במשך עשרה ימים הצלם ליאור ספרנדאו שהה במלאווי, על מנת לתעד את תופעת צייד הלבקנים המזעזעת. הלבקנים באפריקה חיים בסכנה מתמדת, היות וישנם אנשים שמנסים לסחור באיבריהם מתוך אמונה שלעצמות שלהם סגולות על טבעיות והם שווים כסף רב עבור רופאי אלילים.
"כששמעתי את הדברים לראשונה היה לי קשה להאמין, איך ב-2018 בעולם כל כך מתקדם ופתוח, תופעה כזאת עדיין יכולה להימשך?", כותב ליאור על תופעת צייד הלבקנים, "לא מצאתי מכשפים וגם לא עצמות. אבל פגשתי רבים מאותם לבקנים שעברו מקרי תקיפה ושרדו כדי לספר את סיפורם".
לפני הכל - מהי לבקנות? "הלבקנות, או האלבניזם, נגרמת מאי ייצור כמות נורמלית של פיגמנט הנקרא מלנין. יש הרבה סוגים של לבקנות, הנפוץ ביותר הוא ה-OCA, "לבקנות כוללת", בה חוסר המלנין הוא לא רק בעור אלא גם בשיער ובעיניים".
"הרבה אנשים סבורים שלבקנות היא מחלה, אך היא תכונה תורשתית ואינה מגבילה מבחינה אינטלקטואלית. בכל תרבות או יבשת נולדים לבקנים, וההסתברות להיוולד לבקן משתנה ממקום למקום".
עוד לפני בעיית הציידים המאיימת, ללבקנים יש צרות אחרות. "חוסר במלנין משאיר אדם לבקן חשוף לפגיעות מקרינת השמש בעורו ובעיניו. אבל קרם הגנה במדינה כמו מלאווי הוא מצרך נדיר ומשקפי שמש הם מצרך יקר. לא מפתיע שנרשמים אחוזים כל כך מדאיגים של סרטן העור בקרב הקהילה הלבקנית המקומית. איך שורדים? מסתגרים".
לא רק מבחינה פיזית זה מאתגר, אלא גם מבחינה חברתית. "את אנלסי פגשתי ממש במקרה בעיר הבירה לילונגוויי. היא סיפרה על הבהלה שחוותה בלידת בתה אדינה, שום דר לא הכין אותה למצב כזה, היא אומרת. מלבד אפקט ההפתעה הגדול, מתחילות גם לעלות שאלות בעניין זהות הילד או נאמנות האישה, דבר שמוביל בהרבה מקרים לנטישת אחד מבני הזוג או נידוי מהקרובים, כמו במקרה של אנלסי.
יום אחד ליאור ליווה את רודה, לבקנית בת 10, לבית הספר והוא נוכח לדעת עד כמה המצב קשה. "של צעד של רודה היה מלווה באלפי עיניים, קירות גנאי ואיומים". מהבית, הוא מספר, היא מקבלת תמיכה אבל היא עדיין מפחדת וחוששת באופן יומי.
"אל תתנו למראה לבלבל אתכם. רודה אמנם נראית כמו בובת חרסינה עדינה, אבל למדה מהר להיות מנטלית, חזקה כמו ברזל. בזמן שאחוז הילדים הלבקנים במלאויי שכבר לא הולך לבתי ספר מסיבות רפואיות או חברתיות הולך ומטפס, היא חולמת ללמוד רפואה כדי לעזור יום אחד לקהילה הלבקנית. היא יודעת שללא השכלה זה לא יתאפשר".
"את האחים ג'ון ואלפרד פגשתי בדרום מלאווי. הם שרדו תקיפה שכמעט הסתיימה ברצח. בשעת לילה מאוחרת פרצו תוקפים את ביתם עם סכיני פנגה (מצ'טה). הם החלו לחתוך באלימות את אלפרד ולפני שאיבד הכרה בשל איבוד דם, הספיק לצעוק לעזרה. אחיו, ג'ון, שישן בחדר ליד שמע את הצעקות, בא לעזרתו ואחרי מאבק הצליח להבריח את אחד התוקפים".
"מעל 120 מקרי תקיפה נגד לבקנים נרשמו בשנתיים האחרונות במלאווי. סיפורים כאלה ואחרים גרמו לגל של מחאה לשינוי ולבטחון הקהילה הלבקנית. עיתונים וכלי תקשורת רבים בעולם נותנים לתופעה במה והתערבות הממשלה בנושא גדלה".
"מנקודת מבטם של הלבקנים של מלאווי הדברים נראים אחרת. איזה מין שינוי זה יהיה אם האפלייהף הסטיגמה, המחסור באמצעים הגנה מהשמש, החרם החברתי, הקיפוח וכל שאר המרכיבים של סיוט חייהם ימשיכו?"
"חלון הזדמנויות נדיר נפתח כשהנושא עלה לכותרות. הזדמנות להכיר את אלו ששרדו את התקיפות ונשארו לספר את סיפורם המצולק, הזדמנות לשמוע את הצורך האמיתי של הקהילה הלבקנית שנמאס לה כבר לחיות בפחד ומעל הכל - הזדמנות לתקן ולייצר ביטחון לא רק נגד התקפות על רקע גזעני, אלא גם ביטחון רפואי, חברתי, תעסוקתי וביטחון להזדקן בכבוד כחלק מהחברה בה נולדו. לא כשחורים ולבנים - אלא כבני אדם".
***
ליאור ספרנדאו הוא צלם ויוצר דוקומנטרי זוכה פרסים ומועמד לפרס האמי. בעבודותיו הוא מתרכז בצילום אנשים ומאבקים חברתיים במדינות עולם שלישי. בעזרת אלו הוא מייצר כלי להשמיע את קולן של אוכלוסיות מושתקות ברחבי העולם בתקווה לעורר כלי מודעות לנושאים הומניטריים.
קרדיטים:
צילומים - ליאור ספרנדאו | עוזר צלם - רחמים בדגי | ניהול והפקה - אדר קריינר
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן