1 במרץ, 1999. מלבורן, אוסטרליה. רייצ'ל ברבר בת ה-15 יורדת בתחנת הרכבת העירונית אחרי שקיבלה טרמפ מאביה, מייקל. היא עושה את דרכה ליום צילומים אותו ארגנה אחת החברות שלה שאמור לקחת רק כמה שעות. אביה אמר שהוא יבוא לאסוף אותה מאוחר יותר, בזמן שהיא הבטיחה להגיע לכל המאוחר בשעה 18:15. השניים נפרדו לשלום, רייצ'ל עלתה על הרכבת ומייקל נסע למקום העבודה שלו – לא מודע לעובדה שזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה את בתו בחיים.
רייצ'ל ברבר הייתה אחת התלמידות האהובות ביותר בבית ספרה. מוכרת היטב בתור תלמידה שקדנית, טובת לב ונערה יפהפייה, היא הייתה בדרכה להיות רקדנית במחזות זמר ודוגמנית. זמן קצר לפני היעלמותה, היא סיפרה לבן זוגה, מאני קרלה, שהיא קיבלה הצעה להשתתף ביום צילומים והבטיחה שזה "הדבר האמיתי". מאני סיפר מאוחר יותר שהיא סרבה למסור לו מידע על הפרויקט בטענה שהוא סודי, אבל הבטיחה שלא מדובר במשהו לא מוסרי. כמו כן, בדומה לשיחות עם הוריה, היא שבה וחזרה על כך שקיבלה את ההצעה מחברה ותיקה.
הוריה של רייצ'ל דיווחו על היעלמותה למשטרה כבר באותו ערב, אבל חוקרי המשטרה לא מיהרו לבחון את הפרשה. גורם המעורה בפרטי החקירה סיפר מאוחר יותר כי הסברה הרווחת של הבלשים הייתה שהנערה ברחה מביתה – אולי אפילו נכנסה להיריון. למרות זאת, עדי ראייה טענו כי ראו את הנערה יורדת באחת מתחנות הרכבת בעיר, כשהיא מלווה על ידי אישה עם שיער בלונדיני.
יותר משבוע חלף מאז היעלמותה ולא הייתה שום פריצת דרך בחקירה והתסכול בקרב בני המשפחה הלך וגבר. חוסר ההיענות של המשטרה לחקור את היעלמותה של רייצ'ל הוביל את הוריה לקחת את העניינים לידיים שלהם. אמה, אליזבת' ברבר, החליטה בשלב מסוים לבדוק את יומן השיחות של הטלפון הביתי בתקווה למצוא רמז כלשהו. עד מהרה, היא עברה על כל מספרי השיחות הנכנסות, עד שנתקלה במספר לא מוכר שהתקשרו ממנו לבית כמה ימים לפני היעלמותה. רק בדיעבד, התברר לה שזה היה מספר הטלפון של מי שאחראי לרצח האכזרי של בתה.
בעקבות האישה הבלונדינית
13 במרץ, 1999. המשטרה מדווחת למשפחה על תפנית בפרשת ההיעלמות: גופתה של רייצ'ל נמצאה בקבר רדוד באזור קילמור, כ-30 ק"מ צפונית למלבורן. גופתה נחשפה כשכלי הרצח, כבל טלפון, עדיין כרוך סביב צווארה של הקורבן. היא הועברה למכון לרפואה משפטית, שם מומחים קבעו כי סיבת המוות היא חנק. כמו כן, סדרת בדיקות טוקסיקולוגיה מצאו במערכת הדם שלה שרידים של תרופה אנטי-היסטמינית. לאור ממצאי הנתיחה לאחר המוות, בלשים סברו כעת כי הנערה סוממה בעזרת תרופת שינה, לפני שנרצחה באמצעות כבל הטלפון. השלב הבא, לבחון את הראייה העיקרית שנמצאה בזירת הרצח.
חוקרי המשטרה בחנו את כבל הטלפון וגילו שהוא שייך למשרד במלבורן. בדיקה נוספת העלתה כי באותו משרד עבדה קרולין ריד רוברטסון, בת 19 שהייתה בעברה השמרטפית של רייצ'ל ומאז הפכה לחברה ותיקה של הנערה. בלשים ניסו למצוא אותה במקום עבודתה לצורך תשאול, אבל היא לא הייתה שם. למעשה, אחת העמיתות שלה למשרד סיפרה לחוקרים שהיא חשה ברע בשבועות האחרונים והיא נמצאת בחופשת מחלה כבר תקופה ארוכה. על כן, שוטרים הוזעקו אל דירתה.
רשויות האכיפה פרצו למקום ומצאו את קרולין מעולפת על הרצפה. שוטר שהשתתף בפשיטה על הדירה סיפר שזה היה נראה כאילו היא קיבלה התקף אפילפטי בזמן שניסתה לארוז ולנסוע משם. מעבר לזה, הרושם שנותר על רוב השוטרים במקום היה שבת ה-19 צבעה לא מזמן את שיערה לבלונד. מאוחר יותר, היא התבררה להיות האישה הבלונדינית שליוותה את רייצ'ל בתחנת הרכבת במלבורן.
