13 באוגוסט, 2011. יום שבת, חצי האי קמצ'טקה, המזרח הרחוק של רוסיה. מכונית עוצרת בצד הכביש ליד היערות של הכפר טרמליניי. שני אנשים יוצאים ממנו, גבר ואישה: איגור צייגננקוב בן ה-45 ובתו החורגת, אולגה מוסקלבה בת ה-19. הוא נועל את המכונית והשניים עושים את דרכם אל הסבך, לכיוון שביל ההליכה שמוביל אל נהר פרטונקה.
זו הפעם השנייה שאיגור פוקד את המקום ביממה האחרונה. יום קודם לכן, הוא נסע לנהר כדי לדוג. למרות זאת, הוא נאלץ לחזור למקום בשנית עם בתו החורגת כדי להחזיר לה את חכת הדיג ששכח במקום. השעה הייתה לקראת 12:00 בצהריים כשהם שמעו רשרוש חשוד מגיע מכיוון העשבים הגבוהים. אולגה, שהלכה מקדימה, לא ייחסה שום חשיבות לרעש והמשיכה בשלה. אז, בלי שום אזהרה, היא שמעה חבטה אדירה וכשהסתובבה ראתה את איגור שרוע על הארץ. מעליו עמדה הדובה העצומה.
אולגה רצה בכל כוחה לכיוון היער כשחיית הבר דולקת אחריה. על פי ההערכות, היא הצליחה להגיע למרחק של כ-70 מטרים לפני שהדובה הכשילה אותה והפילה אותה על האדמה הקרה. אולגה ניסתה להתנגד בכל כוחה, אבל זה היה חסר תועלת. הטורפת האימתנית ששקלה כפול ממנה גררה כמה עשרות מטרים משם. באקט נואש אחרון, אולגה שלפה את הטלפון הנייד מכיסה והתקשרה לאמה.
"אמא הדובה אוכלת אותי!"
כשטטיאנה ענתה לטלפון, היא לא שיערה בדעתה שזו תהיה השיחה הנוראית ביותר בחייה. בצד השני, היא שמעה את בתה הצעירה זועקת באימה לעזרה ונאנקת מכאבים. "בהתחלה חשבתי שזו איזה בדיחה חולנית, אבל אז יכולתי לשמוע את הדובה", סיפרה טטיאנה לכתבים מקומיים. "היא צרחה לי באוזן 'אמא, היא אוכלת אותי! אמא הדובה אוכלת אותי! תעזרי לי!'. אז השיחה התנתקה".
טטיאנה תיארה מאוחר יותר כיצד יכלה לשמוע מעבר לזעקות הכאב של בתה גם את הנהמות של חיית הטרף. "באותו רגע לא הבנתי מה אני שומעת", הוסיפה. "היום אני מבינה שזה היה הקולות של הדובה לועסת, קורעת ממנה את הבשר ושוברת לה את העצמות. אני חושבת שאם הייתי מבינה את זה אז, הייתי פשוט מתה במקום".
האם הנואשת סיפרה שהאדם הראשון שניסתה ליצור איתו קשר היה איגור, אך הוא לא ענה לשיחה. טטיאנה לא ידעה את זה באותם רגעים גורליים, אבל בעלה כבר שכב מת אחרי שהדובה שברה לו את הגולגולת כמה עשרות מטרים מנהר פרטונקה. לאחר מכן, היא יצרה קשר עם אחיו של איגור, אנדריי, ומאוחר יותר, גם עם המשטרה. היא התחננה שימהרו לנהר לפני שזה יהיה מאוחר מדי. אז, היא קיבלה שיחה נוספת מבתה.
"אמא, הם חזרו", היא אמרה בקול חלש ותיארה כיצד הדובה חזרה עם שלושת הגורים שלה. "אמא הם הולכים לאכול אותי!", היא אמרה לפני שהשיחה נותקה בשנית. טטיאנה סיפרה מאוחר יותר שקיבלה מבתה שיחה נוספת כמה דקות לאחר מכן ובה הבינה שאולגה כבר יודעת שאלו רגעיה האחרונים על פני האדמה. "היא אמרה לי: 'אמא, זה בסדר, לא כואב לי יותר'", סיפרה. "אולגה אמרה שהיא כבר לא סובלת וביקשה ממני לסלוח לה על הכל. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. זה היה המשפט האחרון שהיא אמרה לי לפני שמתה".
