הים עמוק, אבל כמה עמוק? בואו ניקח כמה קני מידה ישראליים: הפסגה הישראלית הגבוהה ביותר של החרמון ניצבת בגובה של 2,224 מטרים. אפשר היה להעמיד חמישה חרמונים אחד על השני כדי להגיע בקושי לנקודה הכי עמוקה באוקיינוס. כלומר, לפחות לזו המוכרת לנו עד כה. הנקודה הזו, בעומק של כמעט 11,000 מטרים שוכנת באזור האי גואם, ואנחנו מוסיפים את סייג ה"מוכרת למין האנושי" כיוון שעד כה, מיפו בני האדם כ-5% מקרקעית האוקיינוס בלבד, וקיימת סבירות גבוהה מאוד שישנן נקודות עמוקות ממנה.
אבל בואו נמשיך לרגע עם מדדים מקומיים: הבניין הגבוה בישראל הוא מגדל עזריאלי שרונה, שבנייתו תושלם ב-2017 וגובהו הסופי יעמוד על 238.5 מטרים. זה יפה מאוד, אבל במונחים ימיים זה לא הרבה. אם היינו הופכים את הבניין וטובלים אותו באוקיינוס, היינו מגיעים קצת מתחת לנקודה העמוקה ביותר שאדם הצליח לצלול אליה מבלי להיעזר בציוד צלילה. זה האזור המסופלגי, שאפשר לתרגם את שמו ל"אזור הדמדומים", כינוי שניתן לו הודות לעובדה שעוד שורר בו אור חלקי והוא מאפשר מגוון רחב יחסית של צורות חיים. תחתיו מצויים עוד שלושה אזורי עומק, שתנאי המחייה בהם גרועים אפילו מיחידת דיור על גג בתל- אביב, וכוללים חושך מוחלט, אחוזי חמצן אפסיים ולחץ גבוה שהיה מרסק בן רגע גוף אנושי.
בעומק כזה הגוף האנושי יתפרק
ואיך חיים בעומק כזה? התשובה: לאט, בחסכנות ובעלטה. יש פה בדיחה על חיי מין אבל אנחנו לא רוצים ללכת למקומות האלה. הלחץ שמופעל באזורים האלה קשה אפילו לתיאור, אבל ננסה לעשות בו סדר. בגובה פני הים מופעל עלינו לחץ אטמוספירי - כמעט בלתי מורגש, שמתרחש עקב משקלן של כל מולקולות האוויר בנקודה מסוימת. יחידת המידה המקובלת עבור אלה מאיתנו שלא הרחיבו פיזיקה בתיכון היא בר, ובגובה פני הים, כאמור, מופעל עלינו לחץ בשיעור של בר אחד. עד כאן אחלה.
הלחץ הולך ופוחת ככל שעולים בגובה, ולשם השוואה, הלחץ בפסגת האוורסט הוא רק שליש בר. אך מתחת למים הסיפור שונה לגמרי: כיוון שמולקולות מים כבדות בהרבה ממולקולות אוויר, הקפיצה במידת הלחץ היא דרמטית יותר, ומתרחשת בטווחים קצרים יותר. העומק המקסימלי לצלילת פנאי או נופש הוא 40 מטרים, ובו מופעל על הצולל המצוי לחץ הגבוה פי חמישה מזה שמופעל עליו כשהוא מטייל על החוף. בנקודה הנמוכה ביותר בקרקעית האוקיינוס מופעל לחץ של פי 1,100 ממה שמופעל עלינו ביום-יום, וחשיפה אליו הייתה גורמת לנו, ובכן, אנחנו לא לגמרי יודעים כי הגוף האנושי היה מתפרק לרסיסים בשלב מוקדם הרבה יותר.
נוסף על כל זה, אור מקרני השמש לא יכול לחדור לעומקים כאלה, ונעצר בערך בעומק של אלף מטרים (ונזכיר, בנקודות מסוימות יש 10,000 מטרים נוספים מתחת). יצורי האפלה הימית הללו הסתגלו, אם כך, לחיים בחושך גמור, כשמיליארדי טונות של מים לוחצים עליהם מכל כיוון. בקטנה. כתוצאה מכך, הם פיתחו לא פעם יכולות, צורות גוף ואיברים שנראים לנו מחרידים, אבל משמשים אותם להישרדות יום-יומית. ועכשיו זה הזמן להציץ בהם.
