חודשיים לאחר לידת בתה השנייה של מיכל אנסקי, החלו צילומי העונה התשיעית של "מאסטר שף" (מוצ"ש, אחרי החדשות, בקשת 12), מה שדרש ממנה לקבל החלטות. היו אלה ימי קורונה, ואנסקי, השופטת והכוכבת הנשית של תוכנית הריאליטי הפופולרית, עדיין נאבקה בשיתוק שתקף אותה בחצי מפניה, היניקה את גבריאל ואמורה להתחיל ימי צילומים מתישים של 18 שעות. "החלטתי לא לוותר על ההנקה ועל החיבור שלי לתינוקת, אבל אמרתי 'אוקיי, ילדתי, אבל אני משתתפת גם בעונה הזו וממשיכה לעבוד'", היא משתפת.
ואכן כך היה. בימים הארוכים של האודישנים הייתה גבריאל מתעוררת בבית בצפון תל אביב, מקבלת מהמטפלת חלב שאוב של אמא מיכל וביחד איתה נוסעת לנווה אילן, שם מתקיימים הצילומים. "היא הייתה איתי חמש שעות ביום, חוזרת הביתה והולכת לישון. זה נתן לי רגע של מנוחה. הנוכחות שלה על הסט הייתה מרפאה עבורי ועשתה לי המון טוב. להיניק, להחזיק אותה, להרגיש את החום שלה, להזין אותה, לנשק ולהריח. זה ריפא וחיזק אותי. אמרתי לעולם ולעצמי שאני עושה את זה בשבילה, אבל זה היה גם בשבילי. וכולם קיבלו את זה יפה".
ב"כולם" מתכוונת אנסקי לאנשי ההפקה ולקולגות שהתחשבו בה. "ההפוגות של ההנקה היו עבורי רגעים שבהם נשמתי. להגיע עם תינוקת בתקופת הקורונה לא היה עניין של מה בכך, ואני מאוד מעריכה את ההפקה שאפשרה זאת".
ככל שהתקדמה הקורונה, גבר גם החשש של אנסקי מנוכחות של אנשים רבים על הסט והיא החליטה לשאת איתה את משאבת החלב. "זה היה קשה יותר. הייתי מתגעגעת אליה, ובזמן שכולם היו מסתכלים בווטסאפ, אני הייתי מסתכלת על תמונות שלה ושואבת חלב". למרות המורכבות, אנסקי שמחה על מה שבחרה לעשות ומודעת לשירות שעשתה ללגיטימיות של ההנקה. היא מספרת שעד היום נשים, שלא רוצות לוותר על הקריירה אבל גם לא על ההנקה, כותבות לה ומודות. "בילד או הילדה הבאים אעשה אותו דבר. זה בתכנון, בעזרת השם".
היום, כשגבריאל בת 11 חודשים וכבר לא יונקת חצי שנה, היא שוהה בבית עם מטפלת כשאנסקי בצילומים, עם אבא אייל או עם סבתא רחל, חמותה של אנסקי. "היא מגיעה אלינו לפחות פעם בשבוע, ואנחנו גם לוקחים אותה אליה ולסבא מיקי למושב, שם היא ישנה, משחקת עם בני הדודים שלה וחוזרת תמיד עם קפיצת התפתחות ועוד דברים שהיא יודעת לעשות. ככה אנחנו גם יכולים לישון בבוקר".
בעונה הראשונה של "מאסטר שף", ב-2010, כשנולדה דניאלה, בתה בת ה-10 מנישואיה לאדריכל רועי חמד, הכול נראה אחרת. "הייתי מאוד לחוצה ולא הייתי נרדמת לפני יום צילום מרוב לחץ. הימים היו ארוכים יותר. עדה לזורגן המאפרת הייתה מגיעה אליי בארבע בבוקר והייתי חוזרת הביתה בשתיים בלילה. עם הזמן למדנו לייעל את ימי הצילום. ארבעה חודשים אחרי שדניאלה נולדה, נסעתי למאסטר שף ארה"ב כדי לשפוט לצד גורדון רמזי. זה הישג גדול בקריירה שאילץ אותי להפסיק להיניק אותה. עשיתי כמיטב יכולתי, ואני אמא נהדרת לשתיהן, אבל אני לא אותה אמא. לא הייתי יכולה לעשות את זה אחרת. זו הייתה המציאות שלי".
איזו אמא את היום?
