גבר כבן 40 מפשיל את מכנס שמאל, תוחב את ידו לתוך מה שנראה כמו חגורת כסף סביב שוֹק הרגל, ושולף משם ציפור קטנה. הוא פותח את כף היד, מאפשר לציפור לעוף לחופשי, וחוזר לפשפש בבד האלסטי שסביב רגלו. הוא מוציא שתי ציפורים נוספות, מפריח גם אותן, וכן הלאה. בשלב זה איש הביטחון שעומד ליד מאבד את הסבלנות, ניגש, חותך את הבד ההדוק בסכין ומאפשר ליתר הציפורים שכלואות מתחת למכנסיו של המבריח – 19 סך הכל - לפרוש כנף ולטוס הרחק.
הסצנה הזו מתרחשת בסרטון שפורסם לפני כחודש, בו מתועד ניסיון הברחה של שני צעירים מרמאללה ששבו בינואר האחרון מביקור בירדן, עם 38 ציפורים מזן חוחית מוחבאות במכנסיים. "הם עוררו את החשד של הבודקים במעבר אלנבי לאחר שנשמעו ציוצים מהבגדים שלהם", דיווחה אחת הידיעות. בשבוע לאחר מכן נתפס באותו מעבר גבול תושב שכם עם 40 חוחיות על גופו, והשבוע 3 תושבי רמאללה הסליקו לא פחות מ-120 ציפורי שיר מתחת לבגדיהם – כשהם לבושים בהלבשה תחתונה בה תאים ייעודיים לציפורים המסכנות. זה היה ניסיון ההברחה ה-20 במספר שנתפס על ידי פקחי משמר הגבול מתחילת 2017. אז מה הסיפור עם החוחיות, ולמה יש אנשים שמתעטפים בהן מכף רגל עד ראש?
צפו: כך מבריחים חוחיות מתחת לבגדים
ברוכים הבאים לעולם הפלילי והפלאי של סחר חוחיות. החוחית היא ציפור שיר מוגנת, יפיפייה וצבעונית. החוחית עצמה מבוקשת לא רק בגלל יופיה, אלא בגלל מה שניתן להפיק ממנו: יצור הכלאיים שנקרא "בנדוק". לעומת החוחית, הקנרית היא ציפור די סתמית למראה, אבל היא שרה כמו נינה סימון (אם נינה סימון הייתה ציפור, ובהחלט ייתכן שנינה סימון הייתה ציפור). הכלאת חוחית עם קנרית יוצרת את בן-הכלאיים בנדוק, "ממזר" בערבית. הממזר הזה נראה כמו החוחית ושר כמו הקנרית, שילוב שמוליד ציפור שהיא בו בזמן בעלת הנוצות הכי מרהיבות, והקול הכי ערב.
בעוד שאת הקנרית אפשר לקנות בכל חנות ציפורים, החוחית אסורה בציד, בגידול או במסחר בישראל, כשהקנס על סחר נע בין 1,000 ל-7,000 שקלים לכל חוחית. מה שמחזיר אותנו לפלסטינים עם החוחיות במכנסיים. הביקוש לבנדוקים גבוה עד כדי כך, שמחירה של חוחית אחת עומד על 150 שקל לפחות, ומחירו של בנדוק "תותח על", כמאמר מודעה אחת ביד2, יכול גם להגיע ל-5,000 שקל.
"סביב הבנדוק יש טירוף אחד גדול", אומר זמיר (שם בדוי), בעל רשת חנויות לחיות באזור השרון. "השירה שלו מטמטמת. לפעמים מרוב שהוא שר יפה זה יכול לגרום לך להשתגע". "רק מי ששמע בחיים שלו בנדוק מבין עד כמה השירה שלו מחרפנת. מטריפה", אומר דרור (שם בדוי), תושב באר שבע בשנות החמישים לחייו. דרור הוא גבר נשוי, אב לשלושה ילדים ועובד באחת מהחברות הגדולות במשק, אבל הוא מדבר על בנדוקים כמו שאנשים אחרים מדברים על סמים קשים. "יש הרבה מאוד אנשים שמוכנים לשלם כל מחיר כדי שיהיה להם בנדוק בבית. וכמה שהשירה שלו נקייה ואיכותית יותר, ככה הם ישלמו יותר".
