לפני 20 שנה, תושבת ראשון לציון הטמינה בחצר ביתה תיבה עם תכשיטים יקרים. לדברי נכדתה, ליאת חן: "היה גל פריצות באזור הזה. אלה תכשיטים שהביאה ממצרים כשעלתה לארץ, הם היו מאוד יקרים לליבה. היא החליטה שהיא מפרידה אותם משאר הדברים בבית שעלולים להיגנב, שמה אותם בקופסה והטמינה בגינה שלה".

"חשבנו שזה טירוף, אבל אמרנו: בסדר, אם זה מה שמרגיע אותה", סיפרה ליאת, "עברו שנים, לא היה ברור איפה זה נמצא והיא לא בדיוק סיפרה. זה היה סיפור שרץ במשפחה, שלסבתא יש אוצר בגינה ויום אחד היא תפתח אותו ותראה לנו".

"לפני מותה, היא החליטה שהיא לא רוצה שנקבל את זה אחרי שתלך אלא שנמצא את זה. היא רוצה להסביר לנו מה כל תכשיט ולחלק את זה בינינו. היא ביקשה שנחפש את זה. היא כבר הייתה במיטה, לא יכלה לקום. היא אמרה לנו שהטמינה את זה בין העץ למדרכה. אמא שלי ואני חפרנו מסביב. היא כל פעם שאלה מה עם התיבה, מה עם התכשיטים. לא רצינו לצער אותה, אמרנו לה שנמשיך לחפש - אבל היא הבינה שזה כנראה לא שם כבר".

חפרתן ולא מצאתן את התיבה. חשבתן שאולי היא מדמיינת?
"חלקנו האמנו שזה נכון, שיש שם משהו, שהיא לא מדמיינת - אבל היו המון קולות במשפחה שאמרו: חבר'ה, היא כבר מבוגרת".

סבתא הלכה לעולמה בלי שמצאתן את התיבה.
"הייתה מועקה מאוד גדולה שלא הגשמנו לה את החלום. גם לה הייתה מועקה, היא הייתה מאוד עצובה. הבנו שכנראה זה נגנב, שמישהו מצא את זה - אולי ראו אותה מחביאה".

הבית שבו התגוררה הסבתא נמכר והגיע היום שבו המשפחה הייתה צריכה למסור את המפתח. "התעוררתי באותו יום להודעה מאמא שלי בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: 'אני מזכירה לכם שהיום אנחנו נפרדים מהבית. תבואו לקחת דברים אחרונים ולהיפרד'. חשבתי על איך לא מצאנו את זה, ושאולי זה עוד שם ומישהו אחר יימצא".

בדרכה להיפרד מהבית, פגשה ליאת לגמרי במקרה את השכן, אורי לינר בן ה-12. הוא החזיק בידיו גלאי מתכות. "הייתה כתבה בחדשות וזה עשה לי חשק לקנות גלאי", הסביר אורי, "אני לא כזה מחפש איתו, במקרה ביום הזה יצאתי איתו מהבית. ליאת שאלה אם אני יכול להשאיל לה את הגלאי". אורי וחבריו נרתמו למשימה, התנדבו לחפש עם גלאי המתכות באזור בחצר שבו אמורה להיות התיבה - והגלאי צפצף להם.

"בהתחלה חפרנו במקום שבו זה היה אמור להיות ומצאנו בורג. המשכנו לחפש, חפרנו, ומצאתי חתיכה של קופסת פלסטיק", סיפר אורי, "חפרתי עוד קצת, הכנסתי את היד ופתאום קלטתי שרשרת זהב על היד שלי".

ליאת, איך הרגשת באותו רגע?
"לא התעניינו בתכשיטים בכלל, לא הסתכלנו עליהם, פשוט ירדה לנו אבן מהלב שמצאנו את זה. זאת הייתה התרגשות מאוד גדולה. זה הפך את יום הפרידה מהבית של סבתא מיום עצוב, ליום סופר שמח".

מה שווי התכשיטים?
"יש שם תכשיטי זהב כבדים. מחזיקים אותם, וזה כבד ממש. יש שרשרת מאוד מיוחדת שקיבלה מחברה מצריה, לפני שעזבה את מצרים. היא דיברה עליה כל החיים".