שעת לילה מאוחרת, אתם גוררים את עצמכם מהמיטה אל השירותים, עם עין אחת חצי עצומה אתם מדליקים את האור ואז הוא מופיע מולכם - תיקן ענק חום ומגעיל עם מחושים ארוכים. בראש שלכם מתנגנת הנגינה המפורסמת מ"פסיכו" ומיד לאחר מכן תבוא צרחה שתעיר את כל דיירי הבית (או סתם "מאמי יש כאן ג'וק"). הפאניקה תהיה בשיאה, רהיטים יוזזו ממקומם, נעלים, צלחות וגרביים יתעופפו באוויר, הטלפון יחייג מעצמו לאיש הדברה מומחה ועד שלא תראו את גוף החרק מעוך תחת הנעל הצבאית ששמרתם בדיוק למטרה הזו, לא תוכלו לחזור לישון.
התסריט הזה מוכר לכולם ורובנו באמת לא זוכרים את רב המפגשים שלנו עם חרקים באופן חיובי. מי מאתנו לא נעקץ מימיו, לא פתח ארון ישן וגילה בו מושבת חרקים או סתם בסוף המקלחת בדירה החדשה מצא ג'וק מסתובב לו על המגבת. זה קורה לכולם. הסיבה – החרקים נמצאים בכל מקום. הם מהירים יותר מאתנו, הם מתרבים בקצב הרבה יותר מהיר, הם עוברים אבולוציה בקצב מסחרר והאמת היא שהם יישארו כאן הרבה הרבה אחרי שכולנו נמות.
לצד כל זה, צריך לזכור שלחרקים יש הרבה תפקידים מאוד חשובים בטבע. הרבה מהם אחראים על האבקת צמחים, מה שמבטיח לאוכלוסיית העולם מזון באופן יומיומי, הם שומרים על מאזנים אקולוגיים, הם אחראים על לא מעט מהמבנים הקיימים בטבע ולמרות הגודל המזערי של רובם, הם יכולים לשנות מציאות ביבשת שלמה.
השבוע אנחנו מספרים לכם על החרקים שיכולים לחרוץ גורלות, להרוג יצורים שגדולים מהם פי מאה ולהמשיך הלאה בחייהם בלי למצמץ. קבלו את החרקים הקטלניים ביותר בעולם, אלו שאפילו התיקן בשירותים מפחד מהם.
הנמלה האפריקאית: מוות תוך ארבע שעות
הנמלה האפריקאית או הנמלה הקטלנית היא כנראה אחד מבעלי החיים הכי אכזריים בטבע. על פניו, מדובר בנמלה רגילה, מעט יותר שחורה מזו שאנחנו מכירים וכבודדת, היא לא באמת מזיקה, אלא אם אתם אלרגיים לעקיצות. הבעיה מתעוררת כשהן מגיעות בחבורות והיות ובהתחשב בכך שמדובר ביצור חברתי, הן מגיעות לרב בחבורות גדולות למדי.
הנמלים הללו יושבות במרכז אפריקה וידועות כאחד הגורמים הכי מאיימים באזור. הן יושבות במושבות שכל אחת כזו מונה בין 20 ל-50 מיליון פרטים. בתוך כל מושבה, בנוסף לפועלות, יש גם את הלוחמים – פרטים שמאופיינים בגפי פה חזקים במיוחד שעמידים כמעט בפני כל חומר שהם יפגשו בו. ההתנהלות של כל מושבה שכזו היא בצורת נדידה. כאשר מקורות המזון של מושבה כלשהי מתחילים לאזול, כל הפרטים יוצאים למסע נדודים אל עבר הקן הבא. הם נעים בטורים טורים כאשר משני צדי כל טור עומדים הזכרים ויוצרים מעין מסדרון שבו עוברים הפרטים החלשים יותר שלא מסוגלים להגן על עצמם.