1. כריש גובלין
בואו נתחיל בסתם מפלצת שנראית כמו סך כל הפחדים שלכם. כרישי גובלין שוחים בעומק מתון יחסית של כ-200 מטרים, ומצויים בעיקר ביפן וקצת בניו-זילנד. אם אי פעם תיתקלו בהם שלא במסגרת חלום בלהות תוכלו לזהות אותם לפי הסנפיר הזוויתי שבקצה זנבם ולפי החוטם הארוך והבולט שלהם, שמכסה פה רחב המכיל עשרות שיניים צרות וחדות. תצורת הפנים המענגת הזו היא שנתנה להם את הכינוי 'גובלין', על שם המפלצת הערמומית והמכוערת שמופיעה באגדות-עם שונות. לזכותם של כרישי הגובלין ייאמר שהם בכלל לא ערמומיים, ומעדיפים את הגישה הישירה - לזהות טרף, לפרוק את לסתותיהם ולפעור אותן לגודל מעורר השתאות ולסגור. בתיאבון:
2. דג צפע
חברי כבוד בסדרה הזואולוגית הקרויה סטומיי תהומות, שכל בניה ובנותיה היו יכולים לאכלס בכיף את הרשימה הזו. בחרנו את דגי הצפע, תרגום לא רשמי לכינוי האנגלי Viperfish (השם המדעי של סוג הדגים האלה הוא Chauliodus), כי הם התברכו בלסת תחתונה בולטת שמסתירה שורת ניבים חדים ומשווה לפניהם הבעה תמידית של חוסר שביעות רצון, דבר שאנחנו יכולים להזדהות איתו. דגי הצפע אינם אכלנים בררניים במיוחד. כדי לפתות את טרפם הם משתמשים באיברים פולטי-אור, שמקנים לגופם זוהר כחלחל וכסוף. באזורי המחיה החשוכים שלהם, אי שם מתחת לעומק של אלף מטרים, זו תכונה אטרקטיבית מאוד.
3. עין-חבית
האם אתה קרנג מ"צבי הנינג'ה"? אם ענית בשלילה, אין סיבה שנדע בכל רגע איך נראה המוח שלך. זה סתם טיפ כללי לחיים, אבל היינו שמחים במיוחד אם דגי עין החבית היו מקשיבים לנו ומיישמים. לא ברור מי הסתכל על הדגים האלה, בעלי הגולגולת השקופה, ואמר לעצמו "אני יודע! אקרא להם על שום צורת העיניים הייחודית שלהם", אבל כדאי לו לבחון את יכולות התעדוף שלו בהקדם.
דגי עין החבית (ששמם המדעי הוא Opisthoproctidae) הם אכן בעלי עיניים טלסקופיות ארוכות המקובעות בקדמת ראשם ופונות לרוב כלפי מעלה, אבל בחייאת - הראש שלהם שקוף, זה הרבה יותר מגניב. על פי השערות החוקרים, הם פיתחו את התותב השקוף על גולגולתם כדי להגדיל את טווח הראיה ההיקפית שלהם. ברכות על הסטארט-אפ, חמודים, אבל על אף שאתם פחות מאיימים מהדגים הקודמים שציינו, אתם עדיין מוזרים להפליא ונשמח לא לפגוש בכם אף פעם.
4. חסחוסן צלופחי
באמת קשה להחליט איזה משמותיו של הדג הזה מאיים יותר - השם העברי "חסחוסן צלופחי" מלא עיצורים שגורמים לו להישמע כמו יצור גנוז משיעור התגוננות נגד כוחות האופל, אבל השם הלועזי Frilled Shark - כריש מקושט, מסולסל - מכיל את המילה "כריש" ולכן מנצח כברירת מחדל. יהיה שמו מה שלא יהיה, אנחנו מבועתים מהחסחוסן, שאוהב לשחות בצורה ייחודית המזכירה יותר פרכוס או זחילה במים רדודים יחסית (400 מטרים זה כלום במונחי האוקיינוס). אנחנו מבועתים עוד יותר מפיו הגדול, שמכיל 25 שיניים, שעל כל אחת מהן יש שלושה טורים של זיזים חדים. כן-כן, אפילו לשיניים שלו יש שיניים:
5. דיונון ערפד
אם עיני הג'ולה החלביות ועורו האדמדם לא הרתיעו אתכם, לדיונון הערפד יש עוד פיצ'רים מאיימים שהוא ישמח לחלוק. כמו חיות מים עמוקים נוספות, הוא יכול להפיק אור בגוונים שונים ומקצבים מתחלפים, מה שמסייע לו למשוך ולבלבל את טרפו. הוא יכול גם להאט את קצב פעולות העיכול שלו ולצוף בסתלבט כמו זיכרון מתוק בעומק של 900 מטר, בלי להזדקק למזון, אור או חמצן במשך פרקי זמן ארוכים.
