"בכל יום, אני וחבריי סוחבים מאות ק"ג של גופרית על הכתפיים. זאת עבודה מסוכנת מאוד, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה": פועל אינדונזי נתן הצצה לאחת העבודות המסוכנות ביותר על פני האדמה. מיסטאר, שחי באחד האיים של מחוז מזרח ג'אווה, מספר שמדי יום הוא סוחב יותר מ-100 ק"ג של גופרית אותה כורים ממכרה בהר הגעש איג'ן.
הפועלים עולים ויורדים מהר הגעש מספר פעמים ביום – כל פעם עם סלים המכילים עשרות ק"ג של גופרית. אין להם ציוד מיגון אישי ולרוב, מסתמכים אך ורק על מטלית רטובה שמכסה את פיהם כדי למנוע מהם לשאוף את האדים הרעילים באוויר. "האדים האלה יכולים לחנוק כל איש", סיפר. "אם הם נכנסים לך לאף, לפה או לריאות, כל הגוף שלך נעשה קשה. אחרים מקבלים מזה כאב בטן נוראי".
מיסטאר הסביר שהעבודה לא מפסיקה עד סוף היום, אלא אם עשן לבן נפלט מהר הגעש. "אם עשן לבן יוצא החוצה, אז אנחנו חייבים לברוח מיד", סיפר. "אין לנו צוותים שמגנים עלינו – אנחנו חייבים להציל את עצמנו". לטענתו, רוב הפועלים בתחום לא חיים אחרי גיל 50 בגלל התנאים הקשים, וכל זה תמורת 12 דולר ליום. מיסטאר מסביר שרוב המקומיים ממשיכים לעבוד במכרה למרות התשלום הזעום, שכן זה אחד המקומות עם השכר הגבוה ביותר באזור שלהם.
"העבודה מסוכנת מאוד", ציין מיסטאר, שעובד במקום כבר שלושה עשורים. "לפעמים אנחנו מסיימים יום עבודה עם כתפיים נפוחות, אבל זה שגרתי לחלוטין. רובנו לא מעיזים לעזוב את המכרה פשוט כי אנחנו חוששים לגווע ברעב".
גופרית היא יסוד כימי שיש לו שימושים שונים בתעשיות שונות ברחבי העולם. משתמשים בה כדי לייצר סוללות, חומרי ניקוי והמסת שומנים, גומי, גפרורים ואבקת שריפה. ניתן להשתמש ביסוד כחומר משמר ביין, מלבין ניירות ואפילו קוטל פטריות.