אנחנו, כבני אדם, מעדיפים לא לחשוב יותר מדי על הדרך שבה נמות, ומקווים אולי שזה יהיה בשיבה טובה, מוקפים בחברים ובני משפחה, אבל אין ספק שאף אחד לא רוצה לסבול. סבל זה אמנם עניין יחסי, אבל יש מיתות שהן ללא ספק כואבות ומכאיבות יותר מאחרות, והמדע אפילו מאשר את זה. מה, לא מאמינים? בבקשה, אלה דרכי המוות הכי אכזריות שבני אנוש יכולים לחוות:
הרעבה
זו אחת הדרכים הכי ארוכות למות בהן, ולצערנו היא גם מלאת כאב. כאשר הגוף לא מקבל מזון הוא שורף את מאגרי השומן, לאחר מכן עובר לשרירים, לרקמות החיות ובסופו של דבר משתתק לחלוטין ועובר למצב שבו הוא מכבה את תחושת הרעב. בין לבין, כמובן, מערכת החיסון נחלשת והגוף חשוף ליותר מחלות וזיהומים, העייפות מתגברת עקב מחסור באלקטרוליטים והלב מפסיק בסופו של דבר לפעום. כל התהליך הזה יכול לקחת בין ימים לשבועות ואפילו יותר.
התייבשות
הגוף שלנו מורכב מ-60 אחוזי מים, וכאשר הוא לא מקבל אספקת מים סדירה הוא מתחיל לשאוב אותם מהתאים כדי להזרים למחזור הדם. כתוצאה מכך, התאים מתחילים להתכווץ, כולל תאי המוח, מה שמונע מהגוף לתפקד כרגיל ומוביל לבלבול, הזיות, כאבי ראש ובסופו של דבר - תרדמת. כלי הדם המכווצים בגולגולת עשויים אפילו לגרום לדימום פנימי במוח. הכליות הן האיבר הראשון שמשתתק, וכתוצאה מכך רעלים מתחילים להצטבר בגוף. לאחר מכן השרירים מתכווצים באופן לא רצוני, והאיברים הפנימיים שלא מקבלים אספקת דם מתחילים לקרוס. המוות עצמו יכול להגיע גם לאחר שבועיים.
עריפת ראש
התהליך אמנם נחשב לדי מיידי וסיבת המוות מובנת לחלוטין, אבל מה שמפחיד הוא שראש כרות יכול, ככל הנראה, להיות בהכרה במשך זמן מסוים לאחר שהוא מופרד מהגוף למשך עד 30 שניות. בשנת 1905 תיאר רופא שהצליח לתקשר עם ראש כרות, כאשר העפעפיים שלו החלו להתרומם, והעיניים החלו לזוז במקומן ולהתמקד. מדענים טוענים כי לרוב מדובר על בין 3 ל-5 שניות בגלל הירידה התלולה בלחץ הדם, וכי העריפה עצמה מכאיבה לאדם לפחות למשך כמה שניות טובות. אגב, הכי נורא הוא שלא תמיד עריפת ראשים עברה "חלק" - לא פעם היו נדרשים מספר נסיונות לפני שהראש ניתק לחלוטין.
זריקת רעל
זו אמנם נחשבת לדרך הומנית במיוחד לביצוע גזר דין מוות, אבל בפועל זה לא בהכרח המצב. הזריקה עצמה מורכבת משלושה חומרים שונים שאמורים להכניס את הנידון לתרדמת, לשתק אותו ולהרוג אותו - והכל בו זמנית, אלא שאין מינון אחיד ידוע ומקובל. מה שאומר שחלק מהמרכיבים יכולים לפעול פחות טוב מאחרים, ואז אדם יכול למצוא את עצמו משותק אבל בהכרה, ואז תהליך עצירת הלב הוא כואב במיוחד. גם במקרה הזה לא תמיד זריקות הרעל הצליחו. לעתים היו אסירים שרק סבלו מאוד ונאלצו לעבור עוד זריקה במועד אחר או שעברו שעות מייסרות עד שמצאו את מותם.
