בפעם הבאה שאתם רואים את הסרט "מוגלי", אתם מוזמנים לחשוב על הסיפור הבא ולהיזכר בכך שהמציאות עולה על כל דמיון: ילדה בת 3 שרדה 11 ימים ולילות בשמורת טבע פראית שמכילה, בין היתר, זאבים, שועלים ודובים.
הכל התחיל כשקארינה, שגרה יחד עם משפחתה בכפר נידח בערבות רוסיה, יצאה לטיול מחוץ לבית ביחד עם כלבה הגור. בשלב מסוים היא הבינה שהיא הלכה לאיבוד, ומצאה את עצמה באמצע היערות שמסביב לביתה. בתחילה אמה כלל לא הבחינה שהיא נעדרת, משום שהניחה שבתה התלוותה לאביה, אשר יצא למסע רגלי אל הכפר בו גדל. האב, לעומת זאת, כלל לא היה מודע לכך שבתו יצאה ככל הנראה בעקבותיו. לאחר ארבעה ימים יצרו השניים קשר ואז הבינה האם שבתה הלכה לאיבוד, והזעיקה את כוחות ההצלה שניהלו חיפושים ארוכים ללא תוצאות.
קארינה, בינתיים, אכלה גרגרי פטל, שתתה מי נהר והכינה לעצמה מיטה מעשבים ארוכים ושוטים, שנפוצים בתקופת הקיץ באזור ההוא ברוסיה. למרבה האירוניה, דווקא העשבים הארוכים הללו הקשו על משלחות החיפוש לאתר אותה במשך זמן כה רב. רפובליקת סאחה-יקוטיה ברוסיה נחשבת לאזור הקר ביותר ביבשת, אך בתקופת הקיץ מגיעות הטמפרטורות "רק" לכ-6 מעלות צלזיוס. כל המומחים העריכו שסיכויי ההישרדות בתנאים כאלה הם מינימליים, במקרה הטוב.
לאחר לא פחות מתשעה ימים מאז שנעלמה, צץ לפתע גור הכלבים שלה בכפר. במשלחת החילוץ התייחסו לכך כסימן רע, ויצאו מתוך נקודת הנחה שיחד עם הכלב סיכויי ההישרדות של קארינה גדולים יותר, הן מבחינת שמירה על חום גוף והן מבחינת הישרדות בשטח. יחד עם זאת, הכלב עזר להנחות את המשלחת אל מקום הימצאה של קארינה. בדיעבד התברר שהכלב אכן שמר עם חום גופה במשך יותר משבוע, ואז החליט לעזוב אותה ולקרוא לעזרה.
משלחת החילוץ שהחלה לעקוב אחר הכלב, שמה לב לעקבות של רגליים יחפות. הם יצאו מנקודת הנחה שאם היא איבדה את נעליה, היא תנסה להתרחק מהאזור המיוער הקשה ומענפים וזרדים, ותעדיף שטחים פתוחים. ואז לפתע הם פשוט ראו אותה יושבת לה בדשא. הם מיהרו אליה, עטפו אותה, העניקו לה תה חם ואוכל ומיד הבהילו אותה לרופאים. קארינה שקלה בקושי 10 קילו, לפי הדיווחים, אבל הייתה בהכרה מלאה. למרבה הפלא, למרות שהאזור כאמור שורץ דובים, איילים, זאבים, שועלים וצבאים, הפציעות החמורות ביותר שלה היו עקיצות של חרקים ושריטות בכפות רגליה.
פסיכולוגים שבדקו לאחר מכן את הילדה קבעו שלא נגרם לה נזק מוחי בעקבות החוויה, וכי היא מדברת, מגיבה באופן נורמלי לסביבתה ואף זוכרת את מה שקרה לה, למרות שהיא לא ממש מעוניינת לשוחח עליה. לא מאוד מפתיע.
(מקור)