ג'ני ונדה ברקמן הייתה אחת הסוהרות האכזריות שפעלו במחנות הריכוז של הנאצים. היא נולדה במאי 1922 בעיר המבורג, גרמניה, והייתה רק בת 11 כשאדולף היטלר עלה לשלטון. בצעירותה היו לה שאיפות להפוך לדוגמנית, אולם עד מהרה היא הוקסמה על ידי האידיאולוגיה הנאצית. בשנת 1944, כשהייתה רק בת 21, היא הפכה ל"אופסהרין" (סוהרת במחנות הריכוז של גרמניה הנאצית) והוצבה בשטוטהוף סמוך לגדנסק.

מחנה הריכוז שטוטהוף היה בין מחנות הריכוז הראשונים שהוקמו מחוץ לגרמניה הנאצית בתחילת מלחמת העולם ה-2. המחנה פעל בתחילת המלחמה כמתקן מאסר עבור מנהיגים פולנים ואינטלקטואלים שונים. עם הזמן, הוא הפך לאחד ממחנות הריכוז הנוראיים ביותר באירופה.

יותר מ-100 אלף בני אדם נשלחו לשטוטהוף לאורך תקופת פעילותו – ספטמבר 1939 עד מאי 1945. על פי ההערכות, יותר מ-63 אלף בני אדם נספו במחנה הארור לאחר שנשלחו לתאי גזים, נרצחו בידי שומרים וסוהרים, גוועו ברעב, מתו ממחלות קשות, קפאו מקור או נהרגו בזמן עבודתם במחנות העבודה.

"החיים הם עונג ענקי – ועונג, ככלל, לא נועד להימשך הרבה זמן"

זמנה של ברקמן במחנה אמנם היה קצר, אבל היא הצליחה לטפח לעצמה מוניטין של סוהרת אכזרית. היא הוצבה בתת מחנה בשטוטהוף שנועד לאכלס נשים ולפי העדויות, נהגה להכות אסירות בברוטליות ולפעמים אפילו עד מוות. מעבר לזה, היא הייתה שולחת נשים וילדים לתאי הגזים בלי לחשוב פעמיים אם הם היו חולים או חלשים מדי כדי לבצע עבודות ברחבי המחנה. אלו ששרדו את הזוועות כינו אותה "רוח הרפאים היפה", בגלל הופעתה החיצונית והצימאון שלה לדם.

לקראת סיום מלחמת העולם ה-2, ברקמן ברחה משטוטהוף והצליחה להימלט מהרשויות במשך 4 חודשים. אולם, בסופו של דבר היא נעצרה בתחנת רכבת בעיר גדנסק. הסוהרת הצעירה הכחישה את המעשים המיוחסים לה במהלך חקירתה, וטענה שהתייחסה בכבוד רב לאסירים היהודים במחנה. יותר מזה, היא אפילו טענה שהצילה כמה מהם ממוות. למרות זאת, לא חלף הרבה זמן לפני שנערמו נגדה תריסר עדויות מאלו ששרדו את השואה ותיארו כיצד היא שלחה אינספור נשים וילדים אל מותם בתאי הגזים.

סנגורה של ברקמן לא הכחיש את המעשים המזוויעים שיוחסו למרשתו, אך טען שזו ביצעה אותם בגלל שהיא התמודדה עם הפרעה נפשית. לפי העדויות, הסוהרת לשעבר לא הביעה שום חרטה על מעשיה בזמן הדיונים ולפעמים אפילו צחקה בקול. היא הורשעה בפשעים נגד האנושות ונידונה למוות בתלייה. לאחר מכן, ברקמן התייחסה לגזר הדין ואמרה: "החיים הם עונג ענקי – ועונג, ככלל, לא נועד להימשך הרבה זמן".

ב-4 ביולי, 1946, ג'ני ונדה ברקמן הובאה לגבעה סמוכה לעיר גדנסק יחד עם עוד 10 פושעי מלחמה נוספים. המוציא להורג העמיד אותה על הגרדום המאולתר – שהיה חלקו האחורי של טנדר – והידק את חבל התלייה על צווארה. הרכב שעליו היא עמדה היה אמור בשלב הזה לנסוע קדימה כדי שהסוהרת האכזרית תיפול ותיחנק למוות, אבל באופן בלתי צפוי הנהג לא הצליח להניע. לפתע, יצא אדם מתוך הקהל – ככל הנראה אסיר לשעבר משטוטהוף – ודחף את הנידונה למוות. היא מתה באופן מידי.

בעקבות מותה של ברקמן, גופתה נשלחה לבית ספר לרפואה באזור גדנסק ושם מרצים השתמשו בה לצורך הדגמות בשיעורי אנטומיה. לאחר מכן שרידיה הוגדרו כאשפה ביולוגית והם הושמדה. כיום לא ברור מה עלה בגורל גופתה של הסוהרת האכזרית. אולם, ישנה שמועה ששרפו אותה בקרמטוריום, הביאו אותה בחזרה לעיר הולדתה ואז שפכו את האפר שלה לאסלה.