"אני אמא טובה ושמחה. אני עובדת קשה כדי לאפשר לעצמי לשחרר ולקחת מטפלת מעולה, שהיא גם יועצת שינה ומלווה התפתחותית, ולדעת שהיא בידיים טובות כשאנחנו לא בבית. מצאתי את נקודת האמצע בין להיות נוכחת ובין להמשיך לעבוד. אני מודעת לכך שזו פריבילגיה, אבל גאה על כך ומעודדת כל אחת. עזרה ממטפלת צריכה להיות הוצאה מוכרת במדינת ישראל כמו בכל מקום אחר בעולם, כדי לאפשר לנשים נוספות לחזור לעבודה בלי להרגיש שהן אמהות פחות טובות".
היו לך מחשבות על אימהות שהיא לא הכי טובה, אלא טובה מספיק?
"אני עושה את המקסימום והוא מספיק. גבריאלי ילדה שמחה ובריאה, ילדה מתנה שרק מחייכת, שרה ורוקדת. ילדה קלה, רגועה עם חוש הומור, חכמה ומצחיקה. אני אמא בת 40, הרבה יותר קולית, ואייל הרוויח מזה. יש לי המון ביטחון ופרספקטיבה. כשאני איתה אלה רגעים טהורים של נוכחות מלאה, של הקלה מרצף מחשבות. אי של שקט".
יש דברים שהיית עושה אחרת עם דניאלה?
"אני לא מהאנשים שמסתכלים לאחור ומכים על חטא. אני חיה את ההווה, בלי חרטה או רגשות אשם. דניאלה היא גאוות חיי. הרבה יותר משוכללת וחכמה ממני וממה שאני הייתי. אני לא הבנתי את העולם עד שהתגייסתי. הייתי בלי מאסה קריטית, כנראה ריחפתי. דניאלה הרבה יותר מפוכחת, חזקה ובעלת חוש צדק. היא מנהלת סדר יום, מסודרת, ערכית, ישרה, ויש לה חשיבה מובנית. היא אוהבת לגלוש, מצטיינת בספורט ושרה. אבל הכי חשוב שהיא שמחה ובריאה".
"זו אמהות אחרת"
בין שלל עיסוקיה של אנסקי היא נתונה כל כולה לטיפול בבתה התינוקת ואת השנה הראשונה שלה כאמא לגבריאל היא בוחנת בעיניים מפוכחות ומעידה שהשינוי עצום. "זו אימהות אחרת, לא טובה יותר או פחות, אלא מלאת בחירות שונות בתכלית בכל התחומים", היא מודה ומשתפת אותנו בשגרת הטיפול שלה:
אוכל
"ב'מאסטר שף' אנחנו אוכלים, אוכלים ואוכלים, וגבריאלי שהייתה יונקת ממני על הסט הייתה מבחינתי השופטת החמישית", צוחקת אנסקי שמגיל שלושה חודשים כבר נתנה לה טעימות מכל סוג של אוכל בבית, למעט חלב ניגר ודבש. היא מאמינה כי האוכל שאנחנו אוכלים אחראי על בריאותנו אבל גם על החולי שלנו. "כשאני מאפשרת שגרת אכילה ברורה וגיוון תזונתי רחב, אני שומרת על הבריאות שלה", היא אומרת. "התוספים היחידים שהיא מקבלת הם טיפות ברזל וויטמין די".
לארוחת הבוקר אוכלת גבריאל'י פנקייק עם בננה או אוכמניות וחלב צמחי. בצהריים היא מקבלת לביבות או קציצות עוף או הודו או בולונז' עם בשר, פירה ועדשים, ואז אגס, הפרי האהוב עליה, תותים, תפוחים או בננה. את היום היא חותמת עם חביתה ועגבנייה או אבוקדו ויוגורט או גבינה לבנה. אנסקי: "הגיוון התזונתי שלה כולל ירקות, עשבי תיבול וגם תבלינים שעלולים להיות חריפים כמו פלפל שחור וצ'ילי, אבל לא בכמות גדולה. הורים מכינים לילדים שלהם אוכל נפרד, אבל אצלנו היא אוכלת הכול. בהתחלה הייתי מרסקת דלעת ומבשלת אותה עם סולת, חמאה וקינמון כדי שירפרף מעל המנה והיא תקבל את גיוון הטעם. הייתי מוסיפה לתירס טימין טרי ומעט פלפל שחור כדי ליצור הנגדה, ואפילו בולונז' אני מכינה עם צ'יפוטלה, פלפל צ'ילי חלפניו מיובש ומעושן שמשמש לתיבול. בשלב הזה אני לא מכניסה לאוכל הרבה מלח".
יש קווים אדומים?
