להציץ זה כיף, במיוחד כשלא תופסים אותך. זה כיף כמו כל דבר אסור שאנחנו עושים, אבל נגיד יש לנו אמות מידה, ויש לנו מוסר. אנחנו רק מדי פעם מכוונים את הראש שלנו בזווית כזאת שגם החלון של השכן נכנס לטווח הראייה שלנו, וזהו. יש אנשים שאצלם זאת סטייה, שמקבלים סיפוק רגשי ומיני מהצצה. הפסיכולוגיה כבר די ביססה את הקשר שבין הנאה מינית ומציצנות, אך כמה מהמציצנים האלה, כך ההיסטוריה מלמדת אותנו, יכולים לבצע לעתים עוד כמה פשעים, וזה נגמר לעתים ברצח והטרדה מינית.
הקרימינולוגית אן רול, כתבה בספרה הפופולרי ״זר לצידי״, על כך שטד באנדי, אולי הרוצח הסדרתי המפורסם מכולם, נהג להציץ על קורבנותיו הפוטנציאליים מבעד לחלונות ביתם במשך שעות. המקרים הבאים אמנם לא הפכו לרוצחים סדרתיים, אבל הם בהחלט לקחו את הסטייה שלהם צעד אחד יותר מדי, ולכיוון אפל במיוחד. אנחנו צופים בכם תמיד.
הצופה
הזוג דרק ומריה ברודוס, נכנסו ב-2014 לבית חדש בפרבר המנומנם ווסטפילד שבניו ג׳רזי. זה נשמע כמו התחלה של כל סרט אימה, וכן, זה מה שקרה. שלושה ימים בלבד לאחר שעברו להתגורר בבית הגדול והחדש, קיבל הזוג הצעיר ושלושת ילדיהם מכתב מצמרר: מוען ההודעה כינה את עצמו ״הצופה״ וטען שהוא חלק משושלת מלחיצה של צופים, שצופים תמיד על הבית הזה ספציפית. הוא כתב שסבו צפה על הבית בשנות ה-20, ושאביו צפה עליו בשנות ה-60, וכעת הגיע תורו לקחת על עצמו את תפקיד הצופה.
המכתב השני היה אפילו מלחיץ יותר שהכיל שני איומים חידתיים: ״האם מצאתם כבר מה מסתתר בקירות? עוד תגיע השעה״, ו״אני שמח לדעת את שמותיכם כעת, ואת שמו של הדם הטרי שהבאתם לי״. הסיפור הזה הגיע לכותרות של כל העיתונים המרכזיים בניו ג׳רזי וניו יורק, ואז צצו דיירי עבר של הבית שקצת שפכו אור על הסיוט המתרחש: ביל שפר, שגר עם משפחתו בבית הזה בשנות ה-50 וה-60, סיפר כי המקומיים בווסטפילד מאמינים ש״הצופה״ הוא תמהוני מקומי שנהנה להטריד אנשים בלי כל סיבה, אבל בגלל הם פוחדים מחקירה של העניין מהחשש שאם ירגיש עם הגב אל הקיר, יגיב באופן אלים.
כיום משפחת ברודוס עדיין מנסים ללא הצלחה למכור את ביתם, במחיר נמוך בהרבה ממה שקנו אותו, אך איש לא מעוניין. הצופה ממשיך לשלוח להם מסרים מלחיצים, ושואל אותם על סידורי השינה שלהם בבית. חוקר של ה-FBI מאמין ש״הצופה״ הוא זקן גריאטרי שסובל ממחלת נפש ששולח להם מכתבים להנאתו. כעת הם שוקלים לתבוע את הבעלים הקודמים של הבית שהסתיר מהם את קיומו של הצופה המטרידן.
המציצן הנורא ביותר בלונדון
לפי משטרת לונדון, ג׳ורג׳ תומאס, אב לאחד, הוא המציצן הנוראי ביותר שידעה העיר בכל תולדותיה. תואר מכובד בו זכה בעקבות תקופה בת 6 שנים שבה צילם מעל ל-3,500 אנשים מבלי ידיעתם או הסכמתם. חלק מהמצולמים היו ילדים ותינוקות. הוא לא הסתפק רק בצילום, ופיזר מאות מכשירי מעקב והקלטה גם בביתו שלו, ועד שירותים ציבוריים במסעדות, והוא רישת בערך את כל לונדון. כל המידע הזה הגיע לבסוף למחשב במשרדו של תומאס, והוא צפה והאזין להם לסיפוק יצריו המיניים.