וכמו שכל דילר יודע, איפה שיש ביקוש יש גם היצע. את הבנדוקים לא תוכלו להשיג בחנויות חיות רגילות, אבל מתחת לפני השטח מתקיימת רשת מסחר ענפה של העוף המוזר. "כולם יודעים שהחזקת בנדוק או חוחית זה לא חוקי", מספר זמיר. "בחנויות לא תמצא בנדוק, כי הן לא יסתכנו בתיק פלילי וקנס של אלפי שקלים. הכול מתנהל בשושו, ממש במחתרת. אף אחד כמעט לא ידבר איתך על זה בטלפון או פנים מול פנים. הם יחששו שאתה בלש במשטרה או פקח של הרשות להגנת הטבע". כך מרבית המגדלים מחזיקים בנדוקים במחסנים או חצרות סגורות, כדי שלא ייתפסו.
למרות הסכנה, יש גם מי שמפרסם מודעות מכירה של בנדוקים ברשת. תחת הקטגוריה "תוכים ובעלי כנף" ביד2, למשל, אפשר למצוא שלל הצעות, ל"בנדוק שווה כל גרוש" ב-700 שקלים, למשל, שמבטיחות: "בגיל שנה מפציץ בשירה איכותית, לא מפסיק להפציץ. בנדוק תותח על". או ב-500 שקלים "בנדוק אש, כל הזמן שורק. כל הקודם זוכה. הסרט מדבר!".
ההקלטות האבודות של הבנדוק אבו חליל
שרשרת הסחר המחתרתית של הבנדוקים כוללת ציידים, מכליאים, מגדלים ומורים לפיתוח קול. כשהן לא מוברחות מירדן, החוחיות נצודות בארץ בשלל שיטות, אכזריות יותר ופחות. הדרך האכזרית פחות היא פרישת רשתות, ומיקום רמקולים עם ניידים עם דיסק און קי שמשמיע ציוצי חוחית, כך שחוחיות אמיתיות יימשכו למקום. הדרך הקשה יותר היא קשירת חוחית פצועה לדרדר, כך שהחוחית הכפותה תצייץ, תמשוך לרשת חוחיות תועות שיגיעו אליה על מנת לסייע לה, ואלה בתורן יילכדו במלכודת, ובהמשך יוכלאו ליצירת בנדוקים.
פקח רשות הטבע והגנים נתן באינוסוביץ', האחראי על הגליל העליון המזרחי – מאזורי המחייה העיקריים של החוחית בישראל – אמנם רגיל למצוא במקום רשתות ציידים, אבל גם הוא הופתע ממה שמצא בינואר סמוך ליישוב טובא-זנגרייה. "בדרך כלל אנחנו מוצאים זירה אחת או שתיים", הוא מספר. "בטובא מצאתי ארבע זירות. הציידים השקיעו בהצבת שני סוגי רשתות, ארבע חוחיות חיות שנקשרו, המון מזון שפוזר ורמקולים שניגנו הקלטות של שירת חוחיות. כל זירה כזאת לוכדת לפחות 50 חוחיות ביום, שלא לדבר על ציפורים אחרות שסתם נקלעו למקום".
לאחר שתצפת על הציידים, באינוסוביץ' יצר קשר עם משמר הגבול. הציידים הבחינו בשוטרים, ואז החל מרדף רגלי – אקשן רציני בעולם החוחיות. למעט חשוד אחד שנלכד, כל הציידים הצליחו להימלט. ולא שהמעטים שכן נתפסים משלמים מחיר כבד: ב-2016 רק 27 כתבי אישום הוגשו נגד חשודים בציד חוחיות, ורק במקרים ספורים נגזרו עונשי מאסר בפועל. רוב התיקים מסתכמים בקנסות כספיים של כמה אלפי שקלים.
למה הם עושים את זה?
"תחשוב שכל צייד כזה שמגיע לשטח יוצא עם לא פחות מ-30 חוחיות. 30 כפול 150 שקל זה כסף לא רע ליום עבודה של בחור ממזרח ירושלים. בשלב השני בשרשרת יהיה את מי שיכליא את החוחיות עם הקנריות – ואז זה כסף עוד יותר גדול".