"אין שתייה מוגזת במקרר, לא אוכלים אוכל תעשייתי, יוצאים לטבע, מבלים בחוץ, מחוברים לאדמה ולעונות השנה. אנחנו מתרגשים כשמגיעות הקלמנטינות וכשחוזרת עונת המנגו והפירות הנשירים. אנחנו מסתכלים על השמיים, רואים ציפורים נודדות. זו הדרך שסבתא ואמא שלי גידלו אותי וכך אני מגדלת את הילדות שלי".
איך אייל עם זה?
"אנחנו מאוד דומים באופן כללי וספציפית בזה. מהשיחה הראשונה שלנו ועד היום הקשר בינינו סימביוטי. יש לנו אותו הומור, אותם ערכים וחלומות משותפים. הוא הרבה יותר מסודר ומאורגן ממני ומנחיל את זה לבית".
עיסוי והחתלה
בשבועות הראשונים לחייה של גבריאל נמנעה אנסקי מלחתל אותה ולמרוח לה משחות. "העור של תינוק דק פי חמש מהעור של אמו, והרגיש לי נכון יותר לשטוף לה את הטוסיק במים, גם אם זו כביכול יותר עבודה, והוא באמת היה פחות אדום. העור צריך להתחזק לפני שמתחילים למרוח קרמים, ומגיל שבועיים-שלושה הקפדתי על עיסויים". אנסקי קיבלה ללידה את הספר "ידיים אוהבות - אמנות המסז' ההודי לתינוקות - פרדריק לבואייה", על אמנות העיסוי כפי שהועברה למחבר מאישה הודית צעירה. לפני המקלחת, וכחלק משגרת הלילה, הייתה מניחה את גבריאל על רגליה עירומה, ומעסה אותה. "זה העניק לה הרפיה, הנאה, שחרור וחיבור והקנה לה ביטחון. בהתחלה יש לתינוקות שרגילים להיות עטופים ברחם רפלקס מוֹרוֹ, שגורם להם לקפוץ כשהם לא מרגישים את הגבול. אבל מגע בטוח, חזק ויום יומי מקנה להם ביטחון ומשפר את השינה פלאים", היא אומרת.
אנסקי משתמשת בשמן קלנדולה של וולדה מהיום הראשון. "זה הדבר הכי טבעי וטהור שנמצא בשוק. השתמשתי בו לעיסוי פירנאום ללידה טבעית והוא היה אצלי בתיק הלידה. הוא מיועד לעור עדין ואין בו בשמים. הקלנדולה (פרח ציפורני חתול) הוא פרח פלאי, ממש קסם. חברה שלי מכינה לי מיצוי של הפרח בבקבוקים קטנים, ואני מוסיפה את זה לשמן כדי לחזק אותו. העור שותה אותו, זה מזין אותו ומרגיע".
אנסקי, גסטרונומית בעל תואר שני עם התמחות בחומרי גלם, מקפידה לקרוא את האותיות הקטנות בכל מה שקשור לקרמים ולחומרי הגלם. "לאורך הלימודים השווינו בין חומרי גלם בתעשייה לחומרים בעבודת יד, ולקחתי את זה איתי גם לעולם הטיפוח. אם אני לא מבינה משהו, אני מחפשת בגוגל או לא קונה. אני אוהבת לדעת מה יש במוצרים שאני משתמשת בהם ומכינה לעור שלי ושל הבנות. את קרם ההחתלה של גבריאלי בדקתי כמו במחקר. אם הייתי יכולה להכין לבד, הייתי עושה גם את זה".
מקלחת
שעת הרחצה היא השעה של גבריאל עם אבא. "זה הטקס הקבוע שלהם כשבשש וחצי הוא שר לה שיר שכתב על זה, והיא רוקדת", מספרת אנסקי. "יש לה אמבטיית פלסטיק מוגבהת עם צעצוע אחד, ברווז גומי צהוב עם סרט ורוד, וכוס מים. זה הכיף שלהם ביחד. כל מה שקשור לשגרה מאוד מקל על הילדים ועל ההורים ומאפשר מסגרת חיים שנותנת נחמה. מבחינתה, כשמגיע הזמן, היא מרגישה את סוף היום, ואחרי המקלחת היא מפורקת מעייפות, לוקחת בקבוק ואז הולכת לישון. כך זה אותו דבר כל יום מאז שנולדה".