עקיצה של זכר היא אחת העקיצות הכי כואבות שיכולות להיות ומכיוון שלכל זכר כזה יש "מלתעות" חזקות כל כך, מאוד קשה להשתחרר מהעקיצה. עם זאת, כמו שציינו, עקיצה בודדת היא לא בעיה. הבעיה היא כשמדובר בעקיצה של כמה פרטים ביחד. למען קבלת פרספקטיבה - מושבת נמלים שתתחיל לכרסם גוף של אדם תשאיר אחרי ארבע שעות שלד בלבד.
בדרך כלל אין להם סיבה לעשות את זה, אלא אם החלטתם למקם את השק שינה שלכם ממש על גבי קן של נמלים אפריקאיות או אם המסדרון ממש בדרך אליכם, אתם נמצאים בסכנה רצינית.
הארבה: מוות המוני
מכת הארבה לפעמים נתפסת כמכה תמוהה במקצת. הרי מה הסיפור כאן? קצת ג'וקים? זה מה שאמור היה לשבור את המצרים? הם היו עד כדי כך מפונקים? תל אביבים מתמודדים עם תיקנים השכם וערב ועדיין מוכנים לשלם שכר דירה שערורייתי בשביל זה.
העניין הוא שהארבה הוא ממש לא עוד סתם ג'וק מגעיל. נחיל ארבה יכול להביא לרעב משמעותי מאוד שיכול לשתק אומה שלמה ומכת הארבה, ככל הנראה הייתה המכה הקשה ביותר שספגו המצרים כי המשמעות שלה הייתה רעב קשה מאוד בארץ מצרים.
הארבה זהו למעשה מין של חגבים שהתאגדו בקבוצה שנודדת ביחד. הם עמידים לחום, מתרבים מהר ויש להם גפי פה שהם אוכלים איתם כמעט הכול. שדה שהגיע אליו נחיל ארבה יכול להתכלות תוך זמן מאוד-מאוד קצר והאנושות עדיין לא השכילה להבין איך להתמודד עם הפגע הזה. בעידן של כפר גלובלי, אפשר להתמודד עם פגעי ארבה באמצעות יבוא מחו"ל, אבל כשמדברים על כפרים נידחים באפריקה - אנשים עדיין מתים מרעב אחרי שהארבה כילה את היבולים.
לידע כללי, הרבה שבטים באפריקה פשוט אוכלים את הארבה אחרי שזה כילה את היבולים. בסוף הכול מתערבב בבטן.
זבוב הצה-צה: רק נראה תמים
אף אחד לא אוהב זבובים. הם לא נקיים, הם מטרידים, הם אוהבים להיכנס לאוכל. התגובה הראשונה של כולנו לזבוב שמתיישב עלינו היא להעיף אותו. והאמת, יש זבובים שכדאי להעיף שעה אחת קודם.
זבוב הצה צה הוא זבוב שחי במרכז אפריקה. הכנפיים שלו, בניגוד לזבוב הבית שאנחנו מכירים, מכסות זו את זו, הוא עושה רעשי צקצוק כשהוא עף, והוא ניזון בעיקר מדם של בעלי חיים. כמו לכל החרקים מוצצי הדם (כמו היתוש) יש לו חדק מיוחד שנשלף כשהוא מוצא מקור מזון. בתוך החדק יש שני צינורות - אחד שואב דם ושני מפריש חומרים נוגדי קרישה.
וכאן מתחילה הבעיה, כי זבוב הצה צה נושא בגוף שלו גורמי הדבקה של מחלת השינה – מחלה קטלנית שנדבקים ממני כחצי מיליון איש בשנה ומתים ממנה כ-40 אלף. המחלה גורמת בהרבה מהמקרים לעיוותים בעור הפנים, לבעיות תפקוד, לעקרות ולבעיות פוריות. כשהצה צה מפריש את החומרים נוגדי הקרישה הללו, הוא בעצם מדביק את הפונדקאי במחלה. בהנחה שהוא לא נשא עדיין, בעקיצה הוא יכול להידבק ואז להפוך להיות נושא מחלה.
במילים אחרות – תמשיכו לגרש זבובים, במיוחד אם אתם נמצאים במרכז אפריקה. אתם ממש לא רוצים שאחד מהם יהיה צה צה.
