ג'ייק האנדל, בן ה-36 מקליפורניה, התמודד עם אחד הסיוטים הגדולים ביותר שאפשר לדמיין, לאחר שסבל במשך כמעט שנה מ"תסמונת הנעילה" כתוצאה מהתמכרותו להרואין. בתסמונת זו נוצרת פגיעה באספקת הדם לאזור גזע המוח והיא מזכירה תרדמת, היות שהחולים בה משותקים לגמרי. אולם, בשונה מקומה הם נמצאים בהכרה מלאה ויכולים להזיז את עיניהם.

האנדל, שנחשב כ"חיית מסיבות" בצעירותו, נאבק במשך שנים בדיכאון ובנדודי שינה, מה שהביא אותו לתלות באלכוהול ובסמים. ככל שהתבגר הוא תיאר את עצמו כ"מכור בתפקוד גבוה". באביב של 2017 החל האנדל להראות כמה תסמינים חריגים, בהם קול גבוה במיוחד וסטייה בזמן הליכה. עם הזמן הוא החל לאבד לגמרי את שיווי המשקל שלו.

"הייתי צריך לשים את הידיים שלי על הקירות כדי להצליח ללכת", הוא תיאר בסרטון שהעלה ליוטיוב. לאחר שהלך להיבדק, מצאו הרופאים תסמינים דמויי שבץ. למרות זאת, הוא היה סקפטי שזה אכן המקרה, כיוון שהוא הרגיש כך במשך כמה שבועות. אז אמרו הרופאים כי הוא ככל הנראה סובל מנזק מוחי בלתי הפיך, ונתנו לו עד שישה חודשים לחיות. הם ציינו כי תוך שלושה עד ארבעה חודשים הוא יאבד את יכולת הבליעה והדיבור, את היכולת ללכת או אפילו לשבת בצורה זקופה. ואכן, תוך זמן קצר הוא הוכרז כבעל "מוות מוחי" – אף שהסתבר שזה לא היה המקרה.

כלוא בתוך עצמו

האנדל טוען שהוא הבין שהוא מודע לחלוטין למה שמתרחש סביבו אחרי ששמע שיחה בין שתי אחיות סביב מיטת הטיפולים שלו. בשיחה השתיים צחקקו ואמרו כי "אולי הן לא צריכות לדבר ליד המטופל" ושהוא "גם ככה לא שומע כי הוא במוות מוחי".

"הרגשתי כל כך הרבה דברים כששמעתי אותן. חשבתי לעצמי 'אלוהים הם חושבים שאני מת', ו'האם ככה נראה מוות מוחי'". כשהבין שהוא יכול חשוב ולזכור, הוא הבין שהאבחנה שקיבל שגויה והבטיח לעצמו שהוא לא יאבד את שפיותו עקב המצב: "דקות הרגישו כמו שעות, שעות הרגישו כמו ימים, ימים הרגישו כמו שבועות. בשלב מסוים לא יכולתי לדעת איזה יום היום. ניסיתי לספור שניות כדי להבין אם עברה דקה".

במהלך האשפוז הוא חווה לדבריו יחס מכבד, אך היו גם מקרים שבהם הרגיש מושפל. "אני זוכר שאחד מהאחים נכנס לחדר ואמר 'לא בא לי לצחצח לו שיניים היום', ופשוט יצא", סיפר האנדל. לדבריו, הוא סבל מרגישות יתר בכל גופו. משב רוח קליל גרם לעורו לכאוב, השמיכות היו לא נוחות, כשכיסו אותו בפוך הוא סבל מחום מבלי שום יכולת להגיד את זה. פעם אחת הוא אפילו לקה בהתקף גירודים מבלי יכולת לעשות דבר בנידון. אז, יום אחד, עשרה חודשים לאחר תחילת האפיזודה הרפואית, הייתה לו פריצת דרך.

"הרופאים עשו את הסיבוב הרגיל שלהם ואני שמעתי אותם פתאום אומרים 'הוא מזיז משהו'", סיפר האנדל. "אז מישהו מהם אמר לי: 'אני לא יודע אם אתה יכול לשמוע אותי, אבל אם כן תעשה את שוב'". עם כל הכוחות שלו הוא הצליח לזוז מעט.

בעקבות השיפור במצבו הובא קלינאי תקשורת וזה תקשר איתו במשך תקופה דרך מצמוצי העיניים, עד שהאנדל למד לדבר שוב. היום הוא כבר חזר לדבר, אם כי עדיין יש דברים שהוא מתקשה בהם כמו שתיית מים: "אני מעריך כל דבר", הוא אמר בסרטון היוטיוב שלו. "כל השקפת העולם שלי השתנתה".