כיסא חשמלי
עוד שיטת הוצאה להורג שהייתה נפוצה לפני זריקת הרעל, וכפי שניתן לדמיין מדובר על חשמול הגוף כולו באופן די מכאיב. בזמן שזרם חשמלי מוזרם לגוף הלב אמור לעצור, הדם מתחמם ומערכת העצבים נתקעת, מה שמוביל בסופו של דבר לחניקה. לאורך הדרך הדם הרותח נוזל מכל הפתחים בגוף, העיניים יכולות לצאת מחוריהן ולהבות יכולות להיווצר מתחת לעור. טמפרטורת הגוף כה גבוהה שהבשר יכול להישרף וליפול מהעצמות. אלא שהמתח החשמלי יכול לפעמים לא להרוג מידית, ואז התהליך יכול להימשך עד ל-10 דקות שלמות.
צליבה
זו כמובן שיטת עינויים של התקופה העתיקה, בה אדם ממוסמר בידיו וברגליו לצלב ונשאר תלוי שם עד למותו, אבל סיבת המוות האמיתית כאן היא דווקא חניקה. האינסטינקט של האדם הצלוב הוא לנסות לייצב את עצמו כדי למנוע מהגפיים לכאוב, אבל ברגע שהם נחלשים הידיים יוצאות ממקומן והחזה נשמט כלפי מטה, מה שהופך את פעולת הנשימה לבעייתית ורמות הפחמן הדו חמצני בגוף עולות. המוות עצמו יכול לקחת בין מספר שעות למספר ימים.
איבוד לחץ אויר
בין אם מתחת לפני המים, בשחקים או בחלל החיצון: שינוי פתאומי ודרסטי בלחץ האוויר שעוטף את הגוף יכול להוביל לאיברים שנקרעים ממקומם, דם שיכול לרתוח, התכווצות מכאיבה של שרירים, ריאות שיכולות להתפוצץ ונזקים לרקמות הפנימיות. התחושה, כפי שמתארים אסטרונאוטים, היא כמו בעיטה חזקה לחזה וקוצר נשימה.
שריפה
האמת שרוב האנשים שנלכדים בשריפות מתים בכלל כתוצאה מהרעלת פחמן חד חמצני שחודר לריאות שלהם ומשתק את מערכת הנשימה. אבל אנשים שמתים כתוצאה ממגע פיזי עם האש חווים כאבים עצומים כשהלהבות חורכות את הבשר, והרגישות של עור לכאב מתעצמת. לאחר שהשכבה הראשונה של העור נאכלת, הכאב הופך לעמום יותר, אבל האדם עדיין מספיק בהכרה כדי להבין שהוא נשרף ולהריח את זה. המוות עצמו מתרחש עקב טראומה לגוף של אובדן דם ונוזלים שגורמים ללב להפסיק לפעום.
חשיפה לקרינה
קרינה רדיואקטיבית יכולה לפרק קשרים בין אטומים ומולקולות בגוף, ולהפוך אותם ללא יציבים ופעילים. חשיפה קצרה בכמויות קטנות יכולה לגרום לבחילות, כאבי ראש, הקאות, חום ופריחות. רמה גבוהה יותר יכולה לקרוע את התאים ולהרוג את כדוריות הדם האדומות והלבנות. בסופו של דבר, המשמעות היא מערכת חיסונית חלשה, אנמיה והמופיליה. בכמויות קיצוניות העור הופך לאדום ומייצר שלפוחיות, הגוף חווה עוויתות והתקפים ונוצר נזק נוירולוגי במוח. בשלב הזה המוות הוא ודאי.
Scaphism
מדובר על שיטת הוצאה להורג עתיקה שהייתה פופולרית באימפריה הפרסית, בה אדם היה נקשר בין שתי סירות או מונח בתוך גזע עץ חלול כשידיו, רגליו וראשו בולטים החוצה. היו מאכילים אותו בכח בחלב ובדבש עד שהוא פיתח שלשולים קשים, ואז הוא צופה כולו בחלב ובדבש (במיוחד על העיניים, הפה ואזור המפשעה) כדי למשוך אליו חרקים, שיאכלו ויעקצו אותו בעודו בחיים. המוות עצמו התרחש בסופו של דבר כתוצאה מהתייבשות, הרעבה, תשישות וזיהומים.