אמונות טפלות: מי מכוער של אמא?

אנחנו נוהגים לנפנף אמונות טפלות בביטול ציני או להתייחס לאביזרים נגד עין הרע כאל קישוטים פרימיטיביים, עד שזה מגיע לאמונות סביב הולדתו של תינוק חדש. אז ההגנות מתחילות ליפול, והספק מתחיל קצת לתעתע. את אומרת על התינוק שהוא נוח, ובשבוע שאחרי הוא מפסיק לישון בלילות. מכר אומר שהוא חמוד, ואת לוחשת "חמסה, חמסה" בלב. רק ליתר ביטחון. אז אולי לא כדאי לספר לכולם שאני בהריון בחודש הראשון? ואולי לא כדאי להפליג כרגע בנפלאות ההתפתחות המוטורית הפנומנאלית של הפעוט?

מהי אמונה טפלה? על פי ההגדרה המילונית, זו אמונה שאין לה בסיס או הסבר הגיוני והיא קשורה באמונה בכוחות על-טבעיים ובחרדות מן הבלתי ידוע (כמו גורל, כישוף, שדים). הנה כמה אמונות טפלות או עממיות ידועות שקשורות להגנה על הרך הנולד, שנטבעו בפולקלור העדות השונות, חלקן אף מבוססות על תורת הקבלה או על מנהגים יהודיים.
"אמונות טפלות הן עניין תרבותי תלוי סביבה", מסבירה ד"ר דורית רונן, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית. "אנשים במצוקה שמרגישים שאיבדו שליטה על חייהם, מרגישים שאין להם מה להפסיד ומוכנים להיעזר במה שרק אפשר. זה נכון גם לגבי החרדה הטבעית שסביב גידול תינוקות וילדים".
ההנחה הרווחת ביהדות היא ש"תינוק בא וכיכר בידו" – כל תינוק שנולד מביא עמו את המזל שלו. לעתים זה מזל טוב – שגשוג ופרנסה, אבל תינוק יכול להביא איתו, חלילה, גם מזל רע ומשום כך יש להגן עליו.

ספר בראשית מתחת לכרית

עשרות פריטים אפשריים יכולים להיות מונחים בעריסת או בעגלת התינוק, כולם לצורך הגנה מכוחות רעים, עין הרע של אחרים, או בגרסה אחרת – הגנה מפני מלאכים שעלולים לבוא ולהפחיד את התינוק מתוך שינה.
מה למשל?
• עלה ירוק או שן של שום, מתחת למזרון. להגנה מעין הרע או ברכה להצלחה בחיים.
• סכין או מספריים לצורך הגנה מספקת.
• חמסה וחוטים אדומים להגנה מפני עין הרע. את החוט האדום מניחים על הכרית בעריסה, היכן שהתינוק מוצג לאורחים, או קושרים על העגלה.
• ספר תהילים תלוי על עגלת התינוק או מנוח לצד ראשו. ההנחה היא שבספר מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב – סגולה לבריאות, הצלחה, ברכה לתינוק החדש. פרק ל"א, לדוגמה, מתאים במיוחד לקריאה לשם הרחקת עין הרע.
• על פי מנהג קבלי מסוים נהוג להניח מתחת לכרית התינוק ספר בראשית, ואחרי ברית המילה להחליף אותו לספר ויקרא, זאת כדי להרחיק ישויות דמוניות. ההנחה היא שכיוון שכוח החיים של האדם גלום בזרע האנושי, ברגע שהאדם שופך את זרעו לשווא נוצרות ישויות רוחניות אחרות. אותן ישויות נלחמות בילד החוקי על הירושה הרוחנית של ההורים, ולשם כך יש צורך להגן עליו בקמעות.

אגב, מי שמעודדות את הגבר לשפוך את זרעו הן, על פי האמונה, הישויות לילית, איגרת או מחלת. הן גם רוצות לחטוף את הילד שנולד ולמשוך אותו אל הצד הדמוני, ומנהלות מאבק על נפשו של התינוק. כשהן מצליחות, הילדים עלולים לסבול מבעיות, פסיכולוגיות או בריאותיות. גם משום כך הוא זקוק להגנה.

לעבוד על לילית: אין לנשק רגלי תינוק שלא הולך

• על פי אמונה נוספת, במשך 40 יום כדאי להרחיק מהתינוק אימהות שלא ילדו מעולם או אימהות במהלך תקופת הווסת, משום שהן עשויות לפגוע בו באמצעות כאב הלב שלהן, שלא במתכוון.
כדי למנוע עין הרע כדאי להתרחק גם מאישה מניקה. הדבר תקף בעיקר עבור נשים שלא ילדו מעולם. אסור לשאול אותה, למשל - כמה חלב יש לך, משום שאז החלב עשוי להתייבש.
ואם כבר 40 יום, רבים מאמינים כי אסור להוציא את התינוק מהבית עד שימלאו לו 40 יום, שוב מחשש שלילית אורבת לו.
• מנהג שהיה נפוץ בעבר בקרב היישוב בירושלים – כיוון שהיו נפוצות מחלות, ושיעורי התמותה היו גבוהים, היו נוהגים להחביא את התינוק בבית השכנה כדי שהכוחות המזיקים יתבלבלו ויחשבו שאין תינוק בבית.
• אם פגשתם תינוק של מכרים ברחוב, דעו שאין לתת להם מחמאות. אם נאמרה מחמאה, יש להוסיף מיד ברכה נגד עין הרע. גם להורים כדאי לומר על התינוק את ההפך מהמציאות. אם הוא יפה, אמרו שהוא מכוער. אם הוא שמנמן, לומר עליו שהוא לא אוכל מספיק. כך גם לא כדאי לספק דיווחים לכולם על קצב גדילתו והתפתחותו של התינוק, מחשש לעין הרע.
• אין להוציא כביסה של תינוק החוצה לאחר השקיעה במהלך 40 יום לאחר לידתו, זאת כדי שהשדים לא יתפסו אותו, או בוורסיה אחרת – כדי שלילית לא תוכל לדעת שיש תינוק בבית.
יש שטוענים שיש מאחורי האמונה הגיון בריאותי – כדי שחרקים לא יתקרבו לבגדים. כמו כן, אין להכניס חתול הביתה לאחר לידת התינוק משום שחתול ידוע כיצור רע שעלול לגנוב את נשמת התינוק.
• אין לנשק את כפות רגליו של התינוק או הפעוט שעדיין לא הולך. יש שטוענים שהדבר יעכב את הליכתו. יש שטוענים שהוא יגדל להיות קנאי ויפתח שנאה כלפי אותו בן אדם.
• לא מעמידים מראה בפני התינוק עד שלא יוצאת לו שן ראשונה. אם ייחשף למראה השיניים עלולות לצאת תוך כדי כאבים רבים.

תינוק מתוק: פזרו עליו סוכר

• על פי היהדות, אין להכריז על שמו של התינוק לפי ברית המילה, וזאת משום שכל עוד לא נעשתה המילה התינוק חשוף יותר לרוחות רעות. אם ניתן השם לפני ברית המילה, התינוק עלול להינזק מכך. אם נשאל גילו של התינוק, נהוג בעדה המרוקאית להוסיף את הספרה חמש (כמו בחמסה) נגד עין הרע. יש כך יש לומר – הוא בן חמש שנים, חמישה שבועות.
• נפוצים מאוד גם ריטואלים שנערכים אחרי שהתינוק נולד כדי לברכו ולהרחיק ממנו עין הרע - יש ששמים ביצה בכל עין כדי שהעין תהיה מלאה כמו הביצה ולא יידע מחסור.
• בעדה המרוקאית נהוג לפזר על התינוק מעט סוכר כדי שהחיים שלו יהיו מתוקים.
• בעבר היה נהוג להניח על הבגד מחט כדי שיהיה לו בעתיד מקצוע טוב כמו חייט. יש ששמים מספריים או גוזרים את הבגד באזור בין הרגליים של התינוק כדי שהדרך שלו בחיים תהיה פתוחה וקלה.
• בקרב מקובלי אשכנז היה נהוג בעבר לערוך טקס "תיקון אליהו" (וַאכְנַאכְט) – הגברים היו מתאספים בלילה שלפני הברית כדי לקרוא פסוקי קריאת שמע. היו גם לוקחים את מזוזת החדר שבה ישן התינוק וקוראים את שתי הפרשיות במזוזה כדי לעורר את ההגנות שקיימות במזוזה.
בעדות המזרח נהוג "ליל הזוהר" – בלילה שלפני הברית מגיעים קרובי המשפחה לבית הרך הנולד וקוראים בקול מדרשים, סיפורים והלכות הקשורים בברית המילה מתוך ספר הזוהר.

סייעו בהכנת הכתבה: רגינה טוהר, מיסטיקנית מומחית; עדה דסה, מיסטיקנית; רזיאל פריגן, מיסטיקן, יועץ קבלה, ומחבר הספר "שם עם מזל"

• אמונות טפלות
• הורות
• חמסה
• תינוקות