היתוש: לא סתם מציק
השבוע התפרסמה ידיעה מדאיגה על חשש מהתפרצות קדחת הנילוס המערבי - מחלה שגם היא, מופצת על ידי יתושים. החרק הקטן והמציק הזה הוא לא פחות מאשר החיה הכי קטלנית בעולם, אבל לפני שאתם רצים לאטום את הבית ולטבול בתוך אמבטיה של דוחה יתושים, אנחנו יכולים להרגיע אתכם, היתוש יכול להיות קטלני בעיקר באזורים הנגועים במחלת המלריה.
היתוש, או יותר נכון היתושה, משתמשת במנגנון עקיצה דומה לזה של זבוב הצה צה. יש לה חדק ששואב דם ומזרים אל הפונדקאי חומר נוגד קרישה. באזורים שנגועים במלריה, הרבה מהיתושים הם נשאים של המחלה שהיא אחת מגורמי המוות המשמעותיים ביותר בעולם השלישי - כחצי מיליון איש מתים מהמחלה הזיהומית כל שנה.
סוג היתושים שאחראי על ההדבקה הוא האנופלס שבין 30 -40 מינים מתוכו אכן מהווים גורם המפיץ את המחלה. בעוד שלאדם המלריה נחשבת לקטלנית, ליתושים, האפקט הוא הפוך. מחקרים מצאו שיתושים הנגועים במלריה מפתחים עמידות גבוהה יותר לתנאי רעב וככה הם הופכים ליצור יותר שריד בטבע וזה אחד הגורמים שמקשים על דיכוי ההדבקה.
בארץ קיימים 16 מיני אנופלס, שישה מתוכם יכולים לשאת את המחלה. לשמחתנו הארץ לא נגועה במלריה כבר קרוב למאה שנה כך שהעקיצות, הן לא יותר ממטרד.
הדבורה הקטלנית
עוד חוויה שכמעט כולנו עוברים בחיינו היא עקיצת דבורה. ברב המקרים זה כואב, שמים קרח ואז זה עובר. רב הדבורים גם לא עוקצות כל כך מהר, ולמדנו לחיות איתם בשלום יחסי (משפט ידוע של הורים הוא "אם לא תרגיז אותן הן יעזבו אותך בשקט"). במרכז אמריקה הסיפור הוא מעט אחר. נחשו מי אשם? האדם.
במחצית הראשונה של המאה הקודמת נעשה במרכז אמריקה ניסוי להכלאה בין סוג מקומי של דבורת דבש יחד עם סוג אפריקאי של דבורת דבש. המטרה של הניסוי הייתה יצירה זן חדש יותר של דבורים שיהיה יותר עמיד לאקלים המקומי כדי שיפיקו יותר דבש. בפועל מה שקרה זה שהדבורים החדשות שנוצרו היו הרבה יותר תוקפניות משני ההורים שלה. בשנת 1957 דבורן תורן שטיפל בדבורים שחרר כמה בטעות ומאז הדבורים האלו הפכו להיות הסיוט של כל תושבי האזור. תוך זמן קצר יחסית, הן הצליחו להתפשט עוד ועוד צפונה.
לשם המחשה – דבורי דבש רגילות עוקצות רק אם תוקפים להן את הכוורת. הדבורים הקטלניות לעומת זאת לא מחכות שיתקפו להן את הכוורת, הן שוחרות לקרב ברגע שיש רק תנועה ליד הכוורת. כמה גדולה הצרה? מאוד. נכון להיום הדבורים התפשטו עד לאזור ניו אורלינס.
במצב הזה, הדבורים הקטלניות הורגות בין אדם אחד לשני אנשים בשנה. זה קורה לרב כשהן תוקפות אותו כולן במכה אחת. זה אמנם לא מספר מאוד גדול, אבל בהתחשב בעובדה שהדבורים האלו נראות ידידותיות, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא לא יהיה אחד מתוך השניים.
