"יש לו יתרון משמעותי על בני גילו"
כיום יש לא מעט ילדים שיודעים לקרוא לפני שנגמלו מחיתולים, זאת מתוך אמונה של הורים, בדרך כלל בעלי אופי תחרותי, שבכך יעניקו לילדם יתרון ממשי בעולם. הידוע ביותר בין תומכי השיטה הוא לארי סנגר, ממקימי ויקיפדיה ופרופ' לפילוסופיה, אשר לימד את ילדו לקרוא בגיל צעיר ומוביל את החזית הדורשת ללמד ילדים לקרוא לפני גיל בית ספר. סנגר הקים אתר מיוחד להורים בשם רידינג בר, בו הוא קורא להורים נוספים להצטרף אליו וללמד את הילדים לקרוא מוקדם ככל האפשר, בטענה שמדובר בימינו בכלי השרדותי חשוב. הפרופסור מצטט מחקר, לפיו מי שיכול לקרוא עד גיל חמש, לא משנה באיזו רמת הבנה, מצליח יותר בלימודים בגיל 16, בלי קשר לרמת המשכל שלו. כנראה שהעניין קשור בביטחון עצמי הנצבר בעקבות היתרון היחסי.
הטרנד הקודם בז'אנר היה שפת הסימנים לתינוקות. מאות אלפי תינוקות ברחבי העולם למדו לסמן את צרכיהם לפני שידעו לבטא את המילים המתאימות ל'אוכל', 'חיבוק', 'עוד', ושאר מילים שימושיות. בבריטניה בלבד מתנהלים כל שבוע מעל 500 שיעורי שפת הסימנים כאלה, ושיעורי הקריאה תופסים תאוצה באותו כיוון בדיוק.
יש לא מעט סקפטיים לגבי הנושא, וגם מתנגדים לו. המפקפקים טוענים שכלל לא מדובר בקריאה בגילאים הצעירים. התינוקות והפעוטות לומדים לזהות צורות של מילים, ואף לומדים איזה "צליל" יש לצורות האלו, אך הם אינם מבינים את המשמעות שמאחורי הצלילים. מומחים לנושא מסכימים שבין גיל שלוש לארבע מתחילים ילדים לפענח את השפה, ולפני כן חסרות להם כמה וכמה יכולות הכרוכות במיומנות הקריאה האמיתית, שהיא מורכבת למדי.
דיינה, אם בריטית בת 39 שהחלה ללמד את בנה ג'ון לקרוא מגיל ארבעה ימים בלבד, טוענת שבגיל תשעה חודשים ידע לסמן לה בשפת הסימנים את המילים שעל הכרטיסיות המיוחדות בהן היא משתמשת, וכעת, בגיל שלוש, הוא כבר קורא כל מילה. "כשהיה תינוק בן יומו המבט שלו לא יכול היה להתפקס באמת על המילים, אבל הוא כבר שמע את הצלילים, וידעתי שזה לא יזיק לו", מספרת האם הגאה. "הוא קורא מגיל שבעה או שמונה חודשים, וברגע שידע לסמן לי שהוא מבין את המילים הכתובות, המשכתי להוסיף עוד ועוד מילים לאוצר המילים שלו. אני מאמינה שכך יהיה לו, ושכבר יש לו, יתרון משמעותי על בני גילו ואין לי ספק שיגיע לייל או לאוקספורד".
"זה יכול ליצור תחושת כישלון אצל הפעוט"
פסיכולוגית נודעת בתחום, ד"ר אמנדה גרומר, מומחית להורות, טוענת שיש באופנה הזו סכנה. "אין זה הישג כל כך גדול ללמד ילד לשייך בין צורות לצלילים", היא אומרת, "אך תחומים אחרים עלולים לא להתפתח כראוי כתוצאה מכך. ללמוד לקרוא זה דבר נפלא שפותח לילד אפשרויות ללמוד בעצמו כל דבר, אך דחיפתו לעשות זאת מבלי שהוא מעוניין בכך עשויה לחולל נזק ממשי.
"קריאה אמיתית כוללת בה יותר מהגיית צלילים. יש בה הבנה ויכולות תקשורת עמוקות שנבנות במקביל. אני חולקת על לארי סנגר, ולדעתי, כל הילדים הקוראים הללו כלל אינם מבינים מה הם קוראים, ומפתחים יכולת זאת על חשבון אחרות. יכולות להתפתח תופעות של מתח, ותחושת חוסר יכולת לרצות את ההורה, בשעה שבגיל זה פשוט אמורים ליהנות יחד. למידה והתפתחות תקינה מתרחשות בתנאים נוחים וחיוביים. בסרטונים של פעוטות קוראים שראיתי ניכר ששרירי הפה לא די מפותחים עבור המשימה, ושעוד יכולות נמצאות בפיגור אחר יכולת ה'קריאה' הזאת. זו אינה התפתחות אורגנית ותקנית".
הפסיכולוג ההתפתחותי דויד אלקינד מסכים עם דבריה של ד"ר גרומר. "לימוד דברים לפני זמנם יכול להביא לתחושת כישלון קשה. אי אפשר לזרז את היכולות המנטליות של ילד. זה כמו שלא ניתן לקצר הריון לשישה חודשים. ילד גדל בקצב שלו, לא משנה כמה אמהות היו רוצות לפעמים לשנות את לוח הזמנים. הגדילה מתרחשת בקצב ביולוגי. קריאה היא משימה מורכבת, ומאז ומתמיד נשמרה לגילאי שש ושבע, הגיל בו ילדים מסוגלים לשבת וללמוד כמו שצריך. לדעתי מדובר אך ורק בצורך הורי שמגיע מהעובדה שלהורים היום אין המון זמן לילדים והם מלאי רגשות אשמה וזקוקים להוכחות שהם מתפקדים כהורים טובים".