מספר ההרוגים באסון הדוחק והצפיפות אתמול (שבת) בסיאול, בירת דרום קוריאה, עלה הבוקר ל-153. קרוב למאה בני אדם עדיין מטופלים בבתי החולים, והרשויות במדינה מבהירות כי עדיין לא הושלם תהליך הזיהוי של כל הגופות. ישראלים שנכחו באזור האסון ושוחחו עם N12 מספרים על כמויות אדירות של אנשים שהיו במקום צר וקטן יחסית, במה שהולך ומתברר כאחד האסונות האזרחיים החמורים ביותר בהיסטוריה של דרום קוריאה.
הנשיא הדרום קוריאני יון הודיע על יום אבל בעקבות האסון בחגיגות ההאלווין אמש באיזור איטוון בבירה. על פי הדיווחים, רובם הגדול של ההרוגים והפצועים שמתו מאירועים לבביים וקוצר נשימה, הם בשנות ה-20 לחייהם. בין ההרוגים גם יש לא מעט אזרחים זרים שבילו בחגיגות הגדולות.
נווה גרופי, ישראלי שחי סמוך לאזור האסון ונמצא בסיאול בשל רילוקיישן מהעבודה, אמר ל-N12: "הייתי בלב האירוע, זה היה לצערי שילוב של כמות אנשים לא נורמלית על שטח קטן יחסית, חוסר נוכחות משטרתית ו'רובוטיות' קוריאנית". לדבריו, העובדה שהוא מעט יותר גבוה מהקוריאני הממוצע סייעה לו להינצל ולשמור על יכולת נשימה בתוך ההמון הרב.
"ראיתי את הגופות, לצערנו היה קשה לפספס את זה. אני גר מאוד קרוב לשם", סיפר. "היום הרחוב סגור ברובו, אבל יש עוד כמה עדויות לאסון בדמות חלקי תחפושות וכדומה. הרחוב הזה תמיד עמוס, זה לא דבר חדש – זה לב הבילויים של השכונה, קצת צפוף, אבל לא משהו שלא רגילים אליו. לצערנו, אתמול זה היה ברמה אחרת".
הרחוב שבו אירע האסון נחשב לרחוב המרכזי ביותר באזור מבחינת תיירות ובילויים, והוא עמוס במסעדות ובארים. בנוסף, מדובר ברחוב צר מאוד ובעל מדרון תלול יחסית, מה שתרם מאוד לדוחק והצפיפות שגרמו לאסון.
גרופי דוחה את הטענות כי הופעה של זמר מפורסם גרמה לשיא הצפיפות והדוחק. "גם אם הייתה הופעה כזו, זה לא בגלל זה. האלווין הפך מאוד פופולרי בקוריאה בשנים האחרונה, וזו בעצם הפעם הראשונה אחרי הקורונה. הקוריאנים מאוד אוהבים להתחפש. היו פה כ-100 אלף איש, זה בעיקר בעיה גדולה של המשטרה ושל הקוריאנים עצמם. זה היה יכול להיפתר בקלות ברגע שזה התחיל.
העומס החריג – לאחר שנות הקורונה
אושרית ציון, ישראלית בעלת בית ספר לריקודי "קיי-פופ" שמדי שנה לוקחת את תלמידותיה לפסטיבל ההאלווין בסיאול סיפרה ל-N12: "כל שנה בסוף אוקטובר יש חגיגות ההאלווין, והשיא מגיע בעיקר ביומיים האחרונים, ועד הקורונה תמיד הייתי מגיעה לחגיגות. מדובר במדינה מסודרת וממושמעת. תמיד יש מסלול מסוד שהולך וחוזר, ואף פעם לא היה דבר שמתקרב לזה".
ציון העריכה כי העובדה שהפעם מדובר בחגיגות ראשונות לאחר שנות הקורונה תרמה לעומס החריג של האנשים. "להערכתי, בעקבות שלוש השנים שבהן לא היו חגיגות בשל הקורונה כולם רצו להגיע, לפרוק וליהנות. כבר ביום שישי בערב ראינו שהיו המון אנשים, אבל אתמול היה היום האחרון, ואני חושבת שהכמות הגדולה במיוחד אתמול היא מכיוון שבימי ראשון יש חופש – וגם המבוגרים וגם הצעירים יכלו להגיע ולחגוג לפני יום המנוחה בראשון".
היא סיפרה שכבר ביציאה מהמלון, עם צאת השבת, היא והתלמידות שאיתה ראו באזור הרכבת את כמות האנשים הגדולה, והחלו לחשוש. "יצאנו מהרכבת באזור יציאה מספר 4, שהייתה בדיוק בציר של נחיל האנשים. ברגע שראינו את הדוחק אמרתי לבנות שאנחנו לא מתקדמות ולא נכנסות למרכז של הבארים. בשעה 21:00 (שעון מקומי) נכנסנו לסאבווי, וגם שם היו צפיפות ודוחק מטורפים".
"הרשויות תפקדו יותר טוב ממה שהיה באסון במירון"
היא סיפרה כי מיד פנתה באמצעות הרשתות החברתיות לכל הישראלים שהיא מכירה בסיאול, והזהירה אותם שלא להתקרב לאזור ולהיזהר גם מתחנות הרכבת. בצירוף מקרים טראגי, ציון הייתה באירוע דומה לפני כשנה וחצי בלבד – כאשר הגיעה להעניק עזרה ראשונה באסון במירון. "מיד היו לי פלאשבקים ממירון", סיפרה. "בשעה 22:00 התחילו הדיווחים על דחיפות ואנשים שסובלים מחוסר חמצן, ובשעה 22:22 התחילו הדיווחים הרשמיים על האסון".
לדבריה, בזמן האסון עצמו – כוחות ההצלה בשטח שפעלו באסון במירון תפקדו בצורה טובה הרבה יותר. יחד עם זאת, היא אומרת כי התפקוד של הרשויות וממשלת קוריאה בניהול האסון היה טוב בהרבה מזה של משטרת ישראל באסון במירון.
"באסון במירון, כשהתחילה הצפיפות, הצלחנו להרים אנשים שצעקו לעזרה ולהוציא אותם מהגובה. פה בדרום קוריאה ראינו תמונות רבות של אנשים שזועקים לעזרה והשוטרים רק מנסים למשוך אותם החוצה, אבל איש לא חשב למשוך כלפי מעלה. מנגד, ממשלת קוריאה תפקדה מהר והצליחה להקים מערך מאוד מהיר ויעיל – מיד סגרו את כל הרחובות לרכב פרטיים, הגיעו מלא אוטובים עם שוטרים וחובשים והגיעו הרבה אמבולנסים. פה היה יותר סדר ותפעול נכון יותר".
למרות יום האבל שהוכרז היום רשמית, ציון סיפרה כי החגיגות נמשכות גם היום והיא בדרכה להופעת מוזיקה שקנתה כרטיסים אליה מבעוד מועד. "זה די תמוה, הרבה אנשים שהיו שם המשיכו לרקוד ולשיר גם לאחר שנודע על האסון. אצלנו הכול הפסיק באותו רגע, וכך גם ברחוב הראשי, אבל מסביב לא והדברים נמשכו", סיפרה.