אולם המאפיין המובהק של בעל החיים העתיק הזה, שעל פי ההערכות הופיע בכדור הארץ עוד לפני הדינוזאורים מצוי בחלקו התחתון. דיונון הערפד זכה לשמו הודות לרקמה רירית המכסה את זרועותיו, ושבמקרה הצורך יכולה גם לשמש לו כשק אחסון חינני ומשונן. כשהוא חש איום, הדיונון נסוג אל תוך הרקמה שעוטפת אותו מכל צדדיו, וחושפת שורת שיניים חדות. השוס האמיתי הוא שדיונון הערפד אפילו לא נזקק לשיניים האלה כשהוא צד מזון, והן משמשות לו נטו לצורכי הרתעה.
6. דיונון עצום
כדי להסביר איך הגיע הדיונון העצום למקום מכובד ברשימה הזו, צריך ללכת צעד אחורה. ראשתן גדול ראש, המכונה לעתים גם לוויתן זרע, הוא מין של לוויתן ענק שמגיעים לגודל של 18 מטרים, כששליש מהם תופס המוח. הזכרים במין הזה יכולים להגיע למשקל של 50 טונות והם אלה שהיוו את ההשראה לכתיבת "מובי דיק". מנינו את כל הפרטים האלה כדי שתבינו שמדובר ביצורים קשוחים להפליא - ואפילו הם לא תמיד מנצחים בקרב מול הדיונונים העצומים.
הדיונון העצום מתגורר בעומק של יותר מ-2,000 מטרים, בשכבה הבתיפלגית של האוקיינוס, שזכתה גם לכינוי "אזור חצות" על שום החושך התמידי ששורר בה. הוא יכול להגיע לאורך של 15 מטרים ויש לו עיניים בקוטר 30 סנטימטרים - הגדולות ביותר בממלכת החיות. שעה שלדיונונים אחרים יש "רק" כיפות יניקה (דמיינו כוסות רוח זעירות וחזקות, עכשיו דמיינו עשרות מהן על כל זרוע ועכשיו דמיינו שמונה זרועות) שלפעמים מכוסות בשיניים, לדיונון העצום יש גם קרסים חדים ומעוקלים שעוזרים לו לאחוז חזק בטרפו או להילחם באותם ראשתנים גדולי ראש שמנסים לנשנש אותו. צלקות ארוכות שנגרמו הודות לקרסים הללו נמצאו על גופותיהם של ראשתנים, ואישרו לנו שלפעמים הגודל באמת לא קובע.
7. בלובפיש
ולקינוח, עוגה רטובה. אתם מכירים אולי את פניו של הדג הזה מאלף ממים באינטרנט, ומתחרויות בלתי-רשמיות שמכתירות אותו פעם אחר פעם לחיה המכוערת ביותר בעולם. זאת בעיקר הודות לתווי פניו, שנראים תמיד כמו אימוג'י מבואס. אבל צוחק מי שצוחק אחרון, והבלובפיש, שאפשר לתרגם את שמו לדג הבועה ספג את כל העלבונות והפך לסלב רשת. משפחת הדגים הללו מעדיפה אזורים בעומק שבין 600 ו-1,200 מטרים. הם ניזונים משאריות חומר אורגני שחיות-ים אחרות משילות או מפרישות (כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים) ומבנה גופם הצמיגי מאפשר להם לצוף ולהיסחף בזרמי הים בלי לבזבז אנרגיה על דברים פעוטים כמו שחייה. ברכות לבלובפיש מכל החברים במאקו. אל תשכח מאיפה באת וחשוב מכך - איך חוזרים לשם.