רק במרץ 2015 גילתה המשטרה על הפרוייקט המטורף של תומאס, כשקולגה לעבודתו ב״ארנסט אנד יאנג״ גילתה מכשיר הקלטה במקלחות התאגיד. לאחר מכן, נמצאו בלוקר של ג׳ורג׳ במכון הכושר של החברה, שתי מצלמות וכרטיס זיכרון המכילים תמונות מעקב. בדצמבר 2015 נידון ל-4 שנות מאסר.
הקריפ במסכה
בדצמבר 2015, כשכולנו חגגנו, או לא חגגנו, את ראש השנה האזרחית החדשה, משפחת יינסי מווסטביה, אלאבמה סיימה את השנה בצורה עגומה במיוחד. בסביבות השעה 22:53 גבר זר פלש למרפסת המקורה של בית המשפחה. מצלמות האבטחה תפסו אותו כשהוא לבוש במסכה של נשיא ארה״ב רונלנד רייגן, ורק המסכה בלבד. הוא היה ערום לחלוטין פרט לגרב שכיסתה את איבר מינו.
הוא שהה שם במשך 30 שניות בלבד - הציץ לתוך הבית בזמן שהמשפחה חגגה ונעלם. יכול להיות שהוא ידע שמצלמות האבטחה יצלמו אותו, מאחר שבני הזוג יינסי הם סוג של מפורסמים מקומיים, כשדניאל יינסי השתתפה בעבר בתכנית ריאליטי בשם ״יפהפיות ג׳רזי״. המשטרה לא מצאה עוד תקריות מהסוג הזה באזור, ויכול להיות שהאיש פשוט היה שיכור, או השתתף במתיחה מסוג כלשהו. אנחנו די מעריצים אותו.
הרבי המציץ
טוב זה לא הקטע של הדת לבדוק בציציות? רבי ברי פרונדל היה רב בבית הכנסת בג׳ורג׳טאון, לא רחוק מוושינגטון הבירה. ב-2015 הודה באשמה של צילום נשים שרחצו במקווה. הוא צילם בסתר 52 נשים שהכנותיהם למקווה, ונשלח על כך ל-6 וחצי שנות מאסר.
בקיץ 2015 הגיש ערעור בו טען כי עליו להיות מואשם במקרה אחד של מציצנות, ולא 52. לא רק שהשופט הפדרלי אישר מחדש את הכרעת הדין המקורית, הוא קבע שאת שארית עונשו יעביר בבית כלא פדרלי, בו התנאים מחמירים יותר. הקהילה היהודית יצאה להגנתו של הרב, והביעה את סליחתה למעשיו הנלוזים, בעוד שהעיתונאי ג׳פרי שולביץ׳ כתב במקומון היהודי שעונשו של הרב היה כבד מדי, ולא מגיע לו להעביר את עונשו בבידוד.
רגלי המציצן
ב-16 באוגוסט 1986, באדמונד, אוקלוהומה, גארי דייל לארסון וארוסתו הותקפו בביתם על ידי פולש לא מזוהה. לארסון נדקר 24 פעמים בחזהו ובבטנו, אחרי שיצא מחדר השינה כדי לחקור רעש ששמע. כשארוסתו יצאה מהחדר לבדוק מדוע לארסון לא חוזר, היא מצאה גבר זר עומד בביתם. הוא תקף אותה ואנס אותה במשך 3 שעות תחת איומי סכין. כשסיים, קשר אותה בחבלים ודחף אותה לארון.
במשך עשורים נותר התיק לא מפוענח. 18 שנים אחרי הרצח נתפס ג׳ונתן סקוט גרהאם כשהוא יחף בחצר ביתו של תושב אדמונד, סקוט איגלטון, על ידי חיישני תנועה שהופעלו. ב-5 באפריל 2004 הוא הואשם במציצנות ובהטרדה של מספר תושבים שגרו מרחק בבלוק אחד ממקום הרצח של לארסון. המשטרה החליטה להשוות בין טביעות הרגליים של גרהאם לאלו של הרוצח מזירת הרצח - הן היו זהות לחלוטין. גרהאם הואשם ברצח מדרגה ראשונה ונידון לשלושה מאסרי עולם.