את העלייה בהברחת וציד החוחיות אפשר להסביר בעונת ההזדווגות המתקרבת של הציפורים, שמתרחשת באביב. תהליך ההכלאה של זכר החוחית והקנרית נמשך כמה חודשים, לכן המבריחים דואגים לאספקה כבר עכשיו. בתהליך הזיווג את זכר החוחית מכניסים לכלוב עץ, ולא ברזל, על מנת "לתת לו אווירה של טבע". שם המגדל משמיע לזכר את שירת הקנרית מהסמארטפון כל יום במשך כשעה. "כשהוא שומע כל יום את השירה הזו זה משגע אותו והוא מתחיל לחקות אותה", מסביר עמוס, "זה מדליק אותו".
את הקנרית מניחים בכלוב מתחת לכלוב זכר החוחית, כך שהם ישמעו את השירה זה של זו, אך לא ייראו אחד את השניה. השירה בלי מראה העיניים אמורה להלהיט את שניהם, ולאחר כמה שבועות של הלהטה מציבים את הכלובים זה מול זה, מבלי לתת להם לגעת זה בזה. ממש לפני ההזדווגות מאכילים את האוהבים באוכל פרימיום, מכניסים אותם לכלוב אחד, ומחכים לאיחוד.
לכל בנדוק נדרש תהליך הכלאה כזה - את הבנדוק עצמו אי אפשר להרבות - מכאן המחיר הגבוה. אבל הכלאת הבנדוק היא השקעה מפוקפקת. "אחרי כל זה, תמיד יכולה לצאת נקבה", מספר מגדל בנדוקים מצפון הארץ. "כל מגדל מתפלל שייצא גוזל זכר. את הנקבות בדרך כלל מוכרים ב-200 שקל או סתם משחררים לטבע, כי אין מה לעשות איתן, הן לא שרות בכלל".
כדי ללמד את הבנדוק הצעיר לשיר, משמיעים לו הקלטות של "בנדוקים מזמרים מפורסמים". הנודע בהם נקרא אבו חליל, בנדוק יליד דרום חברון, שהקלטות משירתו עדיין מסתובבות, ולפני 40 שנה בעליו לא הסכים להיפרד מהפלא המזמר גם בעבור 25 אלף לירות. אבל לא כל ההכלאות צולחות. לצד הבנדוקים בעלי השירה המטמטמת, יש גם כאלה שהביצועים שלהם הם, איך אומרים, ליד. בתגובה לסרטון של בנדוק משרקק שלא עמד בציפיות של החובבים, הגיבו גולשים בזלזול וטענו כי מדובר ב"בנדוק עגלה", אחרים טענו שהוא רק ממלמל, או בקיצור: זה ליד. וגם אם התמזל מזלך וקיבלת בנדוק מזמר, מגדלים מסבירים שהשירה לא מחזיקה בכל עונות השנה, כיוון שמדובר ביצור מצוברח. "בנדוק לא ישיר לך כל הזמן. יש חודשים שהוא מעט בדכאון בגלל שיש לו נשירה בשיער, ואז הוא מפסיק".
כך נולד בנדוק
כמו צ'יוואווה בתיק, רק בבנדוק
אז מי קונה את הציפור היקרה הזו? משיחות עם אנשי רשות הטבע והגנים אפשר לקבל את הרושם שבנדוקים זה קטע של ערבים, נגיד כמו שצ'יוואוות הן קטע של כוכבניות הוליוודיות, אבל נראה שהאמת קצת יותר מורכבת. כלומר, מצד אחד, בשטחי הרשות ובמזרח ירושלים הבנדוקים מתפקדים באמת כמעין צ'יוואוות, סמל סטטוס שרק אנשים במעמד מסוים יכולים להרשות לעצמם. כמו כלב גזעי, אייפון או סתם מרצדס. אוסמה, תושב אחד היישובים בדרום הר חברון, ובעלים לארבעה בנדוקים, מסביר: "זו ציפור יקרה. לא כל אחד יכול להחזיק דבר כזה בבית. זה יכול להיות 500 או 1,000 שקל, זה רבע משכורת של בן אדם. אנשים פה מעדיפים לקנות אוכל למשפחה, בגדים ונעליים לילדים מאשר להחזיק בנדוק. אבל מי שיש לו כסף קונה בנדוקים. אני אוהב איך שהם שרים. זה מרגיע אותי. כל אחד שנכנס לבית שלי, חברים או משפחה מבסוטים מהמוסיקה של הבנדוק. אני שומר כסף בצד כדי לקנות עוד כמה".
