"התנאים היו בלתי נסבלים - אבל לא פגעו בהם": מדינה שלמה התרגשה עם משפחת מונדר כשפורסמו התמונות של אוהד בן ה-9, אימו קרן והסבתא רותי שחזרו לישראל אחרי חודש וחצי בשבי החמאס. היום (שני) משתפים קרוביהם בשיחה עם N12 בחוויות הקשות שסיפרו להם יקיריהם על ימי התופת בעזה.
"התנאים היו לא פשוטים. במהלך ימי השבי בני המשפחה עברו כמה וכמה מקומות ביחד עם החוטפים, ואחד המקומות די הזכיר קופת חולים נטושה. כדי לישון הם היו צריכים לחבר שלשות של כיסאות פלסטיק וזה נמשך יותר מחודש", הם מספרים.
גם האוכל, כך הם מעידים, לא הספיק. "הם אכלו מעט כי לא היה אוכל, באחד המקומות שבהם הוחזקו, היה שומר שהיה מביא להם אוכל, האוכל התמעט עם הזמן, ובגלל שלא היה קמח באזור שבו הוחזקו, המאפיות נסגרו והם לא קיבלו לחם".
משפחת מונדר סיפרה כי השומר שהחזיק בשלושה אמר להם "שהוא בעצמו רזה עשרה קילו - כי אין מה לאכול". קרוביהם מעידים שרותי, קרן ואוהד אמרו להם שלא הרגישו כאסירים. "אמנם היו סגורים בחדר, והיו צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים, וצריכים להמתין הרבה זמן עד שמגיע נציג של החוטפים שמלווה אותם לשירותים, אבל אומרים להם להיות בשקט כדי שלא ישמעו בחוץ וכשעוברים ממקום למקום עטפו את בני המשפחה בהרבה שכבות כדי שלא יזהו אותם".
המשפחה הוחזקה בשלב מסוים בבית כלשהו בעזה – והחוטפים ניסו לפתח איתה שיחה. "היו יחסים של שובה ושבויים, התנאים היו אמנם קשים ובלתי נסבלים, אבל השובים לא פגעו במשפחה, בני המשפחה שלנו חזרו עם התכשיטים שלהם מהשבי". לדברי המשפחה, אחד החוטפים יצר קשר עם אוהד, ונתן לו מחברת שיוכל לכתוב בה.
בני המשפחה מעידים שלא הוחזקו במנהרה, ומעריכים שמיקומם היה לא רחוק מניר עוז. "כל הזמן שמעו את ההפצצות של החיל האוויר", על חטופים נוספים מיום הטבח הם אומרים: "המשפחה פגשה במהלך ימי השבי בחטופים נוספים. הם הועברו למקום שבו היו עוד חטופים מהקיבוץ. מעין בניין".
המשפחה מספרת שבאחד המתחמים שבו שהתה לבדה, הגיע לביקור קצין בכיר והוא ראה מה מצבם. "אמרו שהוא מפקד הגזרה, הוא הסיט את הווילון שהחוטפים היו מאחוריו ושאל אותם אם הכול בסדר, חוטפים אחרים 'דאגו' לבריאותם של השבויים והיה להם חשוב שיאכלו. מדובר בחוטפים אכזרים שרק לשמור על ה'נכס' שבידם" (לקראת עסקת חטופים).
עוד הם מספרים ששמחו לשמוע שהמחבלים לא שרפו את ביתם ב-7 באוקטובר, בשונה מבתים רבים שכן הועלו באש ביום הטבח.