חדר
גבריאל ישנה במיטה משלה בחדר של דניאלה, ובחדר אחר, עם מרבץ, כריות ובובות שהיו פעם של דניאלה, מיכל משחקת איתה. "יש לה דובי גדול, מתנה להולדתה מניקול ראידמן, היא יושבת בחיקו ומשחקת לבד או איתי". את שידת ההחתלה הוציאה אנסקי מהבית כשגבריאל הייתה בת חמישה חודשים ומסרה לגיסתה, וטיטולים היא מחליפה על המרבץ או בחדר השינה שלה ושל אייל. שידת החתלה מתאימה לדעתה לאמא, אבל לא לילד. "בהחתלה על הרצפה אפשר לשחק ולהביא דברים תוך כדי בלי לפחד שהיא תיפול. שידות התחלה הפכו למעין טאבו בחדרי תינוקות, אבל אמהות יודעות להחליף חיתול גם באוויר, בעגלה ובמושב האחורי של האוטו תוך ניהול שיחת ועידה באוזנייה וכשהן מכינות צהריים", היא אומרת. "על המיטה שלי היא סקרנית. מסתובבת, מתהפכת, זוחלת. הכנתי פינה מלאת קסם עם קרם החתלה, אבנים יפות שאני אוספת והיא משחקת בהם ובקבוקוני שמן קטנים מבית לחם הגלילית. אני אוהבת את אזורי ההחתלה בבית, הם בטוחים וכיפיים לה".
כלב
חודשיים לפני שנולדה התינוקת, אימצה אנסקי את אלבי, כלבה בת חמש, כדי לאפשר לגבריאל לגדול עם כלב. "זה מה שעשיתי גם כשדניאלה נולדה. כלב בבית טוב למערכת החיסונית של התינוק ולשמחה שלו. ילדים שגדלו עם כלבים הם אחרים ויש להם ביטחון עצמי. רצינו קשר בין תינוק לכלב ולא לגדל גור אדם וגור כלב. בעיניי זו מצווה לאמץ כלב מבוגר. השנים הראשונות של אלבי היו קשות, ומקסים לראות אותה עכשיו כחלק מהמשפחה שלנו, כשגבריאלי נותנת לה לאכול".
כדי להתכונן לבואה למדו ממאלף הכלבים כיצד להרגיל אותה להיות ליד תינוקות. "הייתי שמה לידה את הטלפון שלי עם קול ילד בוכה, ולמדנו למשוך באוזניים או ברגליים כדי לא לייצר אצלה פחד ממשיכות של תינוק. כשהיינו רואים תינוק, הייתי מתלהבת ומלמדת אותה לקבל את התגובות ואת הנוכחות שלו. אני שמחה על ההחלטה ומעודדת הורים שמתלבטים לעשות את זה".
צעצועים
אם כשדניאלה נולדה, מילאה את הבית בצעצועים "בכמות שלא תבייש סניף של ג'ימבורי", היום מסתפקת גבריאל בשלוש בובות, קוביות עץ וכלי נגינה. "לפני עשור כל הרצפה הייתה מלאה דברים מתגלגלים, מהבהבים ומנגנים. עבורי זה נראה אז כשפע, כאהבה או כתשומת לב שאני נותנת לילדה עם צעצועים וגירויים, אבל היום גבריאלי משחקת עם שתי בובות ממסרגה אחת עם רקמה בעבודת יד ועם ברבי שהייתה של דניאלה והיא מתה עליהן. היא למדה להגיד 'בובה' ומבקשת אותה".
המשחקים שלה הם בעיקר קוביות מעץ בעבודת יד של "ניו קלאסיק טויס" ללא צבעים רעילים, והיא בונה מהן מגדל. "זה סט קוביות מטבח של סושי, קאפקייקס, עוגיות וגם מיקסר. היא משחקת איתן שעות ואוהבת במיוחד את הקאפקייק, מסתובבת איתו לכל מקום ומעסיקה את עצמה". המשחקים האחרונים שקנו לה הם כלי נגינה מעץ – קסילופון, רעשני קצב וחליל, עליהם היא מקישה, ומצטרפת כל ערב בריקוד לצלילי הפאנטם, כלי הקשה שעליו מנגן אבא אייל. מדי פעם גם מעיינת בשני הספרים שלה – "מעשה בחמישה בלונים" בכריכה קשה וספר עם איורי פירות של "תנובה" משנות ה-60. "היא בת 11 חודשים ונמצאת בשלב הזחילה לאחור והישיבה", אומרת אנסקי, "חברות בנות גילה כבר מתרוצצות בבית, אבל אני לא נלחצת, כי היא כבר מדברת ויש לה אוצר מילים רחב. עוד מעט היא בת שנה ואני מחפשת רעיונות לחגוג לה, ולא להורים, את השנה הראשונה כדי שזה אירוע שייזכר".