אליזבת' וולקנראת' הייתה אומנת, טבחית ומעצבת שיער, לפני שהתגייסה בהתנדבות ל-SS והפכה לסוהרת במחנות הריכוז של הנאצים. בגיל 22, היא הגיעה למחנה ראוונסבריק, השוכן כ-100 ק"מ צפונית לברלין, והוסמכה לעבוד עם אסירות. 6 חודשים לאחר מכן, במרץ 1942, היא הוצבה במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. תחילה, היא עבדה בתור סוהרת פשוטה אך עד מהרה התקדמה בתפקידה והחלה להשתתף בתהליך הסלקציה. בפברואר 1945, לקראת סוף המלחמה, היא הועברה לברגן-בלזן ונשארה שם עד ללכידה בידי הכוחות הבריטים ששחררו את מחנה הריכוז.

וולקנראת' הייתה אחת מבין 45 הנאשמים במשפטי ברגן-בלזן, שכללו אנשי ונשות SS, וקאפּו ששיתפו פעולה עם הנאצים. היא הואשמה כי במהלך תקופתה כסוהרת עזרה להעמיס אינספור בני אדם על משאיות שהובילו אותם אל תאי הגזים. וולקנראת' טענה להגנתה שלא הייתה מודעת ליעד של אותם משלוחים. מעבר לזה, היא הואשמה כי שלחה אינספור נשים וילדים אל מותם בתהליך הסלקציה של מחנות אושוויץ-בירקנאו וברגן-בלזן.

העדויות הקשות ביותר נגד וולקנראת' נגעו ליחס שלה לאסירות, אותן היא הייתה מכה באכזריות איומה עם אַלָּה. בכתב האישום שלה צוינו לפחות 80 מקרים בהם היא הרביצה לאסירות עד אובדן הכרה ומוות – וגם מקרה אחד שבו היא דחפה אישה מבוגרת מגרם מדרגות והרגה אותה. עדה אחת סיפרה שהסוהרת הכתה אותה פעם בברוטליות קיצונית כל כך, שהיא הייתה מאושפזת במשך 3 שבועות.

עדה אחרת תיארה מקרה שבו מצאו ברשותה טבעת ותליון, ושלחו אותה להיחקר בידי וולקנראת'. הסוהרת הכתה אותה באכזריות איומה לפני ששלחה אותה לשלושה שבועות בצינוק, שם הגישו לה מזון ושתייה רק פעם אחת כל שלושה ימים. לאחר מכן, וולקנראת' כפתה עליה לעבוד בניקיון שירותי המחנה, שם היא נדבקה בטיפוס הבטן וכמעט מתה.

במקרה אחר צוין כיצד וולקנראת' תפסה נערה גונבת ירקות והענישה אותה בקיצונית. הסוהרת הכריחה אותה לכרוע על הברכיים ולהחזיק את הירקות מעל ראשה במשך 4 שעות. לאחר מכן, הסוהרת הכתה אותה עם האלה שלה ואסרה על האסירות לעזור לה עד שעות הלילה.

הסוהרת הצעירה אמנם הודתה כי סטרה לאסירות במהלך שירותה במחנות הריכוז והכחישה שאר ההאשמות החמורות נגדה. למרות זאת, העדויות הקשות נגדה חרצו את גורלה ותיארו את אופייה האמיתי. אליזבת' וולקנראת', המכשפה מאושוויץ, הייתה פושעת המלחמה צמאת הדם, שהתעללה בחסרי ישע בחסות המשטר הנאצי. בגיל 26, היא הורשעה בפשעי מלחמה ונידונה למוות בידי הצבא הבריטי. ב-13 בדצמבר, 1945, היא הוצאה להורג בתלייה יחד עם אירמה "הצבוע מאושוויץ" גרזה. שרידי גופתה נשרפו והאפר שלה פוזר באתר לא ידוע.