים. החוקרים השתמשו בתוכנה לניתוח סאונד על מנת לבחון את תוכן 4,075 הקבצים בני ה-30 שניות שברשותם, וניתחו מי הדמות המדברת בכל אחד מהמקטעים, כמה אנשים היו בחדר, כמה מהזמן השתמשו בקול רגיל, כמה בקול תינוקי, וכמה דיבר התינוק ובאילו הברות השתמש. כשהיו התינוקות בני שנתיים מילאו כל הוריהם שאלונים ובהם רשמו את כל המילים שילדיהם יודעים לומר. כאמור, התינוקות שנחשפו ליותר בייבי-טוק הכירו הרבה יותר מילים. 433 מילים בממוצע אצל המשפחות שהשתמשו בהרבה בייבי-טוק, מול 169 בממוצע בבתים בהם דיברו כך מעט.
"מרבית ההורים מדברים עם התינוק כך באופן טבעי", אומרת החוקרת ד"ר נאירן רמרז-אספרזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת קונטיקט. "הם אפילו אינם מבינים שהם תורמים משמעותית לילדיהם. חלק מהמשפחות הן יותר רציניות ושקטות מטבען, ולכן כדאי שידעו שמומלץ לעשות מאמץ ולדבר יותר באופן זה. יש משמעות לדרך בה מדברים עם תינוקות, והכי טוב זה באחד על אחד, הורה וילדו".
"עדיף להשתמש בדיבור הטבעי"
"מה שחשוב זה לדבר", אומרת המלווה ההתפתחותית ענת ליכטר. "יש הורים שלא טורחים לדבר כי הם חושבים שהילד לא מבין, אבל ילד נולד כדף חלק שכל דבר שנסביר לו, הוא לומד. לדוגמא, אם התינוק בוכה והאם בחדר ליד, אם היא תגיד: 'רגע, אמא באה', ואז הוא ישמע צעדים, היא תיכנס ותרים אותו - כך הוא ילמד את התהליך. אחרי שתעשה זאת עשרים פעם, הוא יבין הכל מהמשפט, בלי שאר הסימנים. תינוקות אוהבים לדעת מה עומד לקרות. כמו עם טקס שינה, שמכין אותם בעזרת סדרת פעולות להבנה שנגמר היום. זה מעניק להם ביטחון. כדאי לתמלל הכל, גם את הדברים הכי קטנים, שלנו עשויים להיראות אבסורדיים. זה מאוד מפתח את החשיבה. 'אני רעבה, אני רוצה בננה, אני אקח בננה, אני אקלף בננה, אני אוכל אותה'. זה למשל ילמד את הילד את התהליך, את הסדר, סיבה ותוצאה. איך מרגישים רעב, מחליטים מה לאכול, משיגים מזון ואוכלים. יש פה המון אינפורמציה".
ליכטר פחות מסכימה עם הצורך בדיבור התינוקי. "אני דווקא מאמינה שצריך לדבר עם הילד בגובה העיניים", היא אומרת. "כל ילד יעבור את שלב הדולפין - בחינת הדציבלים האישית שלו. הילד יראה אותנו מדברים חזק וחלש, בכעס, בשמחה ובכל צורה, ויחקה אותנו, לטובה ולרעה. אני דווקא בעד פנייה אליו בדיבור רך ועדין. התינוק מכיר את הקול של אמא היטב, עוד מהרחם, דווקא יותר נוסך ביטחון בעיניי להמשיך עם אותו הקול, ולא לשנות אותו פתאום ברגע שהוא יוצא אל העולם".