11 חטופים ישראלים משוחררים הערב (שני) מידי מחבלי החמאס אחרי 52 ימים בשבי. משפחותיהם, שחיכו בציפייה, בדאגה, בגעגוע ובאימה לרגעים האלו - משתפות בתחושות ובהתרגשות, אך גם בחשש לשלומם של האבות שנותרו מאחור.
דודתם של סהר וארז קלדרון: "שמחה עצומה שמהולה בעצב לא קטן"
שרון קלדרון, דודתם של סהר קלדרון בת ה-16 ואחיה הצעיר ארז, בן ה-12, שיתפה בתחושות שהציפו אותה עם קבלת הידיעה בדבר השבתם מידי החמאס: "אנחנו נורא מתרגשים ומאוד מחכים להם". השמחה של שרון אינה שלמה, כיוון שאביהם של הילדים, עופר - נותר בידי מחבלי החמאס. "זו שמחה עצומה שמהולה בעצב לא קטן - עופר, שנשאר מאחור וכל החטופים שבלעדיהם התמונה הזאת לא שלמה. נמשיך במלחמה להביא את עופר ואת כולם הביתה".
"הם נראים קצת רזים, אני מניחה שקצת אוכל של אימא ושל דודה והם יהיו בסדר. אם היה לי מטבח כבר הייתי נכנסת, אבל גם אני בעצמי מפונה", סיפרה ושיתפה על הרגעים מורטי העצבים לאחר העיכוב בהעברת הידיעה למשפחות. "היו המון ספקות, שום דבר לא היה ברור עד הרגע האחרון. אנחנו כבר 52 ימים לא יודעים מה קורה. ממש חיכינו, לא ישנו בלילה. גם היום בבוקר, והיום בצוהריים זה לא הגיע ובערב כשחסמנו את כביש בגין מול הקריה בצעקת האימהות של הדס קיבלנו את הבשורה המשמחת שהילדים בדרך. אנחנו צריכים להחזיר את כל החטופים כי אחרת התמונה הזו לא שלמה".
"כאבא, אני לא יכול לתאר לעצמי כמה נורא להישאר שם"
מורן אלוני, אחיה של שרון קניו - שחוזרת עם בנותיה אמה ויולי בנות השלוש, ושל דניאל אלוני, ששבה מן השבי עם ביתה הקטנה אמיליה, התמלא גם הוא בתקווה עם מראה התמונות של שרון והבנות עולות לרכבי הצלב האדום. "קשה לתאר, הלב דופק רק כשאומרים לי שהן חזרו. האוויר שלקחנו פנימה לפני 52 ימים התחיל להשתחרר בימים האחרונים וממשיך לאט לאט להשתחרר עם אחותי הקטנה והבנות שלה".
מורן הוסיף ואמר כי ההתרגשות משובן של הבנות אינה שלמה, שכן אביהן נותר בידי החמאס: "האוויר לא יכול להשתחרר בצורה מלאה עד שדוד יחזור. הימים האלה בבית עם אחותי הגדולה, שכל כך חיכינו לעטוף אותה, לחבק אותה. כל ההרגשה הזו מתחילה לאט לאט להשתחרר ואנחנו מחכים רק לחבק אותן ובאותה המידה להמשיך להילחם על דוד ועל כל החטופים".
"בתור אבא אני יכול להגיד כמה זה נורא, אני משער, להישאר שם - זה מחזק לדעת שהילדים והאישה בטוחים, אבל כמה זה נורא שאתה רחוק המשפחה שלך ואתה לא יכול לחבק אותם בצורה הכי טבעית שבני אדם צריכים לחבק את המשפחות שלהם. אנחנו לא נפסיק להילחם. הנרטיב שאני ממש מפחד שייכנס של איזשהו רוגע כשאנשים משתחררים - ואני ככל שזה תלוי בי לא אתן לזה לקרות".
"אני חושב שבימים ובשבועות הראשונים רק ניסינו להתאפס על מה שקורה - בהתחלה לא ידענו כלום ואנחנו פשוט מנסים להיאחז בעובדות", הוסיף. "לאט לאט ככל שהמידע מתחיל לזרום גם תקווה עולה וגם החוזק של להגיד או-קיי, היה רגע של שוק ועכשיו זה הזמן להתחזק. עבדנו בלשמור על המלחמה הזו להחזרה שלהם כל הזמן וידענו שאנחנו צריכים לשמור את עצמנו חזקים כי הם צריכים את העטיפה הזו - מלאי כוחות ועם רוח מלחמה".