הבוקר של ה-30 באוגוסט, 1978, היה קדחתני עבור בני משפחת קאודן. ריצ'ארד, נהג משאית בן 28, הציע באופן ספונטני לאשתו בת ה-22, בלינדה, לצאת איתו ועם הילדים לטיול קמפינג ביערות מדינת אורגון – צפון-מערב ארה"ב. היא נענתה להצעה ויחד עם שני ילדיהם, דיוויד בן ה-5 ומליסה בת ה-5 חודשים, המשפחה עלתה על הרכב המשפחתי בדרכם אל נחל קרברי, השוכן סמוך לעיירה קופר. המשפחה התמקמה באתר קמפינג ליד מכוניתם ומשם, יצאו לטיולי יום קצרים ולשכשוכים במי הנחל הקרירים.
בבוקר של ה-1 בספטמבר, ריצ'ארד לקח את בנו למרכולית קטנה בעיר בשביל להשלים קנייה של כמה מצרכים להמשך היום. משפחת קאודן נערכה להישאר כמה שעות נוספות באזור נחל קרברי, לפני שיעזבו את המקום בדרכם לבית אמה של בלינדה. ריצ'ארד שילם על קרטון החלב, דיוויד סחב אותו למכוניתם והשניים חזרו לאתר הקמפינג – זאת הייתה הפעם האחרונה שמישהו מבני המשפחה נראה בחיים.
בית אמה של בלינדה כבר מזמן היה ערוך להגעתם של בתה, ריצ'ארד והילדים, אבל הם לא הופיעו. הבוקר הפך לצוהריים, שעות הצוהריים הפכו לערב והרביעייה לא הגיעה. היות והסבתא התגוררה פחות מ-2 ק"מ מאתר הקמפינג, היא החליטה לנסוע למקום בעצמה על מנת לבדוק מה שלום יקיריה. כשהגיעה לשם, היא הצטמררה לגלות את רכבם של בני המשפחה חונה לצד המחנה שלהם שננטש כפי שהיה – כשקרטון החלב שנקנה עוד באותו בוקר עדיין עומד חצי מלא על שולחן הפיקניק שלהם.
"אתר הקמפינג הזה היה מבעית"
שוטרים הוזעקו לאתר הקמפינג בהקדם האפשרי, אך אלו לא זיהו שום סימן לאלימות. למרות זאת, רבים מהם העידו על תחושה מאוד לא נעימה שאפפה את הזירה. אחד השוטרים שסרק את האזור תיאר את המקום לכתבים מקומיים ואמר: "אתר הקמפינג הזה היה מבעית. כל הדברים נשארו במקומם ובני המשפחה נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה". חוקרים הפריכו מהר מאוד כל חשד לשוד, שכן הארנקים של ההורים נמצאו במכוניתם. כל החפצים של המשפחה עדיין היו במקומם, כולל הסיגריות האהובות על בלינדה והבגדים של הילדים. למעשה, הדבר היחיד שהיה חסר היו בגדי הרחצה של כולם.
משלחות חיפוש המורכבות ממאות קציני משטרה, אנשי כוחות הצלה ומתנדבים, סרקו את האזור בחיפוש אחר ארבעת בני משפחת קאודן. במרוצת הימים, הרשויות המקומיות הורו לשלב אנשי יחידות מיוחדות בחיפושים אחר הנעדרים, כולל גששים וטייסים עם מצלמות אינפרה אדום ואמצעים לראיית לילה – אבל כל המאמצים עלו בתוהו. שבוע חלף מאז תחילת החיפושים ולא נמצא שום סימן למשפחת קאודן. לסגן מארק קייזר, החוקר הראשי, לא נותרה ברירה. הוא הורה לצמצם את היקף החיפושים ומאותו רגע, תיק החקירה נותר פתוח. 7 חודשים מאוחר יותר, הפרשה עלתה לכותרות בשנית בעקבות חשיפה מזוויעה.
ב-12 באפריל, 1975, שני גברים סיירו בנחלים באזור קופר בחיפוש אחר זהב כשהם נתקלו בצחנה איומה. לפתע, הם מצאו גופה של גבר במצב ריקבון מתקדם שנקשרה לעץ. שוטרים שהוזעקו למקום מצאו לאחר מכן את גופותיהם של אישה, ילד קטן ותינוקת שננטשו במערה שכניסתה נחסמה עם סלעים ואבנים. הגופות נשלחו במהרה למכון פתולוגי, שם הן זוהו באמצעות בדיקת מנשך פה בתור ריצ'ארד, בלינדה, דיוויד ומליסה קאודן. ממצאי הנתיחה לאחר המוות קבעו כי כולם מתו כתוצאה מירייה לראש עם קליע בקוטר 0.22. בעקבות הממצאים החדשים, בלשים מיהרו לחדש את החקירה.
