החודש לפני 62 שנה, 113 בני אדם נהרגו באחד מאסונות התעופה הקטלניים ביותר בהיסטוריה. זה קרה ב-22 ביוני, 1962, אז טיסה 117 של חברת "אייר פראנס" המריאה לאמריקה הדרומית והתרסק באיים הקריביים. המטוס פגע בצלע הר באי גוואדלופ, בין פוארטו ריקו לטרינידד וטובגו, שם הוא היה אמור לבצע נחיתת חירום.

103 נוסעים ו-10 אנשי צוות נספו באסון. כלי התעופה – דגם באוינג 707 – טס במסלול שנחשב לארוך במיוחד: מצרפת לצ'ילה, דרך ליסבון, האיים האזוריים, האי גוואדלופ ופרו. בסופו של דבר, הוא היה אמור לנחות בסנטיאגו, בירת צ'ילה. המטוס היה חדש ונחנך רק ארבעה חודשים לפני. סיבת ההתרסקות נחשבת תעלומה עוד בימינו. אולם, ישנן כמה סברות לגבי אסון התעופה.

הסברה הרווחת גורסת שהמטוס נקלע למזג אוויר סוער באותו יום, עם סופות רעמים עזות ועננות נמוכה. על פי הדיווחים, המטוס סטה ממסלולו ב-9.3 ק"מ מערבה בגלל מזג האוויר וההתרסקות התרחשה על גבעה בשם  Dos D’Ane (תרגום: גב החמור), בגובה של כ-500 מטרים מעל פני הקרקע.

גורמים המעורים בפרטי האסון הוסיפו שמתחקיר האירוע עלו כל מיני פרטים משונים – העיקרי ביניהם הוא שמכשיר הניווט של כלי התעופה היה מושבת בזמן ההתרסקות. מעבר לזה, צוין שבשביל לבצע נחיתת חירום באי גוואדלופ הטייסים היו צריכים להנמיך את גובה במהירות אדירה.

טיסה 117 של חברת "אייר פראנס" נחשבת עוד בימינו לאחד מאסונות התעופה הקטלניים ביותר בהיסטוריה. באותה התקופה הקופסאות השחורות שמתעדות את כל נתוני הטיסה עדיין היו בתכנון ונועדו להתקנה רק בטיסות מסחריות. בארצות הברית, למשל, רק בשנת 1967 התחילו להתקין מקליט קול בתא הטייס במטוסים בעלי ארבעה מנועים.

טייסי חברת "אייר פראנס" ביקרו את הנהלת שדה התעופה בגוואדלופ בעקבות התאונה, על כך שהם לא ערוכים לטיפול במטוסים ובתרחישים מסוג זה. עם זאת, טקס ג'ונסטון, טייס ניסוי ראשי בחברת בואינג, טען באוטוביוגרפיה שלו משנת 2014 שצוותי "אייר פראנס" לא היו מקצועיים וכי "הם איחרו בדרך כלל לאימון צוות שאורגן על ידי היצרן" וכן ש"המטוסים לא קיבלו טיפול ראוי".