פשפש טורף: נשיקה קטלנית
הפשפשים הטורפים הם פשפשים שקיימים במוקדים שונים בעולם שידועים גם בשם - פשפש הנשיקה. מדובר בפשפש תמים למראה, שיכול לשאת מחלה בשם "צ'אגס" - טפיל טרופי שהסיפטומים הראשונים שלו הם חום גבוה וכאבי ראש. בהמשך הוא יכול לגרום לבעיות ועיוותים בלתי הפיכים בלב ובמערכת הובלת הדם. ההעברה של המחלה היא באמצעות העקיצה, שבמהלכה הטפיל עובר לדם של הפונדקאי.
במחלה שנפוצה בעיקר באמריקה הלטינית, נדבקו בשנת 2013 בין שישה לשבעה מיליוני אנשים ובשנת 2006 מתו ממנה כ-12 אלף אנשים. הדרך הכי טובה להימנע מהדבקה, היא הימנעות מעקיצות. גם לכם התחיל פתאום לגרד בכל הגוף?
הענק היפני: חבר מביא חבר
הענק היפני או הצרעה האסייתית הוא לא פחות מהתגשמות כל הסיוטים כולם. מדובר בצרעת ענק בגודל של כשישה סנטימטרים. היא נפוצה באזורים ספציפיים מאוד ביפן, למרות שבשנים האחרונות כבר יש עדויות על התפשטות שלה לאזורים נוספים בצפון אסיה כמו צפון סין, צפון רוסיה ואפילו צפון אוקראינה. מעבר לעובדה שהחרק הזה הוא פשוט מלחיץ, הוא גם יכול להיות מאוד מאוד מסוכן.
נתחיל עם החלק הוויזואלי – לכל צרעה כזו יש עוקץ באורך של יותר משישה מילימטר. אם תסתכלו רגע בסרגל זה לא מאוד גדול, אבל האמת המרה היא שזה די והותר כדי להזריק ארס למערכת העצבים. נגיד בקצרה שהשילוב של השניים מאוד מאוד כואב ולא ממש מומלץ. באשר לארס – החומרים שנמצאים בו מקושרים באופן ישיר לתגובות אלרגיות ולהתקפי לב, אנזים שמצוי בתוכו יכול להמיס רקמות בגוף האדם והכי גרוע – הוא מכיל לפחות שמונה כימיקליים, ואלה מסמנים את הקורבן לשאר הצרעות בסביבה שיצטרפו גם הן לחגיגה. הצרעות, אגב, לא מתות אחרי העקיצה. הן עוקצות שוב ושוב ושוב.
ביפן מתים בין עשרה לעשרים איש בכל שנה מעקיצה של הצרעה הזו, מה שהופך אותה לבעל החיים הכי קטלני במדינה.
מהו חרק?
רובנו נוטים לחשוב ולטעות שחרק הוא כל מה שצועד על הרצפה או עף ושאפשר להרוג אותו באמצעות נעל. באופן הזה, לא מעט חושבים שעכבישים, עקרבים ונדלים הם חרקים. למדע יש הגדרה מעט אחרת:
חרק הוא בעל חיים עם שלושה זוגות רגליים פרוקות (שמחולקות למפרקים). לפרטים הבוגרים יש בדרך כלל שני זוגות כנפיים והגוף שלהם מחולק לשלוש חטיבות ברורות: הראש שנושא את המחושים, העיניים וגפי הפה, החזה שנושא את הרגליים והכנפיים והבטן שנושאת את אברי הרבייה של החרק והאיברים הפנימיים. בנוסף, חרקים אופינים במעטה גוף נוקשה (נקרא קוטיקולה) שבשביל לגדול, הם מתנשלים ממנו ומצמיחים חדש. מנגנון הנשימה של החרק הוא גם שונה - הוא מתבסס על פתחי נשימה במעטה הגוף אשר מחוברים לצינורות שמזרימים את החמצן ליעדו.
בתוך מחלקת החרקים ניתן למצוא פרפרים, דבוראים, פשפשאים, תיקנים, חיפושיות ופרעושים.