אנדריי וכוחות המשטרה המקומיים הגיעו לזירה כחצי שעה מאוחר יותר. הראשונים סיפרו שהדובה והגורים עדיין טרפו את איגור ואולגה כשהגיעו למקום. למרות זאת, שניהם כבר לא היו בחיים באותו זמן. שישה פקחים של רשות שמורות הטבע הוזעקו למקום ומצוד נפתח אחר הדובים. ביום שלמחרת, יחידת כלבני גישוש וציידים הגיעו למקום כדי לסייע לתפוס חיות הטרף. תוך כמה שעות, כולם נמצאו ביער ונורו למוות.
אחד הציידים תיאר את הרגע שבו אחד הגורים הסתער על הכוח, לפני שנורה למוות עם רובה הציד. "לפי הגודל שלו, הייתי אומר שהגור היה בן שנתיים", סיפר. "הם אולי גורים, אבל עדיין מאוד מסוכנים. דוב בן שנתיים גדול יותר מזאב ואם הוא מפתיע אותך, הוא יכול להרוג אותך".
גופותיהם של הדובה ושלושת גוריה נשלחו לתחנת המשטרה במחוז אליזובו, שם ציידים רוקנו את תוכן הקיבה שלהם עד הגעתו של פרקליט המחוז. כשזה סוף-סוף הופיע, הוא סרב לראות את הממצאים שכללו כמה מחלקי הגופה של איגור ואולגה. גופות הקורבנות נשלחו בינתיים למכון לרפואה משפטית ומשם, לבית הלוויות בכפר קוריאקי.
איגור ואולגה נקברו ב-17 באוגוסט, 4 ימים אחרי מותם. במהלך הטקס מקורבים הספידו את בת ה-19 ותיארו אותה כנערה חרוצה שחלמה להפוך לפסיכולוגית ולעזור לאחרים. חבר אחד תיאר כיצד היא לא חששה מעבודה קשה ובמשך שנתיים, עבדה בגני ילדים באזור. היא התקבלה לאוניברסיטה זמן קצר לפני מותה.
טטיאנה הספידה את בתה והגדירה אותה כנערה מוכשרת וידידותית, אך גם חדורת מטרה. ב-1 ספטמבר, היא הייתה אמורה להתחיל עבודה חדשה זמן קצר לפני תחילת הלימודים וגם תכננה ללמוד נהיגה. למרות זאת, כל התוכניות שלה נגדעו בעקבות ההיתקלות הקטלנית בדרך לנהר פרטונקה.
עוקבים אדוקים של המדור יודעים שזו לא הפעם הראשונה שכתבנו על מקרה שבו אדם נהרג בהיתקלות עם דוב. לפני יותר משנה, הבאנו לכם את הסיפור של טימותי טרדוול, האמריקאי המוכר גם בתור "איש הגריזלי", שטיפח לאורך חייו אובססיה מופרעת לדובים וניסה לחקור אותם באזורי המחייה שלהם – לרוב בניגוד להוראות הבטיחות של פקחי שמורות הטבע.
במשך 13 שנים, טימותי טרדוול השקיע את מיטב זמנו במחקר ותצפית על זני דובים שונים שחיים באזור שמורת הטבע הלאומית קאטמאי, אשר שוכנת בחלקו הצפוני של חצי האי אלסקה. חמוש במצלמת וידיאו ויומני מסע, הוא תיעד באדיקות את חיות הבר באזור אותו כינה "מקדש הגריזלי". טרדוול צבר למעלה מ-100 שעות צילום באזור, כולל סרטונים של דובים, שועלים ווידויים אישיים. ככל שבילה שם יותר זמן, הקשר של חובב הטבע לציוויליזציה הלך ונעלם, ואילו הקשר שלו אל חיות הטרף התהדק. למרות זאת, החיבה שלו לטורפים האימתניים הפכה בסופו של דבר לקטלנית.
ב-6 באוקטובר, 2003, פקחים של שירות הפארקים הלאומיים מצאו את שרידי גופתו של טרדוול וזוגתו, איימי היוג'נרד, בסמוך לאגמון בשמורת הטבע קטאמאי. גופותיהם היו מרוטשות לחלוטין ולמרות זאת, בני משפחתו של טרדוול אישרו את זהותו אחרי שפתולוגים מצאו את שעון היד שלו בקרביים של דוב מס' 141 – חיית הבר שטרפה אותו.
בימים שאחרי מציאת הגופות, החוקרים מצאו בזירה גם את מצלמת הווידיאו של טרדוול וגילו שהיא הקליטה את הרגע המצמרר שבו הדוב תקף את בני הזוג. ההקלטה, שנמשכה 6 דקות וכללה רק רצועת סאונד, הפכה לעדות הנוראית היחידה מאותו לילה גורלי ומשמיעה את זעקות האימה של השניים בזמן שהדוב תוקף את טימותי.