עם הדיווחים על מציאת הגופות, החלו לזרום לחוקרים עדויות חדשות לגבי הפרשה המסתורית. בני משפחה מלוס אנג'לס העידו כי הם שהו בקרבת אתר הקמפינג בשעות הצוהריים של ה-1 בספטמבר, כשהם נתקלו בטנדר עם שלושה אנשים חשודים. אבי המשפחה סיפר לחוקרים: "הם התנהגו כאילו הם חיכו שנלך משם ובכנות, זה גרם לנו להרגיש מאוד לא בנוח. אז נסענו משם".
גבר מקומי שהשתתף במסעות החיפוש טען שגופותיהם של בלינדה, דיוויד ומליסה ככל הנראה ננטשו במערה אחרי השבוע הראשון של אותו חודש ספטמבר. בשיחה עם חוקרים, הגבר סיפר שהוא מכיר היטב את האזור ואותה מערה הייתה בין המקומות הראשונים שחיפש בהם – אך היא הייתה ריקה בימים הראשונים של החיפוש. כדי להוכיח את טענתו, הוא הוביל את החוקרים היישר למערה שבה מצאו את גופותיהם של האם והילדים. בשלב הזה, הסברה הרווחת הייתה שהמשפחה נתקלה באדם חמוש שלמעשה חטף אותם באיומי אקדח – והיה להם גם חשוד עיקרי.
דוויין לי ליטל הפך עד מהרה לחשוד המרכזי בפרשת הרצח המסתורית. מוכר היטב לרשויות האכיפה, ליטל הורשע באונס ורצח עוד כשהיה בן 16 ונידון לרצות 9 שנים במוסדות כליאה שונים. ב-24 במאי 1974, שלושה חודשים לפני היעלמותם של בני המשפחה, הרוצח שוחרר מבית הסוהר ועל פי ממצאי חקירת המשטרה, שהה באזור העיר קופר בתחילת חודש ספטמבר. זוגתו דאז אפילו העידה בפני בלשים כי היה ברשותו של ליטל רובה עם קליבר בקוטר 0.22. בינואר 1975, הוא נשלח בחזרה לכלא על הפרת תקופת המבחן שלו. הוא שוחרר שנתיים לאחר מכן ואז נעצר שוב בקיץ של 1980, אחרי שאנס ותקף באכזריות אישה בהיריון. בעקבות התקרית, הוא נידון לרצות 3 מאסרי עולם. חוקרים ניסו לאורך תקופת מאסרו לשוחח איתו על מעשיו בקופר בספטמבר 1974, אך ליטל סרב לשתף פעולה עמם או להתייחס לפרשה.
גורמים המעורים בפרטי החקירה סבורים כי ייתכן ששלושת האנשים שנראו בטנדר ב-1 בספטמבר היו ליטל והוריו – שהיו הבעלים של כלי רכב זהה לזה שתואר על ידי בני המשפחה מלוס אנג'לס. כמו כן, כורה מקומי אמר שליטל והוריו התארחו אצלו באותם ימים ואפילו חתמו על ספר האורחים בבקתת האירוח שלו בעיר. למרות זאת, הוריו של החשוד הכחישו כל קשר לפרשה.
בשנת 2009, אסיר ששמו ראסטי קלי העיד שחלק תא עם ליטל ושזה הודה בפניו כי אכן היה אחראי לרצח ההמוני. על אף שהיו לחוקרים שורה של ראיות שקושרות את הרוצח המורשע לטבח של בני משפחת קאודן, הן היו נסיבתיות בלבד ורשויות החוק מעולם לא הגישו נגדו כתב אישום. בנוסף לכך, הם לא יכלו להבין מה היה עלול להיות המניע לרציחות הנוראיות.
עוד בימינו, הטבח של בני משפחת קאודן נותר לא פתור. היעלמותם של ריצ'ארד, בלינדה, דיוויד ומליסה הובילו את הרשויות לפתוח במסע החיפוש הגדול בתולדות המדינה – אבל בסופו של דבר המבצע לא הוביל לדבר. במרוצת הזמן, הפרשה הוגדרה בתור תעלומת הפשע המסתורית ביותר בתולדות מדינת אורגון. יותר מארבעה עשורים חלפו מאז שמשפחה שלמה איבדה את חייה בנסיבות מחרידות ורשויות האכיפה עדיין לא קרובות למצוא פתרון למה שקרה שם באותו יום גורלי של ה-1 בספטמבר.