חוקרים הצליחו לקשור את קרולין לפרשה תוך זמן קצר, אחרי שגילו שזו התקשרה מדירתה לביתה של רייצ'ל כמה ימים לפני היעלמותה. חיפוש שנערך בדירתה חשף בגדים של הקורבן וגם תעודת לידה מזויפת תחת השם "רייצ'ל אליזבת' ברבר". למרות זאת, שום דבר לא הכין את החוקרים ליומן האישי של קרולין – שנתן הצצה אל מוחה המעוות.
סקירה של היומן האישי חשפה את עומקי האובססיה החולנית שהייתה לקרולין כלפי רייצ'ל. מי שהתחילה בתור חברה טובה של הנערה הלכה ופיתחה רגשי קנאה עזים כלפיה, אחרי שזו הפכה לפופולרית יותר בחייה האישיים. "אני מרגישה כמו נשמה תועה, מוטרדת ומעונה", כתבה באחת הרשומות ביומן. "אני מרגישה כמו נערה אבודה שנזרקה אל עולם של מלאכים".
באחד הדפים ביומן, חוקרים גילו דיוקן אישי של קרולין ותחתיו מילים כמו "שמנה" או "מכוערת". בדף אחר אפשר היה למצוא אוסף של תיאורים ציוריים תחת תמונתה של רייצ'ל. קרולין כתבה: "מושכת, גוף של רקדנית, עור נקי וחיוור, עיניים ירוקות מהפנטות, רוח חופשיה, נרגשת, מקסימה, מסתורית". בסופו של דבר, החוקרים מצאו ביומן גם תכנון מפורט לרצוח את הנערה.
התכנון העיקרי של קרולין היה לגנוב את זהותה של רייצ'ל ברבר, זאת לאחר שהיא תרצח אותה. בת ה-19 הדפיסה מבעוד מועד תעודת לידה מזויפת ועמדה להגיש בקשה להלוואה מהבנק, על מנת שתוכל לברוח ולהיעלם בדרכים. בחקירת המשטרה, היא הודתה שהרצח היה מתוכנן ותיארה כיצד היא הזמינה את הקורבן אל דירתה, הגישה לה פיצה עם סם אונס ואז חנקה אותה למוות. היא שמרה את הגופה בדירתה למשך כמה ימים ובסופו של דבר, קברה אותה בבית קברות לחיות שנמצא בשטח חקלאי של אביה.
חיים חדשים בדמותה של נערה
29 בנובמבר, 2000. בית המשפט העליון במדינת ויקטוריה. חלף יותר מחודש מאז שקרולין ריד רוברטסון הודתה בהאשמות המיוחסות לה והורשעה ברצח מדרגה ראשונה. במהלך הדיון טרם הקראת גזר הדין, בת ה-19 הודתה שפיתחה אובססיה כלפי רייצ'ל, אותה היא הגדירה כ"מוצלחת יותר מכל מה שהיא אי פעם תהיה". היא סיפרה שכל מה שרצתה זה להיות מישהי אחרת, מישהי שהיא תיצור בדמותה של רייצ'ל. כמה דקות מאוחר יותר, היא נידונה לרצות 20 שנות מאסר.
כמה שנים אחרי מאסרה, רשויות האכיפה התירו לפרסם דו"ח מאת מייקל קרודסון, פסיכולוג שנפגש עם קרולין, ובו הוא מתאר חלק מהשיחות שלו עם הרוצחת. באחת השיחות, קרולין תיארה בפניו את רגעי ההיסוס שהיו לה לפני שהיא חנקה את רייצ'ל. למרות זאת, היא החליטה כן לרצוח אותה וסיפרה שבאותו רגע, בו היא הידקה את הכבל סביב גרונה וחנקה אותה למוות, היא ביקשה ממנה לחשוב רק מחשבות טובות. אותו כבל נשאר כרוך על צווארה עד הרגע שגופתה הועברה למכון לרפואה משפטית במלבורן.
20 בינואר, 2015. הפרשה מקבלת תפנית אחרונה אחרי שקרולין ריד רוברטסון משוחררת מבית הסוהר, לאחר שסיימה לרצות את תקופת מאסרה המינימלית – אשר עמדה על 14 שנים ו-6 חודשים. מייקל ואליזבת' ברבר מחו על החלטת בית המשפט לשחרור מוקדם בטענה שהיא מעולם לא הביעה חרטה על מעשיה. אף על פי כן, רשויות החוק החליטו להוציא לפועל את השחרור המוקדם בעקבות דיווחי שירות בתי הסוהר על היותה של קרולין אסירה למופת. כיום, היא ממשיכה לחיות בחופשיות אוסטרליה.