מרגע שתינוק יוצא מרחם אמו לאוויר העולם ועד שהוא מתחיל לזחול בכוחות עצמו – הוא עובר מסע לעבר עצמאות ונפרדות. כל התהליך יוצר לא פעם אצלנו, ההורים, רגשות מעורבים: מצד אחד זה מרגש, מצד שני זה מפחיד, מבלבל ומקשה עלינו לשחרר. הדרגתי ככל שיהיה, המעבר בין עובר שהוא חלק מגוף אמו לבין קיום בודד שאינו תלוי בו כרוך בצירי לידה מורכבים, הדורשים מאיתנו לוותר על אשליית השליטה ולקבל רצונות, עמדות ומשאלות שלא תמיד תואמות את שלנו. לעתים הדבר אף מתנגש עם אמונות הקשורות במה שהופך אותנו להורים טובים בעיני עצמנו: האם אמא טובה חייבת להיות זמינה בכל רגע ורגע כדי לשרת את צרכיו של הילד? האם העובדה שהתינוק מסרב להיות על הידיים ורוצה רק לזחול מעידה על חוסר שביעות רצון מצדו? ומה קורה כשהילד נראה לנו פחות עצמאי מכפי שאנו מצפים?
הבדילו בין עצמאות לפעלתנות
תינוק עצמאי הוא בפירוש לא תינוק שאמור להסתדר ללא עזרה, תמיכה או הגנתם של אחרים בכלל ושל הוריו בפרט; כולנו תלויים במידה כזו או אחרת באחרים, וזה בסדר גמור. תינוק עצמאי הוא כזה שמרגיש בטוח מספיק כדי לנסות למצוא בעצמו פתרונות, תגובות ודרכי פעולה למצבים שונים. רצוי לא למדוד את מידת העצמאות לפי רשימת מכולת של מה שהוא עושה או לא עושה, כי עצמאות היא לא בהכרח פעלתנות. לעתים קרובות אנו פועלים שלא מתוך בטחון ביכולות שלנו אלא דווקא כניסיון להתמודד עם חרדה, ולכן חשוב יותר להתמקד בעידוד האפשרות לפעולה מאשר לפעולה עצמה.
תינוקות לומדים להעריך את היכולות ואת המגבלות שלהם, וגם את האופציות העומדות בפניהם דרך ניסוי ותעייה. כשתינוק מרגיש שהוא יכול לשלוט במידה מסוימת בו ובסביבתו, הוא לומד להרגיש בטוח ולסמוך על עצמו גם בעתיד. מצד שני, הורים המאפשרים לילדיהם חופש פעולה מוגזם מדי מבלי להציב גבולות ברורים ועקביים עלולים להשיג את התוצאה ההפוכה. זה בהחלט לא עסק פשוט – מצד אחד רצוי לאפשר לקטנטנים מרחב פעולה שמתאים לגילם, ומצד שני צריך להיזהר מלאפשר התנסות בשלב מוקדם מדי ובתפקידים שלא מתאימים למצב רוחו של התינוק, גילו או השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
מילת המפתח: גירויים
השבועות הראשונים
התינוק: צריך להסתגל לגירויים שונים בחיים שמחוץ לרחם; עליו להתרגל לתחושות פיזיולוגיות, לתגובות לא רצוניות ולהתפנות לאינטראקציה עם הסביבה.
אתם: תשמרו על סביבה רגועה ונינוחה, תפחיתו גירויים רבים מדי ותקשיבו לסימנים של התינוק: אם הוא זקוק לשקט או לחלופין לתנועה ולקול.
החודשים הראשונים
התינוק: מתחיל להיות מודע יותר ויותר לנוכחות ההורה בחייו. הוא מתנסה בהפקה של קולות וחיוכים ומשחק עם עצמו בדיאלוגים – מפגין חיקויים, מנהל שיחות ומתנסה בסינכרוניזציה. למרות זאת, מפעם לפעם מפנה התינוק את מבטו מפניהם האוהבים והמעריצים של הוריו, מה שעלול להיתפס בעיניהם כמעט מבהיל - אולי עשינו משהו לא בסדר? אולי הוא דוחה אותנו? חשוב להבין שזהו חלק טבעי מהתפתחותו של התינוק ואחד הניסיונות המוקדמים ביותר לשליטה על הסביבה.
אתם: קבלו את הדחייה באהבה - שהו בסביבתו בכל זאת ואל תהססו להגיב לדמעות, להרים אותו על הידיים ולספק נוכחות רגשית ופיזית. הידיעה שהוא יכול לזמן אתכם באמצעות בכיו חשובה מאוד לבניית תחושת הביטחון שלו.
גיל 4 עד 5 חודשים
התינוק: שולט טוב יותר בידיו ומצליח להחזיק צעצועים, להביא אותם לפיו ולתפעל משחקים שונים. השיח עם ההורים הופך לפעיל מאוד, והתינוק אף משכלל באמצעותו את הפניית המבט - אפשר למשל לראות כיצד עיניו של הפעוט ממשיכות להביט במקום שבו היה חפץ כלשהו אם הוריו מעלימים אותו.
אתם: המשיכו לספק לו גירויים ולהחביא חפצים.
גיל 5 עד 7 חודשים
התינוק: מתחיל לנסות להשיג שליטה על ההאכלה: לא פעם מפסיק את היניקה מהשד או הבקבוק כדי להסתכל סביב, מסרב להאכלה מכפית ומתעקש לאכול לבד. הוא מתחיל להיות יותר ויותר מודע לתחושות של רעב, שובע ומלאות.
אתם: עודדו אותו להבחין בתחושותיו וכבדו אותן- למשל, אפשרו לתינוק לסיים ארוחה כאשר הוא מרגיש מלא, גם אם לא אכל מספיק לטעמו. סירוב לקבל מסרים מצד התינוק ויצירת קישור בין מצבים רגשיים שונים כמו כעס ותסכול לבין אכילה והאכלה עלולים לגרום לתינוק לוויסותים רגשיים באמצעות מזון ובמקרים קיצוניים להפרעות אכילה. לכן חשוב שלא לפרש את ניצני העצמאות של התינוק כסוג של מרד בהורה ולא להיכנס איתו למשחקי כוח: לא להתעקש להצמיד את הבקבוק לפיו או לנסות לסיים את ההאכלה בכל מצב. זכרו שהפניות המבט וההתרחקות מן הבקבוק מתרחשות במקביל למשחק הדדי נלהב של יצירת קשר עין, חיוכים והתפתחות התואמת את גילו, ולכן חשוב לשתף פעולה.
גיל 8 חודשים עד שנה
התינוק: המשחק מתחיל להיות מפותח יותר והמוטוריקה משתפרת באופן משמעותי; הוא מנסה להתנייד ומתרגל זחילה, ישיבה ועמידה, לעתים אפילו תוך כדי שינה.
אתם: תנו לו מרחב בטוח לתרגול זחילה, והקפידו להישאר בסביבה כדי לאפשר לו ליצור אתכם קשר. במקביל, אפשרו לו לתרגל ניסיונות להרגעה עצמית ואפשר להשהות תגובה כאשר הוא נתקל במצב מתסכל. לא לזמן ארוך, אך מספיק כדי לאפשר לו לנסות ולמצוא פתרון יצירתי באופן עצמאי.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית מומחית