למרות הסצנה הערבית, מחוץ לעולם הבלינג של הבנדוקים בשטחים, גם בישראל יש מאות מגדלים יהודים של הציפור, שפשוט מכורים לדבר. "אשתי הציבה לי אולטימטום", מספר ר' מדרום הארץ, "'זה או אני או הבנדוק'. הייתי פותח כל בוקר עם השירה של הבנדוק. זה היה הכיף שלי, אבל היא השתגעה מזה וביקשה שאמכור אותו. אז מכרתי בשביל שלום בית". כשטלפנו ליוסף (שם בדוי), בשנות השישים לחייו, שעובד למחייתו באחד המפעלים באזור אשקלון, ומציע גם הוא בנדוקים למכירה, הוא הסביר את המכירה: "יש אצלי חמישה. חמש חתיכות בבת אחת, זה לא מלודי. הם עושים לי קונצרט, אי אפשר לשמוע את השירה של הציפור ככה".
בנדוק עגלה או תותח? אתם תשפטו
"צריך להבין שהבנדוקים זה לא משהו חדש, וזה גם לא משהו מיוחד לערבים", אומר אבי רובנס, יו"ר העמותה הישראלית לציפורי שיר ונוי, מגדל קנריות והישראלי היחיד שמשמש כשופט בתחרויות קנריות בינלאומיות (כן, יש תחרויות קנריות בינלאומיות). "הכלאת ציפורים זה תחביב שגילו כגיל האדם. האדם הפרהיסטורי ראה שהחוחית צבעונית ושרה יפה, ראה שהשירה של הקנרית נעימה מאוד, אז הוא ניסה לזווג ביניהם – וראה כי טוב. והאמת היא שהשירה של הבנדוק מהממת. חד וחלק. אני בעצמי הייתי רוצה אחד כזה בבית, אבל אני לא מפר חוק. בישראל הוציאו את הגידול מחוץ לחוק כי יש פה הרבה אנשים ומעט חוחיות, אבל מה לעשות שיש משוגעים לדבר שמוכנים להסתכן. יש להם שריטה בראש".
"זה תחביב שיצא מפרופורציות, ולכן גם יצא מהחוק", אומר ד"ר אוהד הצופה, אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים. "החוחית מדהימה והשירה שלה מקסימה, אלא שאני אוהב לשמוע אותה על עץ בחצר – ואחר אוהב לשמוע אותה במרפסת שלו. אני אוהב ללכת בטבע ולשמוע שירת ציפורים – ואחרים אוהבים לשמוע את החוחית או הבנדוק במוסך שלהם, ברינגטון שלהם, וזה על הכיפאק, אבל למה ללכוד? למה להרוס לכולם? אם כל אחד מאתנו יתפוס חוחית – מה יישאר?".
מה יישאר באמת?
"לא יישאר. ישראל צומחת בקצב מסחרר. ויש בארץ מינים שמתרבים יפה, אפילו מתרבים מדי, אבל החוחית לא נמנית עליהם. מצב החוחיות בארץ רע מאוד. ערכנו ניטורים ואנחנו יודעים שיש ירידה משמעותית באוכלוסייה. גם צפרים וחובבי טבע פונים אלינו ושואלים למה לא שומעים יותר חוחיות. וכן, גם הציידים עצמם מודעים לבעיה – אבל הם ממשיכים לצוד".
בלאס וגאס שמעתי שירת ציפורים נעימה, אבל במבט קרוב יותר אלה היו רמקולים בעצים, שניגנו שירת ציפורים. זה מה שצפוי לנו עם החוחית?
"החוחית לא תעלם מחר בבוקר. היא עוד לא מוגדרת כמין נדיר, אבל זה לא אומר שצריך להפוך אותה למין נדיר. הרי זה לא רק הציד. אנחנו משנים את הארץ לאורכה ולרוחבה. זה הרס בתי גידול, זה מינים אחרים כמו חתול הבית והעורבני שמתרבים בגלל האדם ועושים שמות לחוחיות, זה מכלול של לחצים שמופעל על הציפורים – ואז לבוא ולצוד אותן כי הן שרות יפה? כי רוצים לעשות בנדוק עם נוצה בצבע כזה או אחר? באיזו זכות?".
